ביזוי שלטונו של החוק במדינה ואיום על קיומו התקין של הסדר הציבורי בה הם תולדה ישירה מהרשעתו הגורפת של סמל
אלאור אזריה בבית הדין הצבאי בקריה. מסתבר כי הרחוב הישראלי סוער וגועש לנוכח פסק הדין הנחרץ, שאינו מותיר שום מקום לפקפוק, אף שרבים מסרבים לעכלו.
בתוך כך, למזלו הגדול של הסמל המורשע הוא הורשע בהריגה ולא ברצח ממש, על-אף שמעשהו בוצע במזיד, ומוטב לו לכן שלא לערער, כדי שעונשו לא יוחמר עוד יותר. חנינה, לפיכך, היא סימן-שאלה, ובודאי לא עכשיו, בשלב מקדמי.
כך או אחרת, אין להימלט לרגע מכך שבחוגי הימין והמקורבים אליהם שוררת בימים אלה אווירה עכורה ומפחידה של "עליהום", הבאה לידי ביטוי בהסתה הפרועה כנגד אם בית הדין, השופטת הצבאית מאיה הלר, ובהשתלחות הגסה ברמטכ"ל גדי אייזנוקט על התבטאויותיו הברורות בפרשה, תוך איומים על חיי שניהם.
הפכא מסתברא
ולמרות הכל, יש עדיין, למרבה המזל, עדיפות עליונה בארץ הזאת - המתפוררת אומנם מערכיה - לשלטונו הברור של החוק על פני פסק-דינו של המון זועם ומתלהם. אחרי ככלות הכל עדיין מתמצה הדין בערכאות השיפוטיות ולא ברשתות החברתיות.
ומה שבעצם בשטח קורה - אינו אלא ההפכא מסתברא: במקום לגנות את החייל שסרר על שהרג מחבל במזיד, בעודו מנוטרל ובאפס-כוחות - ניצבים מתלהמי הרחוב דווקא לצידו ורואים בו, לשווא, גיבור לאומי. ואם לא סגי בכך, הרי שבה בעת הם מכלים את זעמם הרב בשופטת, שטרחה להוציא את הצדק לאור, וברמטכ"ל, שאמר את דברו בבהירות.
יישר כוח
מסתבר ש"חטאו הגדול" של
גדי איזנקוט נעוץ בכוונתו הכנה להציב בפני חיילי צה"ל נורמות ברורות של התנהגות ונוהל סביר של פתיחה באש. תביעתו מלובשי המדים להיות אמונים על הנורמות האלה ראויה, כמובן, לברכת יישר-כוח, שאם לא כן עלול שכרו של צה"ל רק לצאת בהפסדו בלחימתו הגדולה בטרור הערבי. אחרי ככלות הכל, רק צבא שידע להתבונן כראוי במראה- יוכר כצבא ואמין ובר-סמכא.
טוב עושה בימים אלה צה"ל, שהקדים רפואה למכה נוספת, נוסח אזריה, אם חלילה תנחת בעתיד, כשהחליט לקיים ביחידות השונות סדנאות לחידוד הערכים הצבאיים, וזאת לנוכח העמימות הגדולה שנחשפה בהבנת לובשי המדים את מערכת הערכים הממלכתית של צה"ל. בסדנאות אלה מודגש במפורש שעל החיילים לעמוד בדרישותיו הקפדניות של הצבא, גם אם אין הם מסכימים להן
