אמצעי התקשורת עושים לנו שטיפת מוח שיווקית 24 שעות ביממה מלידה עד קבורה. ילדינו ונכדינו חשופים לשטיפת המוח הזאת, וברוב תמימותם חושבים שזאת היא הלכה למשה מסיני, ולא מפסיקים לדרוש ולהתעדכן במשחקים ובכול מיני אביזרים חדשים לבקרים. בעצם, לא רק הילדים אלא גם המבוגרים שביננו זורקים ישן מפני חדש; לדוגמה: השפוטים שביננו חייבים להחליף טלפון נייד כל שנה. למה? ככה! כי זה צו האופנה! איזו מילה ארורה, בזבזנית והרסנית היא האופנה. משפחות רבות נהרסות כלכלית כתוצאה מנטילת הלוואות על-מנת שיוכלו לרכוש מוצרים ושירותים אופנתיים. במקרים רבים ההרס הכלכלי המשפחתי הופך לגירושים טראומטיים ולצלקות נפשיות, במיוחד בקרב ילדי המתגרשים.
אם בבתי הספר היו מלמדים ומדגישים את המושג "והצנע לכת", אז אולי חלק מהנוער היה מעכל מושג זה, ומתבגר ומסתפק בקיום צנוע. כי, אחרי הכול, מה צריך הבן אדם כדי להתקיים? לחם לאכול, בגד ללבוש, קורת גג, מזור לחוליו והשכלה והכשרה לחיים. אז בעוד שכאשר הלחם נגמר, חייבים לקנות לחם חדש; הרי שבגדים ומנעלים ניתנים לשימוש לאורך שנים עד שהם מתבלים ולא ממלאים את יעודם. עד לפני עשרות שנים יצרנית מכונות הכביסה מייטג התגאתה שהמוצרים שלה משמשים שלושה דורות. בעוד שבימיינו היצרנים מייצרים דגמים חדשים כל כמה שנים. והוא הדין לגבי מכוניות ומיכלול מוצרים חשמליים ואלקטרוניים. שורות אלו מוקלדות ב-windows-7, ולא מצאתי כול הצדקה לדגמים החדשים יותר. לפני 12 שנים קניתי שני זוגות נעלי סוקוני שמשמשות אותי יום יום, ולאחר ציחצוח, שני הזוגות נראים כחדשים. אז מי צריך עשרות זוגות נעליים?
והיה כי יטענו נגדי, כי אם כולם יחיו חיים צנועים, או אז מחצית מהאוכלוסייה שבגיל העבודה תהיה מובטלת. תשובתי לטענה הזו היא, שנבצע החיאה למפעלים כמו "אתא", "שמן" "אוקבה" וכיו"ב, ובהם נעסיק נעסיק את המובטלים.
