דברי הבלע המזוויעים שהושמעו על-ידי עשבים שוטים וקיצוניים סמוך לפרסום פסק הדין במשפטו של סמל
אלאור אזריה ראויים לכל גינוי. במיוחד יש לגנות את דברי ההסתה נגד הרמטכ"ל ונגד שופטי בית הדין הצבאי.
יש המגנים הסתה באשר היא, קל וחומר הסתה שעלולה להביא להתרת דם ולרצח. יש המגנים הסתה כזו, אלא אם כן זו מכוונת כלפי ראש ה
ממשלה המכהן,
בנימין נתניהו. יש בישראל מחנה אנטי-דמוקרטי, שדרכו המדינית כשלה, ושנאתו לנתניהו מעבירה אותו על דעתו, עד שכל האמצעים כשרים בעיניו להשגת מטרתו המקודשת, הפלת נתניהו. מפלגת השמאל-תקשורת אשר נכשלה בקלפי, ואינה מקבלת את תוצאות הבחירות, מנסה להפיל את ראש הממשלה באמצעות מסע צלב תקשורתי ומשפטי מצד אחד, ובאמצעות העלמת עין מהסתה שעלולה להביא להתרת דם ולרצח.
כרזה "אמנותית"
אין כל הבדל בין דברי ההסתה שהוטחו כלפי הרמטכ"ל רב-אלוף
גדי איזנקוט, לבין פעלולי ההסתה המוטחים חדשים לבקרים כלפי ראש הממשלה בנימין נתניהו, למעט הבדל אחד: כאשר מדובר במי שמפלגת השמאל-תקשורת אינה חפצה ביקרו, ההסתה מותרת, רצויה, "אמנותית" וכלולה בגבולות
חופש הביטוי, גם כאשר היא ביטוי לחופש השיסוי.
אין כל הבדל בין דברי ההסתה שהוטחו נגד איזנקוט לבין אלה שהופנו כלפי נתניהו, או בין התרת הדם של ארגון לה-פמיליה נגד איזנקוט לבין התרת הדם של "אמנית" בצלאל נגד נתניהו. למי ששכח, סטודנטית ל"אמנות" נוסח בצלאל ציירה לאחרונה כרזה "אמנותית" המראה חבל תלייה על-רקע פניו של ראש הממשלה נתניהו. כל הרואה את הכרזה מבין את ההסתה הגלומה בה ואת התרת דמו של ראש הממשלה. אבל, יש ראש ממשלה ויש ראש ממשלה, יש ראש ממשלה שאסור למתוח עליו ביקורת ויש ראש ממשלה שמותר להסית נגדו ולהתיר את דמו, כי הוא איננו יקיר מפלגת השמאל-תקשורת. על כן הסתה נגדו נכללת במסגרת חופש הביטוי והיצירה, ומי שמתקומם לנוכח הכרזה המסוכנת מוקע כמי שמנסה לפגוע בחופש היצירה ה"אמנותי".
דוגמה אחרת: "אמן" רודף כותרות הציב לאחרונה פסל של ראש הממשלה נתניהו בכיכר רבין, היא כיכר מלכי ישראל, למרגלות בניין עיריית תל אביב. עיצוב הפסל על-ידי ה"אמן" נועד לעורר סלידה מן הדמות הדומה לדיקטטורים שנואים במדינות בלתי דמוקרטיות. עיצוב הדמות נועד לעודד פגיעה גופנית בה. ואמנם, כעבור כמה שעות היה מי שהפיל את פסלו של ראש הממשלה. שוב אותו מסר: יש ראש ממשלה שאסור למתוח עליו ביקורת ויש ראש ממשלה שמותר להסית נגדו ולהתיר את דמו, כי הוא איננו יקיר מפלגת השמאל-תקשורת. על כן הסתה נגדו נכללת במסגרת חופש הביטוי והיצירה, ומי שמתקומם לנוכח הפסל המגמתי מוקע כמי שמנסה לפגוע בחופש היצירה ה"אמנותי".
ועוד דוגמא: אל להם ל"מנהיגים" של השמאל לרחוץ בניקיון כפיהם, כאילו אינם קורצים ל"אמנים" המסיתים, העושים את האמנות פלסתר. כאשר אותם "מנהיגים" ניצבים מדי שנה על המרפסת בכיכר בתל אביב ומסיתים נגד מי שעמדו על המרפסת בכיכר בירושלים, כל מה שהם רוצים לומר הוא שנתניהו דומה לרודן מוסוליני, ובמלים אחרות: דמו מותר, וסופו יהיה כסופו של הרודן הידוע לשמצה. אל יתפלאו אותם "מנהיגים" אם יקום עשב שוטה מן המחנה שלהם, יפעל ברוח הדברים המושמעים על-ידי האדמו"רים "אנשי הרוח" של המחנה שלהם, ויעשה מעשה. אפילו הסופר א"ב יהושע, שהביע לאחרונה הרהורי כפירה, שאינם עולים בקנה אחד עם תורת השמאל הגזעני של דת "השלום" החזירי, כבר זכה לקיתון של צוננים. בינתיים מסתפקים אותם "אמנים" ואותם ארגוני "שלום" ו"זכויות אדם" - כל עוד אין מדובר ביהודים - במלים בלבד ובכלי ביטוי "אמנותיים" מזוויעים. רק בינתיים! ראו הוזהרנו!
