בעיניים כלות צפה עם ישראל בפיגוע נוסף שגבה חיי קדושים. משאית ובה מחבל ערבי דרסה ומחצה למוות ארבעה ופגעה ברבים נוספים. בירושלים ביקרו היום צוערי בה"ד אחד, כך על-פי הפרסום. כשלוש מאות חיילים רובם ככולם נושאי נשק עמדו ליד טיילת ארמון הנציב לשם הגיעו לשם סיור לימודי בירושלים של זהב.
אז הגיח הרוצח, כמוהו יש בעולם רבים מספור. כולם מוסלמים דרך אגב, עם אותה שנאה יוקדת לחיי אדם, עם אותו קידוש הדם ופולחן המוות, עם אותה "שליחות" לקטול כמה שיותר בני אדם ולהותיר אחריהם אובדן, זוועה ושכול.
"בעיניים כלות" כתבתי, שכן לאחר עיכול גודל האסון הגיעו התמונות שצולמו בזירת הפיגוע. קשה היה שלא להבחין בעשרות חיילים הנסוגים בריצה מבוהלת מפני המחבל ומשאית הרצח. לא תופסים עמדות ירי, לא מגיבים, לא חותרים למגע, לא יורים...
על-פי עדות אזרח שהזדהה בשם איתן, הוא הספיק לרוקן מחסנית ובה שלושה עשר כדורים ורק אחר כך שמע קולות ירי מנשק אוטומטי של חיילים. תמיהה - הרי החיילים ומפקדיהם בשטח הנם צוערים בקורס קצינים, מהמובחר שבמובחר - היאך אם כך לא היו הם הראשונים לירות?
משפט הוגן
עונה על כך איתן, הגיבור של הרגע, שמנע אסון כבד הרבה יותר - "כמי שחי פה בחודש האחרון, הבנתי מה קורה". בעוד כמה מילים נתן איתן להבין שהחיילים היו ברובם משותקים משום שלא רצו לקחת אחריות, רצו להימנע מכל מה ששמעו שקורה לחבר לנשק, חבר שהופקר.
לא נעים, הרבה יותר מלא נעים. אבל צפוי מאד. הכתובת הזו על הקיר ולצידה חץ אדום מדם המופנה בהאשמה גלויה למערכת שלמה שהפקירה חייל אחד, הפכה אותו לרוצח ואת המחבל הערבי לקורבן תמים לו יש להעניק זכויות אדם, משפט הוגן, אולי שימוע.... ובוודאי שיש להתחשב ב"מצוקתו האישית", המצב המשפחתי, עובדת היותו בן ל"עם כבוש" ובכלל - צדיק עלי אדמות שחייו נלקחו על-ידי הכיבוש.
אז בעיני רוב העם הזה
אלאור אזריה עשה צדק. הוא לא פחד וכאשר חש בסכנה לא היסס לרגע, ירה לבן המוות בראשו ושלחו "אקספרס" אל מחוז חפצו עולם השאהידים.
נכון שעלובי החיים המתיימרים להנהיג את העם הזה ובוגי יעלון בראשם, מיהרו לחרוץ את דינו ובכך קבעו את גורל הבחור לשבט. אין בכך כדי להפוך אותו לאשם (בעניין יעלון יש לומר שהלה מתגלה במלוא עליבותו שכן לאחר התבטאויותיו נגד אלאור שתועדו בזמן אמת היום הוא טוען שהטענות נגדו בעניין זה הן "עלילת דם"). מכל מקום, אלף פסקי דין כמו זה השערורייתי שיצא תחת ידיו של הרכב שקודם בדרגה ובתפקיד תוך כדי ניהול המשפט לא ישנו עובדה זו, בעיני רוב העם הזה אולי כולו אלאור אזריה עשה תפקידו נאמנה!
ערבי תמים
נעשה לרגע סימולציה לתחקיר העלול להתרחש במקומותינו: שאלות ליורים היום, שתודה לאל העבירו את הנבלה מן
העולם הזה בו אין לו זכות לחיות - "למה לא יריתם בגלגלי המשאית"? "היה הכרח להרוג אותו (או לרצוח!)"? "האם היורה קבל אישור לירי"? "מה עם הוראות פתיחה באש? ואולי, "אולי מדובר בכלל בתאונת דרכים והנהג הערבי התמים איבד שליטה ואחר כך את עשתונותיו"? "מנין הביטחון שהוא רצה לבצע פיגוע"? ו"מדוע לכל הרוחות התקבצו כל כך הרבה חיילים בקבוצה צפופה במקום המועד לתאונות דרכים"? ו"למה רוקן היורה מחסנית שלמה"? ו"אולי נשמעו יריות לאחר שה"נהג" כבר נורה"? "אולי היה ניתן להציל את חיי ה"נהג"? (ואז לחקור אותו ולדעת מה באמת קרה...)" ועוד ועוד.
נשמע מטורף נכון? לא אם תשאלו את אלאור אזריה, אביו, אמו, חבריו, לוחמים בפלוגתו, לוחמים בכל מקום ובעצם כל העם היושב בציון. כך זה עובד במקומותינו. וכי אין אתם זוכרים משפחות ערביות שטענו לאחר פיגועי דריסה (שם מכובס לרצח לאור יום או בחשכת הליל) שהכיבוש ירה למוות בבנם התמים... (כמו שלושה עשר התמימים מאירועי אוקטובר...).
הצעה מעשית - להעביר במהרה חוק שכל ערבי הקם על יהודי להורגו - דמו מותר, וכל מי שיפעל לחסלו יצוין לשבח על-ידי מדינת היהודים ומוסדותיה. יש כאן בלבול מושגי נורא. כל יפי הנפש הנאורים, בכללם שופטי אלאור, התביעה, יעלון כדלעיל, חיים בפנטזיה שאנו בתנאי מעבדה סטריליים שם נבחנים נורמות, ערכים ומוסר. לכן דנים, עושים "הערכות מצב", שוקלים להעמיד לדין על רצח, ולבסוף מאשימים בהריגה, כל המערכת מגויסת, הגורמים הרלוונטיים מקודמים בדרגה ו"הצדק יוצא לאור".
חיי אדם
קדחת! לא צדק ולא נעליים. סתם אוסף של ריקים העושים בבנינו החיילים כרצונם, העושים בצבאנו שמות, המסייעים (כנראה בלי כוונת מכוון לאויב), הורסים את מורל הציבור היהודי ופוגעים אנושות באחדותו ובכושר עמידתו.
האמת היא שזו לא מלחמה, אין מולנו צבא, ממילא אין ולא צריכים להיות כללים, הוראות פתיחה באש מגבילות ומסרסות ובוודאי שאסור שיורה למוות במחבל יועמד לדין. עם המחבלים הערבים הארורים יש לנהוג רק בדרך אחת - להעבירם מן העולם על אתר ומיד בזירת הפיגוע. כל זה יתאפשר אם ישכילו הפוליטיקאים להבין את אכזריות הפסיכופטים המוסלמים שאינם ראויים להיקרא בני אדם, ואת העובדה שאין לייחס לחייהם כל ערך. ולא כמו שאמר שמאלן בזוי שאת שמו איני זוכר - אלו חיי אדם (של קורבן יהודי) ואלו חיי אדם (של רוצח ערבי). זו אם שכולה (אם הנרצח היהודי) וזו אם שכולה (של הרוצח הערבי). יש לעשות הכול על-מנת שחוק כהצעתי דלעיל יחוקק במהרה שכן הדבר יחסוך חיי יהודים רבים. בינתיים לא חוקק חוק כזה והרי התוצאה לפניכם, היום בארמון הנציב, ירושלים עיר הקודש.
