את האמת המרה לא ניתן להסתיר עוד לרגע אחד: מדינת ישראל ניצבת כעת על סף זעזוע פוליטי עמוק. על סף העשור השביעי לחייה מסתמן מהפך לשלטון הקיים: במקום הנהגה של ימין מתון ושפוי - מסתמנת שליטה של ימין קיצוני, המוכן להמר על כל הקופה, מבלי שיבחן אם זה טוב, או זה רע. .
רק סומא יתכחש לשינוי הצפוי, בו ימין מתלהם יתן את הטון. הוא בולט ושקוף, לאורו של היום. את מקום הנהגת הליכוד של עכשיו תתפוס הנהגה חלופית משותפת של
אביגדור ליברמן ו
נפתלי בנט - ברית שלא מאהבת מרדכי, אלא משנאת המן הדדית.
למחנה הפוליטי הזה יצטרפו במהרה גם ניצי הליכוד, שקצה נפשם מניהול מפלגתם על-פי תכתיבו של הבוס נתניהו. הם רוצים השתלטות מיידית מלאה על כל שטח כבוש, עם טרנספר ערבי מאותם השטחים; הם גם עורגים תוך כדי כך לסילוק מבקשי המקלט הרבים, וחותרים כמובן לקיצוץ סמכויות הבג"ץ.
משלמי המחיר
המהפך הפוליטי הזה יוביל, ללא צל של ספק, לכרסום משמעותי בכוחו של הליכוד כמפלגה המובילה בישראל. נשירתו של האגף הניצי תותיר לפיכך את המפלגה כשהיא שסועה ופצועה, ללא יכולת ברורה להנהיג.
אלא שלא רק הליכוד יהיה זה שישלם את מחיר המהפך הצפוי. לא פחות ממנו ייפגע גם
המחנה הציוני, כנושא דגלו של השמאל המתון. שהרי המחנה הזה מפוצל כבר ממילא כיום בין שני פלגים הניצים ביניהם - האחד בראשות בוז'י הרצוג, והשני בראשות
שלי יחימוביץ'- שבסופו של דבר יתפלגו וירסקו את עצמם.
תוצאת המהפך המסתמן היא שקופה וברורה בתכלית: שתי המפלגות היריבות - הן הליכוד והן המחנה הציוני, שבמשך שנים ארוכות הנהיגו, לחלופין, את המדינה באורח מתון ושפוי - מאבדות את כושר-הנהגתן לטובת כוח עולה של ימין קיצוני מתלהם ולרעת כל אלה היראים כל כך מנסיקתו.
עתה כולם אוהבים לשנוא אותו. זה משרת את נתניהו, אבל זה לא יחזיק מים
