בתוכנית הבוקר של אורלי וגיא בערוץ 10 התארחו היום עורך הדין אילן כץ, ראש צוות הסנגוריה, ועוה"ד
ציון אמיר, מבכירי הפרקליטים הפליליים. ציון אמיר שאל את כץ: "מדוע אין הוא מתייחס להעלאה בדרגה של שני סגני האלופים הלר וכרמל לדרגת אל"ם יומיים לפני פסה"ד, כאשר אל"ם מאיה הלר מתמנית במעמד זה גם לשופטת בביה"ד הצבאי לערעורים!! עו"ד כץ השיב: "אינני רוצה להתייחס לעניין זה, ואני מתרכז בעירעור העובדתי בלבד".
והנה, מול ההגינות של הסנגוריה מוצגת לציבור במדינה מערכת צבאית מוכת פאניקה ואובדן דרך, השולחת את מפקד חטיבת כפיר להיפגש עם צ'רלי אלאור אבי החייל, בניסיון ללחוץ עליו להימנע מערעור, בתמורה לשוחד בדמות: "עדי אופי בכירים בצבא שיעידו לטובתו" וכל זאת כאשר עונש מאסר מובטח לחייל בכל מקרה.
וכאן בלא בושה מוצג לחייל "שוחד צבאי" חסר כל ערך מוסרי, כדי שישמש פיתיון להימנעות מערעור. ושוחד זה, המצטרף לשוחד של הרמטכ"ל גדי איזנקוט, לשופטי החייל, מציג את צמרת הצבא שלנו, צבא העם, כמעין "מאפיה" בז'אנר של סרטי טרנטינו, כזו המוציאה אחד מאנשיה להורג, לא לפני שהיא נותנת לו זר שושנים אדומות...
אז אם מעשים שכאלה אינם מעשי נבלה, אז שוחד מהו? ומה יקרה כאשר אלופת משנה מאיה הלר תגיע לדון בערעורו של סמל אזריה, כשופטת בביה"ד לערעורים של צה"ל?
צדק ראש הרכב הסנגוריה, עוה"ד אילן כץ, שאמר: שהשיחה של מחט כפיר עם אבי החייל היא "בריונות" צבאית לשמה, ובתשובה לשאלה על האמון שלו בהרכב השופטים של החייל אמר: "ידעתי כי זה משפט מכור מראש". נכון כך חושב מרבית הציבור בישראל, שהתייצב מול מערכת תקשורתית ומערכת משפטית שגיבו את שחיתות מערכת המשפט הצבאית, המוטה נגד החייל.
וההשחתה המוסרית של התקשורת באה לביטוי בהבאה מתוזמרת של שירו של
נתן אלתרמן, שגינה מקצת חיילי פלמ"ח במלחמת העצמאות, שהרגו, אליבא דה שיר זה, "זקן ערבי שדמו הותז אל הקיר". האם דין אזריה שהרג מחבל רוצח בו חשד שנשקפת ממנו סכנה, הוא כדין הרג אזרחים בדם קר? והיכן הייתה התקשורת ואבירי הצדק של צה"ל בימים אלה, כאשר אל"ם שומר ירה בגבו של נער ערבי שניפץ את חלונות מכוניתו באבן? ואפילו דינו של אל"ם שהורה לשבור ידיים ורגלים בפקודת שר הביטחון
יצחק רבין 1988 לא הסתכם בדין מאסר אלא בהורד בדרגה בלבד. אז שלא יספרו לנו על "מוסר צבאי וטוהר הנשק"
צוות ההגנה הוא צוות הגון שלא נפל במלכודת המראיינים בתקשורת, שניסו למשוך אותו לתגובה, שבה כאילו, "נחישותם להגיש ערעור, נעשית מטעמי אגו". תשובתם הייתה: "אנו נפעל אך ורק לפי החלטת החייל בעצת בני משפחתו בלבד", וכך ראוי שכל אחד מאתנו ינהג.
ועם זאת הערעור של הסנגוריה במשפט, אם יעשה, הוא לא רק ערעור לחפותו של סמל אזריה אלאור, הוא ערעור לחפותו של כל עם ישראל ולצדקת דרכו, מול עמדתה מערכת צבאית ופוליטית שהסתאבה, הושחתה וזיהמה את כל ההליכים לעשיית צדק לחייל שפעל כפי שפעל בתנאי לחימה נגד טרור.
מתוך קריאת הניתוחים של עדויות התביעה וההגנה, ופסה"ד עצמו על 94 עמודיו, אני טוען כי הייתה התעלמות זדונית ומוטית של שופטי ביה"ד הצבאי מדיני ראיות, על-מנת למלא אחר "רוח-המפקד" של הרמטכ"ל, של שר הביטחון לשעבר משה יעלון, ושל גורמים פוליטיים אינטרסנטיים, שחתרו להרשעה מוחלטת של החייל כדי למלט את עצמם מביקורת בינלאומית של חוגים עוינים לישראל, כולל הפחדת הציבור בטענות של "העמדתם לדין בבית המשפט לפשעים בינלאומיים בהאג".
למען חוזקו ואיתנותו המוסרית והערכית של צה"ל, פסק הדין ייזכר לדראון עולם משפטי, והערעור עליו גם אם יידחה בשל אותה רוח רעה של השחתה והסתאבות, עוצמת תגובתו של הציבור, שיעמוד מאחוריו כחומה בצורה, ישמש לדורות הבאים אות ומופת ליושרה, לצדק ולמידת החסד לה זקוק סמל אזריה אלאור בימים אלה, וההיסטוריה, תשפוט משפט זה כמאבק בני אור מול בני חושך.
