בהשראת הזרם הפוסט-מודרני, שביקש להרוס את העבר עוד לפני שהוכיח שהוא יודע לבנות עתיד טוב יותר - דבר שהוכיחה כמעט כל מהפכה "ספונטנית" בשלוש-מאות השנים האחרונות - ביקש אובמה לשנות את ארה"ב ולעצב בה מציאות כלכלית-חברתית המחקה את הסוציאל-דמוקרטיה-האירופית היותר מיליטנטית. זו מציאות העומדת בניגוד למסורת הכלכלה החופשית ולתרבות שהתגבשה בלמעלה ממאתיים שנות עצמאות, סביב עקרונות החוקה האמריקנית והמדיניות הכלכלית-ליברלית. מגמה זו עומדת בניגוד למנגנונים החברתיים-כלכליים שהביאו את ארה"ב לפריחה ולשגשוג האדיר, ששיאו במחצית השנייה של המאה ה- 20. תרבות היזמות והעשייה, הפכה לתרבות "הדיבורים", "הגלובליזציה" ו"התקינות הפוליטית", עם "הגשמה עצמית פרטית" כחזות ההישג האולטימטיבי. בחוסר הבנה פרשו אבירי הדרך החדשה את הגלובליזציה כמנגנון ליצירת "עולם חדש" ע"י הרס "העולם הישן". מחזון תעתועים זה קצרה הייתה הדרך להעמיד בראש סולם העדיפויות של הממשל את שיקולי ההשתלבות בבינלאומיות וברב-לאומיות, ולא את העם האמריקני, שאת דעתו על כך לא שאלו אולם בשמו ועבורו נבחרו לפעול.

את השגיאה המפליגה הזו הבין טראמפ היטב, ועליה בנה את "המהפכה" הפוליטית שהביאה אותו לשלטון. בדרכו לתיקון קלקולי ממשל אובמה, אפיין טראמפ בפומבי קלקולים אלה וקרא לתקנם על-ידי "מהפכת נגד" מושגית, ואת הקריאה מיקד בצדק בנושאים מרכזיים אלה: הדמוגרפיה - הגירה בלתי-מרוסנת של זרים לארה"ב, ששינתה את תמהיל האוכלוסייה, את התרבות וההשקפות הפוליטיות ואת הפריסה הארצית של מוקדי השפעה אלה במדינות השונות. בגלל שיטת הבחירות האמריקנית, זהו שינוי היסטורי כמעט בלתי-הפיך. הגלובליזציה - האדרת שלטון מקסום הרווח בכל מחיר, על פני דאגה לתעסוקה, שכר הוגן ושימור סביר והוגן של חלוקת תוספת העושר הלאומי בקרב ציבור האמריקני העובד. זרם זה הוא שאחראי להוצאת מיליוני מקומות עבודה מארה"ב למדינות "זולות" יותר ופגיעה בעובדי הצווארון הכחול, לתפישת מקומות עבודה של אזרחים על-ידי מהגרים בלתי-חוקיים, לעצירת הצמיחה הכלכלית בארה"ב ולהתנוונות רמת החיים ואיכות החיים בה. הביטחון הלאומי - הדרדרות ברורה במצב הביטחון הלאומי; כלפי חוץ, זו תולדה של החלשות הצבא האמריקני וצמצום הנוכחות הפיזית של ארה"ב באזורי משבר, לצד כשל בלחימה אפקטיבית בטרור האיסלאמי הקיצוני, בראש וראשונה ISIS. כ"כ מושפעת תחושת הביטחון הלאומי מהתגברות האלימות מבית - ריבוי מקרי טרור איסלאמי, לצד אינטנסיפיקציה של פגיעות אלימות על-ידי חוגים אזרחיים מילטנטיים בגורמי אכיפת החוק, ובכלל זה רצח שכיח של שוטרים. נושאי תרבות, אמונה, חינוך "קדושת החיים" וזכויות אישיות מול חובות אזרחיות - נושאים אלה צפים אל פני השטח כתולדה של מאבק אידיאולוגי מתגבר בין שמרנים לניאו-מודרניסטים מצד אחד, ובין הרוב "הוותיק" לבין המיעוטים החדשים, שמספרם התרבה במהירות בהשפעת זרמי ההגירה ביובל האחרון. בהתעלמות מכוונת מהמשמעויות התרבותיות והלאומיות של הגירת זרים מסיבית והקשיים הכרוכים בשילובם של מהגרים בהוויה האזרחית הקיימת, פעל אובמה להטעיית הציבור האמריקני באשר למשמעות מדיניות ההגירה האנרכיסטית שהפעיל או לא מנע. בסיסמאות אטרקטיביות לשכבות "המתקדמות" והמתנשאות על רב-תרבותיות כחזון חברתי חדש, הוליך ממשל אובמה שולל את כלל הציבור, ושינה יותר מקודמיו את ההוויה האזרחית בארה"ב.

אחד ממוקדי המאבק בתחומים הנ"ל, הוא השפעה על אופיו של בית המשפט העליון לחוקה באמצעות איוש ארבעה מתוך תשעת שופטי בית המשפט העליון. מעמדו של בית המשפט כפרשן האולטימטיבי של החוקה, הופך כל פסיקה שלו לתקדים, מעין-חוקתי, מחייב. מינוי השופטים המחליפים, שהוא מינוי "לכל החיים" על-ידי הנשיא, עתיד לקבוע לתקופה ארוכה את אופיו של בית המשפט העליון. מכאן ייגזר אופי הפרשנות שייתן לחוקה בשאלות המהותיות העומדות להכרעה בנושאים כגון: הפלה, נשיאת נשק, מרחב החסינות של ערי המקלט ועוד. חידוש, הרחבה, מודרניזציה ושדרוג של התשתיות הלאומיות בארה"ב - תוכניותיו הכלכליות-חברתיות של טראמפ מכוונות לשלושה מרכיבים עיקריים: יצירת מקומות עבודה בכמות ואיכות, שתאפשר לכל מי שרוצה לעבוד ולהתקדם ברמת חיים למצוא תעסוקה הולמת עם הכנסה נאה; ייעול תשתיות תחבורה, אנרגיה, איכות סביבה, רפואה ציבורית ותנאים סוציאליים, אשר יביא לשיפור ברמת החיים ובאיכותם; טרנספורמציה טכנולוגית של הכלים והשיטות בהם מתנהל המשק הלאומי האמריקני. שינויים אלה חיוניים להשגת מטרותיו האחרות - צמיחת המשק והפיכת ארה"ב שוב ל"מדינה גדולה" (Make America great again), כפי שהוא מכנה זאת. בכל הנושאים הללו הייתה עשייתו של אובמה, מצומצמת או כמעט בלתי-נכרת, כשאת העבודה המשותפת עם הקונגרס, החליף בתקנות נשיאותיות "להכעיס".

להחלטות מהותיות בנושאים אלה והוצאתן לפועל, תהיה השפעה גדולה על ההוויה החברתית הפנימית בארה"ב. המיעוטים: אפרו-אמריקנים, לטינים, אמריקנים ממוצא אסייתי, יהודים, מוסלמים ואחרים - מונים כיום למעלה מ-120 מיליון נפש מתוך כ-325 מיליון תושבי ארה"ב. זהו מרכיב בעל משמעות עמוקה מאוד בעיצוב תחושת השותפות והסולידריות הלאומית. נתק בין המיעוטים ובוודאי התפתחות של ניגודי אינטרסים ביניהם - בין אם מסיבות מוצדקות ובין אם בגלל "טעויות אופטיות" שמקורן בשונות השקפות-היסוד לגבי אופיה ודרכה של ארה"ב הפדרלית - עשויים להיות הרי גורל לארה"ב ולמערב הדמוקרטי כולו. מבחינה זו, נצחונו של טראמפ הוא אירוע היסטורי ו"הזדמנות אחרונה", ככל הנראה, לשנוי הכיוון הכללי בארה"ב הפדרלית, מגלובליזם פוסט-מודרני מובהק - העדפת "אזרחות העולם" - לשמרנות הממותנת ההיסטורית, הרואה במדינת הלאום את ליבת הקיום החברתי-לאומי.

טראמפ משקף רצון אמריקני קולקטיבי לשינוי ההוויה שמותיר אחריו אובמה. בעיני רבים הנשיא הנבחר אינו נחשב, בינתיים, לפתרון הפוליטי האופטימלי, אבל יותר אמריקנים ראו בו סיכוי ממשי לשינוי, מאשר ביריבתו הדמוקרטית, קלינטון. טראמפ הצליח, ככל הנראה, לשכנע את רוב הציבור האמריקני שהוא בא בעיקר לעשות ולא לדבר ובשל היותו עשיר מופלג, אין הוא בא בגיל 70 כדי להגדיל את עושרו, אלא על-מנת לשרת לתרום לאומה האמריקנית מניסיונו הניהולי-כלכלי ומיכולתו המנהיגותית. טראמפ, בניגוד לאובמה, איננו אידיאולוג של המופשט. הוא מבין בני אדם, יודע לזהות מה מציק להם וכיצד להניע אותם לפעולה. הוא אינו זר לממסד, אבל גם אינו חלק ממנו ואינו שבוי בידיו. מסע הבחירות של טראמפ העניק לרפובליקנים מהפך פוליטי כולל: נשיאות, רוב (אמנם צמוק) בסנט, רוב ברור בבית הנבחרים והשפעה מהותית על בית המשפט העליון - זו הזדמנות שרק שוטים גמורים ירשו לעצמם להחמיצה. בתהליך הקמת הממשל החדש, ובחירת האנשים שישרתו תחתיו בממשל, הוא מוכיח שיקול דעת עם העדפה "לביצועיזם", זהירות והתחשבות במגוון רחב של שיקולים לאומיים ומעשיים; על-כן, אפשר מאוד שיפתיע גם בביצוע דה-פקטו.

זעקות השבר הנשמעות מצג הדמוקרטים על כישלונם בבחירות, נעדרות כבוד עצמי והגינות ולא ישנו הפעם דבר; הפור נפל. השאלה עתה היא אם ישכילו לשקם את עצמם כמפלגה פוליטית אפקטיבית ויעצבו מחדש את מעמדם בעיני הציבור, או שיגלשו למאבק עקר נגד טראמפ, ויוכו על כך מכה אחת אפיים בבחירות הבאות. לשני הצדדים פחות משנתיים, "בחירות האמצע" (mid-term elections) בכדי להתקדם, כל אחד בנתיב הראוי לו ולהוכיח יכולות והישגים. שניהם במבחן ציבורי מהותי. הציבור קצר-רוח וככל שניתן להעריך, לא יהיה סבלני.