מדיניות החוץ: ארה"ב היא פשוט עוד מדינה

הסדר העולמי החדש של דונלד טראמפ יציב את ארה"ב לפני העולם - צופה איאן ברמר, פרשן בכיר בשבועון טיים ופרופסור באוניברסיטת ניו-יורק במאמר המתפרסם בשבועון. הוא מקשר את כניסתו של טראמפ לבית הלבן לאירוע חשוב נוסף המתרחש השבוע: הפסגה הכלכלית בדאבוס שבשווייץ.

ברמר מפנה את תשומת הלב לשתי מדינות שרק בשנה שעברה היו יריבות, כמעט אויבות, וכעת הן ידידות: רוסיה וטורקיה. כאשר קרסה ברית המועצות, הציפייה במערב הייתה שרוסיה תהפוך לבת-בריתו; תחת ולדימיר פוטין, ההפך הגמור הוא הנכון. גם טורקיה הוזמנה לזרועותיו הפתוחות של המערב, וגם היא - תחת רג'פ טאיפ ארדואן - בחרה במסלול מנוגד.

במשך שנים, מנהיגי ארה"ב ואירופה ראו את האמביציות הרוסיות והטורקיות כמנוגדות למהלך ההיסטוריה - אבל טראמפ שונה, אומר ברמר. הוא מבין את ההסתייגות של פוטין וארדואן מהאליטיזם המערבי, את ביקורתם על המערב ואת רצונם לפעול בצורה עצמאית. הוא מקבל אותם כמות שהם. "טראמפ יצפה לשיתוף פעולה בנושאים החשובים לו, אבל לא יגיד לאיש כיצד לנהל את ארצו", צופה ברמר.

המבדיל בין רוסיה לטורקיה רב על המשותף, מדגיש ברמר. הן שכנות אך לא ידידות; טורקיה חברה בנאטו והיא שולטת במעבר היחיד דרכו יכולות ספינות רוסיות להגיע לים התיכון; חשדנות הדדית היא מרכיב מרכזי ביחסים בין השתיים. אבל פוטין וארדואן הם אנשים שאפתניים ואנוכיים, הנחושים לשלוט בחיים הפוליטיים של ארצותיהם. כאשר הם יכולים לשרת זה את מטרותיו של זה - הם הופכים לבעלי ברית, בדיוק כמו עכשיו.

כעת נכנס טראמפ לזירה ויוצר אפשרות לציר אמריקני-רוסי-טורקי חסר תקדים: ברית של אגו ויכולות, היכולה לבוא לעולם בהתחשב באופיו של טראמפ. מטרתו העיקרית בסוריה - הזירה בה נוצר שיתוף הפעולה בין רוסיה לטורקיה - היא לרסק את דאעש; אין לו עניין בהפרות של החוק הבינלאומי שמבצעות שתי אלו באותה מדינה או במדיניותן כלפי בשאר אסד והכורדים. האינטרס האמריקני היחיד, סבור טראמפ, הוא חיסול מה שמסכן את ארה"ב.

"לכל אלו הצופים מחלקים אחרים של העולם: זהו הסדר העולמי החדש", קובע ברמר. "טראמפ הכריז על עצמאות מהצורך למלא את תפקיד השוטר הבינלאומי. בעיניו, תפקידו היחיד הוא להגן על ארצו ולשרת אותה ואת תושביה. ערכים הם בשביל טמבלים". כמו פוטין וארדואן, הוא יפעל בדרכו שלו. הוא יסמוך על האינסטינקטים שלו שיגידו לו היכן וכיצד להתערב. הוא יאלתר. המסורת תמלא תפקיד רק אם תביא תועלת.

כל זה אולי לא ימצא חן בעיני מנהיגי אירופה, אבל אין להם ברירה. האיחוד האירופי אולי יקל את הסנקציות מעל רוסיה, אך לא יחבק את פוטין ולא יכיר בכך שחצי-האי קרים הוא חלק מרוסיה. האירופים ימשיכו לשלם לטורקיה כדי שתקלוט את הפליטים מסוריה, ולא תעשה דבר כאשר ארדואן ימשיך לכלוא עיתונאים ואולי אף יחזיר את עונש המוות. לטראמפ אין התלבטויות כאלו: לא אכפת לו מחצי-האי קרים, הוא לא חושש שרוסיה תפלוש לאלסקה, ופליטים סורים לא צפויים להגיע לחופי צפון קרוליינה.

החלומות על עולם ליברלי התפוגגו מזמן. ארה"ב תעשה עסקים עם מדינות אנוכיות כדי לשרת את האינטרסים של עצמה. "האנשים המכריעים בוושינגטון מקבלים כעת את העובדה, שארה"ב היא פשוט עוד מדינה", מסכם ברמר.