|
|
[צילום: הדס פרוש/פלאש 90]
|
|
|
|
|
ישבנו בקבוצה והבענו דעות, דיברנו על פוליטיקה, התווכחנו וניסינו להוכיח זה את זה. כמו בכל שבוע, גם השבוע צצה פרשה הקשורה בראש הממשלה. באיזה שהוא שלב המדריך עצר אותנו והסביר שלכל דעה יש מספר צדדים, והכי חשוב זה להגיע לשיחה ממקום שמוכן גם להקשיב ולא רק לשכנע. כשאני חושבת על זה במבט לאחור, הוא לימד אותנו הרבה דברים המדריך הזה.
כנערה מתבגרת תהיתי לא פעם, מדוע את הלמידה מהסוג המחנך אני מקבלת בתנועת הנוער בלבד, וכמעט כלל לא במסגרת הבית ספרית. לרובנו יצא להיחשף לבעיות ערכיות שצצות במערכת החינוך הפורמלית. התחושה שמורה לא מעריך אותך או לא מצליח לקבל את מי שאתה ואת תכונותייך הייחודיות היא תחושה הרווחת אצל תלמידים רבים. וכתוצאה מהחסך הנ"ל, ילדים רבים מוצאים את עצמם מחפשים "חינוך" אחר במקומות שליליים.
יחד עם הדעה הרווחת בנושא, המתייחסת לבית הספר כבית חרושת לציונים .ונוסף על כך השינוי ברפורמת החינוך שנעשתה בשנים האחרונות, ופרויקטים לקידום ההצלחה בתחום המתמטיקה שמתנוססים ברחובות המדיה והתקשורת הכתובה. התוצאה היא תלמידים שרודפים אחר ציונים במקרה הטוב, ותלמידים שהתייאשו ממערכת החינוך במקרה הרע.
על-פי ויקיפדיה "החינוך הבלתי פורמלי הוא תפיסה חינוכית שהתפתחה בתחילה בארגוני חינוך וקהילה חוץ-בית-ספריים... בתפיסת החינוך הבלתי פורמלי טבועה ההנחה שניתן ורצוי לממש מטרות חינוכיות וחברתיות בסיוע עקרונות, תכנים...המשוחררים מכללי המבנה הקיים...מוסד בלתי פורמלי עשוי להיות תנועת נוער, מועדון נוער...עיקרם בהקניית ידע או מיומנות ואין להם עניין ישיר בחינוך.."
על אף ההגדרה, בסופו של דבר ההתעסקות המרכזית של תנועות הנוער והחינוך הבלתי פורמלי בכלל, דואגת למלא את החסך מהצד הערכי חינוכי, שנעלם בין כותלי החינוך הפורמלי. ואז נשאלת השאלה המתבקשת - למה מתחמקת מערכת החינוך להתעסק בחינוך? והאם היא מייצרת שבלונות של בתי ספר ? וכשם המוסד כן הוא, בית לספר וללמידה העיונית בלבד ולא לפיתוח חשיבה עצמית וערכים.
אז בפעם הבאה כשיפתח המורה את דלת הכתה, המטרה שלו תהיה ללמד אותנו את החומר למבחן, או ללמד אותנו את החומר לחיים?
