עוד נתכנו לו עלילות

אובמה נפרד מן הבית הלבן. לא מן העולם. הנשיא השחור הראשון בעולם החדש שטיפח את הגזענות הנושנה עד לעצם היום הזה, ונבחר פעמיים על-ידי האלקטורט החופשי של המדינה האדירה הזאת, לא יכול להיפרד מן העולם. רושמי רשומות, חוקרים, ביוגרפים, כותבי זיכרונות, יכתבו אין ספור עבודות וספרים בהם ישתפו את קוראי העולם בתובנותיהם על פועלו של האיש בביתו פנימה, במרחב הבינלאומי, בכלכלה, בביטחון, יאירו הישגיו, ישליכו זרקור על מחדליו, ישאלו אם היטיב לעמו ולאנושות בתקופת כהונתו או אם הרע להם, איש איש מן הכותבים והאנליסטים על-פי מחנהו ולרגלי דיגלו. אבל דמותו של הנשיא האיש, שהביא מעצם עלייתו לכס הנשיאות תקווה בלתי נדלית למיליארדים של אנשים ונשים שחיו את גזירת הנידוי מן הערך של 'כל בני האדם נולדו שווים ויש להם זכות לאושר ולרווחה', תיתמר מעל לביוגרפיה השלטונית שלו.

שוחר טובה גלובלית

גם מברכיו על פועלו גם מבקריו על כשליו יתרחקו עם הזמן מספסלי השיפוט לחסד או לשבט של האיש כקברניט הבכיר בעולם, יניחו להיסטוריונים לכתוב את התקופה עליה הייתה לו הלכה למעשה השפעה מכרעת, עיתים גורלית, ויקרבו להתרשם משיעור קומתו של האיש כאדם, כבעל מצפן, כמנהיג רגיש, כשוחר טובה גלובלית, כאינטלקט, כבעל שררה שלא מעד לתוך החפירות האפלות הנחפרות כמו מאליהן לרגלי בעלי השררה, כסיפור אנושי מרתק שלולא היה מונח מוכח ופתוח לעינינו - היה חשוב כסיפור אגדה.

הוא צעיר. במלא אונו. בארצו המקוטבת קיטוב הנראה מדי יום ביומו כהולך ומשיק לטרגי, הוא אהוב יותר מכמעט כל הנשיאים בדברי ימיה של ארצות הברית. הוא הולך מן הבית הלבן, אבל הבית של אמריקה המבקשת לשקם את החדרים שקרסו בה, מחכה לו. הוא יעשה להבית הזה יותר מאשר לביתו. ראוי להניח כך. הוא ייתבע לכך על-ידי המיליונים הרואים בו את איש החזון שצל כבד מאיים לסכלו. גם חוסר הוודאות הגלובאלי המשדר חרדות לכל פינות העולם - לא יניח לו לאובמה לפרוש מענייני העולם הזה ויקרא לו להירתם למעשי פיוס בינלאומיים, בתחום המדיני, בתחום משברי האקלים והסביבה, בתחום ההתמודדות עם הפערים המאיימים על האנושיות של הפלנטה הזאת עליה הניח האלוהים את הנבראים בצלמו. אין לי ולא יכול שיהיה לי מושג מה ואיך ואיפה נראה את אובמה בחזיתות הפתוחות של המאבקים של העולם לקיים עצמו בכבוד בכל משמע, אבל ברי לי כי נראנו .

איני נפרד מעליו על כן. לא ממנו ולא מרעייתו. לא מן המשפחה הזאת שהייתה מופת של משפחת שלטון, צנועה יותר מכל מה שהורגלנו לצפות ממשפחות שבשלטון, נבונה, מאירת פנים, מחיה תקווה. לא ירד עליו המסך. הוא לא הולך אל האפלולית בה מולכת השכחה. עוד נתברך בו. עוד נחלוק עליו. עוד נסכים. עוד נסתייג. ולא נתגעגע אליו בעולם בו עולים קברניטים מזן אחר כל כך לגשרי הפיקוד, כי בכך אין תוחלת, ובנוסף, מה נתגעגע לאיש שעוד נתכנו לו עלילות.