במלאת שנה ליישום הסכם הגרעין והסרת הסנקציות האירופיות מעל אירן, ניכרת תנופה במגעים ובהסכמים הנחתמים בין מדינות אירופה לאירן. עד כה ביקרו באירן למעלה ממאתיים משלחות סחר אירופיות. חלק מהמגעים כבר הבשילו לכדי עסקות כלכליות, המשקפות עלייה של 43 אחוזים בסחר בין אירן לאירופה במחצית הראשונה של 2016, בהשוואה לתקופה המקבילה בשנת 2105, כשהסנקציות היו עדיין בתוקף. במקביל, ב-25 באוקטובר 2016 קיבל הפרלמנט האירופי החלטה בדבר האסטרטגיה למדיניות כלפי אירן בעידן שלאחר הסכם הגרעין והסרת הסנקציות.
מיד עם החתימה על הסכם הגרעין ועוד לפני הסרת הסנקציות החלו ביקורים של בכירים אירופים באירן, שאליהם התלוו אנשי עסקים במטרה להכין את הקרקע להשקעות ולשיתופי פעולה כלכליים. גם נשיא אירן חסן רוחאני קיים סבב ביקורים, ראשון מסוגו מזה שנים, בבירות אירופה, אשר במסגרתם נחתמו הסכמי מסגרת לשיתוף פעולה כלכלי-מסחרי בין המדינות. בין העסקות שסוכמו מאז בולטות רכישת כמאה מטוסי איירבס מצרפת לאורך עשור, שהתאפשרה לאחר שארצות הברית הסירה את התנגדותה לעסקה זו, והמטוס הראשון כבר נחת באירן; החזרת פעילותן של חברות הרכב פז'ו ורנו הצרפתיות לאירן; חברת הנפט הצרפתית טוטל שבה בנובמבר האחרון לפעול באירן לאחר הפסקה של שש שנים, במסגרת הסכם לפיתוח שלב נוסף בשדה הגז דרום-פארס בשיתוף חברה סינית - עסקה המוערכת בשווי של שישה מיליארד דולרים; עם איטליה נחתמו עסקות בתחומי האנרגיה; גרמניה, שהייתה בעבר שותף הסחר הגדול ביותר עם אירן, חתמה על עסקה לשדרוג מערכת המסילות באירן על-ידי חברת סימנס. בנוסף, על הפרק חזרה לפעילות באירן של חברת הביטוח הבריטית Lloyd's, שהפסיקה את פעילותיה שם לפני מספר שנים. זוהי התפתחות חשובה, שאף צוינה באחרונה על-ידי הנשיא רוחאני בשל תרומתה להוזלת הייצוא האירני, שנאלץ בשנים האחרונות לעמוד בתעריפים גבוהים עקב סירובן של חברות ביטוח, ובראשן לוידס, לבטח מטענים אירניים. ההתפתחויות העסקיות האלה, לצד החזרת פעילותה של אירן למערכת הסליקה העולמית, הסוויפט, שאליה הצטרפו כבר שלושים בנקים אירניים, וכן חזרתם של בנקים קטנים אירופים לאירן תורמות לשיפור המרשים במדדים הכלכליים של אירן, שנרשם בשנה האחרונה.
פי ארבע
גם במישור המדיני חלו בשנה האחרונה מספר התפתחויות חשובות, שתרמו למאמץ של אירן להציג את יציאתה מהבידוד המדיני כאחד ההישגים של הסכם הגרעין. בולט ביניהם חידוש היחסים עם בריטניה, לאחר כארבע שנים של נתק בעקבות ניסיון השתלטות של המון אירני על השגרירות בטהרן. במקביל, הפרלמנט האירופי קיבל לאחר דיונים ממושכים ומאמצי השפעה אירניים את האסטרטגיה ליחסים של
האיחוד האירופי עם אירן. זו כוללת מצד אחד תמיכה בהרחבת שיתוף הפעולה הכלכלי, ההשקעות והסחר בין מדינות אירופה לאירן, וכן תמיכה בהצטרפות אירן לארגון הסחר העולמי (WTO), תוך אזכור העובדה שהכלכלה האירנית הינה הגדולה ביותר בעולם מחוץ לארגון הסחר העולמי. בנוסף, מסמך האסטרטגיה לקידום היחסים עם אירן מזכיר כי האיחוד האירופי היה שותף הסחר הגדול ביותר של אירן ושכיום היקף הסחר עומד על שמונה מיליארד דולר והוא צפוי לגדול בשיעור של פי ארבע בשנתיים הקרובות. מצד שני, המסמך אינו מתעלם מסוגיות בעייתיות הקשורות לזכויות אדם באירן וקובע כי היעדר חופש ביטוי ברשת האינטרנט, המעקב והניטור של תעבורת האינטרנט והיעדר חופש דיגיטלי מהווים פגיעה בזכויות אדם ולכן הם מכשול בפני קידום הסחר עם אירן.
סוגיה מרכזית נוספת באסטרטגיה של האיחוד האירופי לקידום הקשרים עם אירן קשורה לעונש המוות וההוצאות להורג במדינה זו. אירן ניצבת במקום הראשון בעולם בהוצאות להורג ביחס לאוכלוסייה. לפי נתוני אמנסטי, 977 בני אדם הוצאו להורג באירן בשנת 2015, רובם הואשמו בסחר בסמים, חלקם קטינים. אסטרטגיית האיחוד קובעת כי על בסיס עמדתה הקבועה של אירופה, המתנגדת לעונש מוות, נושא זה נמצא במקום מרכזי על סדר היום של מדיניות זכויות האדם ומדיניות החוץ האירופית. האסטרטגיה האירופית מדגישה כי נושא זה יעלה בדיאלוג הפוליטי ומבקשת בשלב ראשון השהייה מידית של ביצוע עונשי המוות, שכבר נגזרו, וקוראת לפרלמנט האירני לשקול מחדש את הסעיף בחוק העונשין, המתיר עונש מוות לקטינים מתחת לגיל 18. זאת ועוד, האיחוד מפציר באירן לשנות את החקיקה המתירה עונש מוות על סחר בסמים - שינוי שיפחית דרמטית את מספר ההוצאות להורג.
העיסוק בנושא עונש המוות הינו טאבו באירן, שממעטים לעסוק בו בפומבי, מרבית ההוצאות להורג מבוצעות בין כותלי הכלא, אם כי יש מקרים שבהם הן מבוצעות על-ידי המשטר בכיכר העיר, מטעמי הרתעה. עונש המוות על-רקע שימוש או סחר בסמים מעוגן בחוק האירני האזרחי למלחמה בסמים. החוקה האירנית מחייבת את המדינה להגדיר במפורש את הפשעים שעליהם חל עונש מוות, ובתוקף כך עבירת הסמים על היבטיה הרחבים מוגדרת ככזו. הסוגיה עוררה דיון ער בין הרשות המבצעת, ממשלת רוחאני, לרשות השופטת, שהעומד בראשה ממונה על-ידי המנהיג העליון
עלי חמנאי, והידוע בדעותיו הקיצוניות. חמנאי קבע כי אין לאיחוד כל סמכות לקבוע מה יקרה באירן, וגורמים שמרניים אף האשימו את האיחוד בניסיון להתערב בענייניה הפנימיים של אירן. עם זאת באחרונה נמסר על-ידי חבר פרלמנט אירני כי הוחלט להשהות את עונשם של חמשת אלפים נידונים ברמות ענישה שונות. וכפי שהעידה הודעת הסיכום של שרי החוץ האירופיים (נובמבר, 2016), נושא זכויות האדם וההוצאות להורג באירן ישמור על מקומו הגבוה על סדר היום של האיחוד מול אירן.
נושא רגיש
על-רקע זה מתקיים באירן ויכוח בעניין רצונו של האיחוד האירופי לפתוח באירן משרד אינטרסים, מעין שגרירות. בשלב זה, נציגות קטנה פועלת מתוך שגרירות גרמניה ואין אישור אירני לפתיחת שגרירות. כמו במרבית נושאי מדיניות חוץ, גם סוגית היחסים עם האיחוד האירופי נעשתה מוקד לוויכוח פוליטי בזירה הפנימית האירנית וכלי ניגוח של השמרנים ברוחאני וממשלתו, החוששים שמא קיומה העצמאי של שגרירות האיחוד תהווה אבן שואבת לגורמי זכויות אדם אירניים. ראש הרשות השופטת, קבע כי שגרירות זו תהיה "קן של שחיתות", שהוא לא יאפשר את קיומו. בד-בבד, האיחוד האירופי מציע לאירן להצטרף לתוכניות המחקר שלו במסגרת פרויקט "הורייזן 2020", כמו גם לתוכניות של חילופי סטודנטים, תוך אזכור העובדה כי למעלה מ-60 אחוזים מהציבור האירני הינו מתחת לגיל 30. גם תחום זה נתפס כרגיש ביותר באירן, נוכח הפיקוח ההדוק שמקיים המשטר על תוכניות הלימוד באוניברסיטאות והחשש מפעילות פוליטית בקרב הסטודנטים, המקיימים מדי שנה ביום הסטודנט אירועים הכוללים גם קריאות נגד המשטר.
היחסים בין אירן לאירופה חשובים ביותר למשטר בטהרן, הן בתחום הכלכלי-מסחרי והן כמשקל נגד לארצות הברית, הנתפסת כעוינת את המשטר. חשיבות יתר נודעת למערכת היחסים עם אירופה בפרט בימים אלה, לקראת כניסת ממשל טראמפ לבית הלבן, ודבריו בדבר על אפשרות לפגיעה בהסכם הגרעין. עמדתן של המדינות האירופיות שהיו מרכזיות בקבוצת ה-P5+1 שגיבשו את הסכם הגרעין, חשובה להבטחת המשכיותו. ואמנם, שרי החוץ האירופים חזרו בכינוסם האחרון על תמיכתם בהמשך יישומו של ההסכם ובפיתוח היחסים הכלכליים עם אירן, תוך הבהרה כי לא יתמכו בביטול ההסכם. יודגש כי אם יממש הנשיא הנבחר, טראמפ, את איומיו לבטל או למצער לפתוח את ההסכם לשינויים, לעמדתן המתנגדת של האירופיות תהיה חשיבות מכרעת - היא עשויה לאפשר לאירן להתנגד לדרישותיו, בידיעה שיחסיה עם האירופים יימשכו.
