מי שחושב שהקלטות השיחות בין בנימין נתניהו לבין נוני מוזס יתפרסמו בקרוב - טועה. בחינת הנוהל והנוהג מעלה, כי ניתן יהיה לפרסם את ההקלטות רק אם התיק ייסגר - או אם יוגש כתב אישום והן יוגשו לבית המשפט.

אין ספק שמדובר בראיה חשובה, אולי אפילו חשובה ביותר, בחקירה פלילית. חומרי חקירה אינם מתפרסמים, ודאי שלא באופן רשמי. הקטעים המתפרסמים בימים האחרונים אינם באים, ככל הידוע, מגופי החקירה; יש אחרים בעלי אינטרסים, שלא קשורים בהכרח לחקירה הנוכחית, שיכולים לעמוד מאחורי אותן הדלפות.

אם יחליט אביחי מנדלבליט להגיש כתב אישום בפרשה, ההקלטות יהיו כמובן מוצג מרכזי ביותר. ככאלו, הן יוגשו לבית המשפט - שיהיה הראשון לשמוע אותן באופן רשמי ומלא. הפרקליטות אינה נוהגת לפרסם ראיות אפילו לאחר שהן מוגשות לבית המשפט, למרות עקרון פומביות הדיון (זו התנהלות שראויה לדיון נפרד). קל וחומר שהיא לא תפרסם אותן לפני ההגשה. הרי לא יעלה על הדעת שבית המשפט ייחשף לראיות דרך התקשורת.

יתרה מזאת: לא כל ראיה היא קבילה באופן אוטומטי. כאשר מדובר בהקלטות, יש להגישן באמצעות מי שביצע אותן ולהוכיח שהן לא עברו עריכה, בישול או שינויים אחרים. יש להעמיד לבדיקת ההגנה את המכשיר בהן בוצעו, יש לוודא שהוא הופעל בצורה תקינה. בקיצור: יש לא מעט תחנות שצריך לעבור לפני שאפילו בית המשפט מוכן להאזין להקלטות.

מה כן ייתכן? שמנדלבליט יחליט לסגור את התיק ואז לפרסם את ההקלטות. גם זה לא פשוט ובוודאי שלא אוטומטי. ראשית, דומה שאין תקדים למצב בו חומרי חקירה מתפרסמים בצורה רשמית ומלאה אחרי החלטה על סגירת תיק. שנית, יש כאן אינטרסים מנוגדים של פרטיות מצד אחד ועניין ציבורי עצום מצד שני. נתניהו ו/או מוזס יוכלו לנסות ולמנוע את הפרסום דרך בית המשפט, מה שיחייב הליך לא טריוויאלי שבוודאי יגיע לבית המשפט העליון.

בקיצור: אל תמהרו לרכוש אוזניות. אם בכלל ההקלטות הללו יפורסמו בידי הפרקליטות - וזהו "אם" גדול - יעברו לכל הפחות כמה וכמה חודשים עד שנשמע במו אוזנינו מה באמת ומה בדיוק אמרו מוזס ונתניהו.