הבית הלבן מיהר אומנם להבהיר כי מדיניות "סין האחת" איננה קלף מיקוח עם בייג'ינג, אך תגובותיה של סין היו חריפות, בהבהירן כי ערעור המדיניות, שהיא סוגיית ליבה, ועומדת בבסיס יחסיהן של שתי המעצמות, לא רק שלא יביא לשיפור יחסי הסחר ביניהן, אלא אף יפגע בהם, יגרור צעדי נגד, יעלה את הסיכון להסלמה צבאית, ועלול להידרדר ל"מלחמת סחר", שתזיק לשני הצדדים ולכלכלה העולמית. ההצהרות המילוליות לוו במעשים, כאשר הצי הסיני החרים כלי-שיט אמריקני לא מאויש במים בינלאומיים באזור ים סין הדרומי, שבו גם הציבה סין אמצעים צבאיים נוספים; הופגנה פעילות אווירית וימית של סין בקרבת טאיוואן, בוצעו תרגילי אש של כוחות סין, ונערכה הפלגת בכורה של נושאת המטוסים הסינית לים סין המזרחי והדרומי.

עוצמת התגובה הסינית נעוצה בהיותה של טאיוואן סמל מובהק לתפישת הריבונות של סין, וסוגיית ליבה לאומית, שבהגנתה נבחנים המשטר והמפלגה. האתגר וההתרסה המפתיעים מצד טראמפ, שבחר לעשות בטאיוואן שימוש כקלף למיקוח כלכלי, הוטחו במשטר הסיני בעיתוי רגיש מבחינתו, כאשר עיניו נשואות לאיוש הוועדה המתמדת של צמרת המפלגה במליאה המתוכננת לנובמבר 2017, עיתוי גורלי, שבו יקבע הרכב המנהיגות של סין לשנים הקרובות. הצירוף הנפיץ של הסוגיה והעיתוי הרגישים כל כך, מצמצמים את מרחב התמרון ואת שולי הסובלנות של צמרת סין בדינמיקה המתפתחת.

אם לא היה די בחילופי המהלומות המילוליים ובאיתותים הצבאיים סביב טאיוואן והמרחב הימי, הוסיף טראמפ שמן למדורה, כאשר מינה לראש מועצת הסחר של הבית הלבן את פיטר נבארו, בעל עמדות ניציות כלפי סין, שדי היה בשמות ספריו בלבד ("מוות בידי סין" ו"המלחמות הבאות עם סין"), כדי לגרור עיסוק נוסף באפשרות ל"מלחמת הסחר" הקרבה, אם לא מעבר לכך. בהמשך התבטא טראמפ גם בזכות הגדלת הארסנל הגרעיני של ארצות הברית, אמירה שלא חמקה מאזני סין, גם אם הועלתה אולי בהקשרים אחרים. שימועיהם בפני הסנאט של המועמדים למזכירי ההגנה והמדינה בממשל הנכנס, ג'יימס מאטיס ורקס טילרסון, גררו תגובות אזהרה נוספות מסין, על-אף גישתם המאוזנת.

בה בעת, מינה טראמפ לשגרירו בסין את מושל איווה, טרי בראנסטאד Terry Branstad, בזכות היכרותו מן העבר עם נשיא סין, שיגר לאחרונה לפגישות מטעמו בסין את ד"ר הנרי קיסינג'ר, היועץ לביטחון לאומי משנות השבעים, ומאבות כינון היחסים בין סין לארצות הברית, שנועדו בשעתו כדי להרחיקה מברית המועצות, ואף נפגש עם ג'ק מא, מייסד קבוצת "עליבאבא" הסינית. בצעדים אלה מבטא טראמפ הכרה בחשיבות יחסים בינאישיים ליחסים בין המדינות, ואפשר שהוא מבסס ערוצי תקשורת שקטים לשיכוך המתחים, שמחוללת הזירה הפומבית.

נראה ששני הצדדים מזהים זה אצל זה תורפה ועיתוי רגיש, ופועלים למצותם, תוך הגברת הנפיצות. הסינים רואים בניצחון טראמפ בבחירות עדות לשקיעתה של השיטה הכלכלית-פוליטית האמריקנית. טראמפ עצמו הצהיר לא אחת שברצונו לשדרג את התשתיות באמריקה, כך שידביקו את אלו שבסין. מאידך-גיסא, טראמפ מעודד מהתגובות ב-וול סטריט למדיניות הכלכלית המתהווה שלו, נוכח דיווחים על משבר כלכלי קרב בסין. העלאת הריבית האחרונה בארצות הברית דלדלה את רזרבות מטבע החוץ של סין, ותקשה על יציבות שער החליפין של היואן. אולם פיחות עתידי במטבע הסיני כתוצאה מכך, או מלחמת סחר כוללת, אינם אינטרס אמריקני. על כן, אפשר שטראמפ ישמע לעצת מחלקת המדינה ולד"ר קיסינג'ר, לחתור להרגעה בין המדינות וליישוב המחלוקות ביניהן באופן בונה.

עבור ישראל מגלמת המתיחות הגוברת בין שתי המעצמות בעיקר פוטנציאל שלילי, כאשר עד כה הצליחה לשלב בתבונה יחסים אסטרטגיים קרובים עם ארצות הברית ויחסי כלכלה משגשגים עם סין. בעקבות משבר חמור בעשור שעבר סביב ייצוא ביטחוני מישראל לסין, אשר עורר את זעמה של ארצות הברית, מגבילה עצמה ישראל בתחום זה ומקפידה על תיאום הדוק עם הממשל בנושא. הן לישראל והן לסין נוח לנהל את היחסים ביניהן בעיקר בממד הכלכלי, ובשנים האחרונות חל גידול ניכר ביחסי הסחר והכלכלה בין ישראל לסין, אשר שווקיה, הונה וכושר הייצור שלה מהווים פוטנציאל צמיחה משמעותי לכלכלת ישראל, בדגש על טכנולוגיה עילית, חדשנות ופרויקטים של תשתית.

אולם, כאשר המתחים ביחסי ארצות הברית עם סין, הגוברים מזה זמן, מתרחבים מן המישור הצבאי-ביטחוני אל המישור הכלכלי-מסחרי, גובר הסיכון שיקרינו על יחסי ישראל עם ארצות הברית מצד אחד ועם סין - מצד שני. זאת, למרות שישראל מקפידה להימנע מנקיטת עמדה בין הצדדים ולפעול במסגרת ההבנות הקיימות בתחום הביטחוני. לאור זאת, מומלץ לממשלת ישראל לדון עם הממשל הנכנס בארצות הברית, בנוסף לנושאי המזרח התיכון, גם על "משולש היחסים" עם סין, וכך להקדים ולהפיג מתיחויות אפשריות באמצעות ערוצי הידברות שקטים ומקצועיים, הרחק מן המדיה הסואנת.