מתחילים את ספר שמות בסיפור השיעבוד של בני ישראל במצרים. מאחורי הסיפור הזה עומדת שאלה קשה: כיצד הצליחו המצרים לשעבד את בני ישראל שמטבעם היו בני חורין וכך גם חיו, כבני חורין, עד שירדו למצרים? וגם אחרי כן, במצרים עצמה הם היו חופשיים לנפשם עשרות שנים, ולפתע, בתהליך קצר לכאורה, הם הופכים לעם של עבדים, הכיצד? חז"ל אומרים שזה התפתח בהדרגה; פרעה היה מספיק מתוחכם כדי לא לנסות להטיל עליהם שיעבוד מיד. זה התחיל במלים יפות ובדוגמה אישית שנתן להם כשעבד בעצמו במה שביקש מהם לעבוד, ובהדרגה הם התרגלו ל"מצב". וכך במשך שנים, עשרות שנים ליתר דיוק, לא עלה בדעתם שמשהו לא בסדר במצב הזה.

עד שהשיעבוד הגיע לרמה כזאת שכבר לא יכלו לסבול וכתוצאה מכך (שמות ב): ...וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִן-הָעֲבֹדָה, וַיִּזְעָקוּ; וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל-הָאֱלֹקִים, מִן-הָעֲבֹדָה. והתוצאה המיידית היתה: [כד] וַיִּשְׁמַע אֱלֹקִים, אֶת-נַאֲקָתָם; וַיִּזְכֹּר אֱלֹקִים אֶת-בְּרִיתוֹ, אֶת-אַבְרָהָם אֶת-יִצְחָק וְאֶת-יַעֲקֹב. [כה] וַיַּרְא אֱלֹקִים, אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיֵּדַע, אֱלֹקִים. ואז מתגלה האלקים אל משה ומטיל עליו את השליחות לגאול את ישראל ממצרים. זה אותו משה שכבר בצעירותו, עשרות שנים קודם לכן, חש הזדהות עמוקה עם אחיו המשועבדים ונחלץ לעזרתם: [יא] וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל-אֶחָיו, וַיַּרְא, בְּסִבְלֹתָם; וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי, מַכֶּה אִישׁ-עִבְרִי מֵאֶחָיו. [יב] וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ; וַיַּךְ, אֶת-הַמִּצְרִי, וַיִּטְמְנֵהוּ, בַּחוֹל.

משה היה משבט לוי, השבט שלא היה משועבד לעבודות של פרעה כי אנשיו שימשו כמנהיגים רוחניים. אפילו פרעה הכיר בצורך האנושי הבסיסי של מנהיגות רוחנית לעם, אפילו אם הם עבדים, ולא ניסה לשעבד את בני שבט לוי. לכן, כאשר התייצבו אצלו משה ואהרון ואמרו לו את מה שנשלחו לומר לו (פרק ה'): ...כֹּה-אָמַר ה', אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל, שַׁלַּח אֶת-עַמִּי, וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר. התגובה המיידית שלו היתה: [ב] וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה--מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ, לְשַׁלַּח אֶת-יִשְׂרָאֵל: לֹא יָדַעְתִּי אֶת-ה', וְגַם אֶת-יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ. משה ואהרון הסבירו לו: [ג] וַיֹּאמְרוּ, אֱלֹקֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ; נֵלְכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר, וְנִזְבְּחָה לַה' אֱלֹקֵינוּ--פֶּן-יִפְגָּעֵנוּ, בַּדֶּבֶר אוֹ בֶחָרֶב. אבל פרעה לא השתכנע; ממתי כולם צריכים לעבוד את ה'?

חוזרים אל היעוד

לדעתו, מספיק ששכבה צרה של מנהיגות רוחנית תשקיע בעבודת ה', כל היתר צריכים לעסוק יומם ולילה בענייני העולם הזה. לכן הוא מציע למשה ואהרון את הפתרון הכי מוצלח בעיניו: [ד] וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, מֶלֶךְ מִצְרַיִם, לָמָּה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, תַּפְרִיעוּ אֶת-הָעָם מִמַּעֲשָׂיו; לְכוּ, לְסִבְלֹתֵיכֶם. אתם שייכים לשכבת המנהיגות הרוחנית, אתם הרי לא משועבדים לי, די בכך שאתם, בני שבט לוי תעבדו את אלקיכם, כל השאר יישארו משועבדים ובבקשה אל תכניסו להם לראש את הרעיונות שלכם. זו התפיסה הפרעונית מאז ועד בכלל, שכבה צרה של מנהיגות רוחנית זה בסדר, אבל לא כל העם צריך לעסוק בעבודת ה', ללמוד תורה וכו'. אלא שהקב"ה הועיד לנו משהו אחר לגמרי וזה מה שהולך להיות.

כאשר ה' מתגלה למשה ומטיל עליו את תפקיד הגואל הוא אומר לו שהתכלית היא שכל עם ישראל יעבדו את ה', לא רק שכבת המנהיגות הרוחנית: [יב] וַיֹּאמֶר, כִּי-אֶהְיֶה עִמָּךְ, וְזֶה-לְּךָ הָאוֹת, כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ: בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת-הָעָם, מִמִּצְרַיִם, תַּעַבְדוּן אֶת-הָאֱלֹקִים, עַל הָהָר הַזֶּה. זה אכן התפקיד שלנו מאז ועד בכלל ולזה הקב"ה בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו. הרעיונות של פרעה אומנם לא נעלמו מהעולם ולפעמים הם תופסים מקום גם אצלנו, אבל הקב"ה אינו מוותר על המשימה שהטיל עלינו להיות עם סגולה שלאורו ילכו כל עמי העולם. והעובדה שלפעמים השקפת העולם הפרעונית מתגברת אצלנו ובמקום להוביל את העולם אנחנו מובלים על ידו אינה יכולה לבטל את היעוד הזה.

אנחנו מובלים על-ידי העולם מכוח העובדה שעושים מאמצים לשאת חן בעיניו. בדיוק כמו בני ישראל במצרים; לאחר שמשה ואהרון הציגו לפרעה את הדרישה שַׁלַּח אֶת-עַמִּי, הוא הורה: [ט] תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל-הָאֲנָשִׁים, וְיַעֲשׂוּ-בָהּ; וְאַל-יִשְׁעוּ, בְּדִבְרֵי-שָׁקֶר. והם, העבדים פנו אליו בתחנונים: לָמָּה תַעֲשֶׂה כֹה, לַעֲבָדֶיךָ. אבל כאמור, הקב"ה אינו מוותר על השליחות שהטיל עלינו ובסופו של דבר אנחנו נבצע אותה, גם אם לצורך כך הוא מתערב ומאלץ סדרים חדשים בכל המדינות ועמי העולם. מילוי השליחות הזאת מחייב זקיפות קומה של יהודי, "גאון יעקב". ובימים אלו ממש בשנת ע"ז, עם זו (קנית) אפשר לראות בגלוי כיצד הקב"ה מוביל אותנו ואת העולם כולו אל התכלית, ביטול השקר הפרעוני וחזרה לאמת התורה.