שעות אחדות לאחר השבעתו של
דונלד טראמפ לנשיא, נקראה בבתי הכנסת ברחבי העולם פרשת "שמות" המספרת על תחילת דרכו של מנהיג אחר: משה רבינו. תוך כדי עיון בפרשה, שמתי לב לנקודה מעניינת שהעבירה את מחשבותי לאירוע הגדול בוושינגטון.
בשלושה מקומות בפרשה זו אומר רש"י, כי משה נענש על דברים שאמר. הוא טען שבני ישראל לא יאמינו לו - ולקה בצרעת. הוא הציע לקדוש ברוך הוא לשלוח במקומו את אהרון - ואיבד לטובתו את הכהונה. הוא התלונן על כך ששליחותו הרעה את מצבם של ישראל - ונגזר עליו שלא ייכנס לארץ. אלא שהדברים תמוהים: בשלושת המקרים משה צדק. אכן, בני ישראל נזקקו לאותות כדי להאמין לו. אכן, אהרון היה המנהיג המוכר והשליח הטבעי. אכן, פרעה החמיר את הגזירות לאחר שמשה בא אליו לראשונה. אז על מה יצא הקצף?
אין זאת אלא שמנהיג צריך להיזהר בדבריו, להיזהר מאוד. הוא אינו צריך לקבוע, אלא להעלות אפשרות. הוא אינו צריך להחליט, אלא להציע. הוא אינו צריך להתלונן, אלא לבקש. והכי חשוב: הוא לא צריך להגיב מהבטן.
טראמפ הוא המנהיג שהכי מגיב מהבטן בהיסטוריה. הטוויטר שלו פועל ללא הרף. זה כלי לא רע למועמד; זה כלי קטלני למנהיג. לכל מילה של נשיא ארה"ב יש משמעות עצומה. כאשר טראמפ צייץ שהמטוס אף-35 יקר מדי - איבדה מניית לוקהיד-מרטין 4.5% בתוך דקות והמשקיעים הפסידו מיליארדים. וזה קרה כאשר טראמפ היה "רק" הנשיא הנבחר.
תארו לעצמכם מה יהיה כאשר הנשיא טראמפ יתחיל לצייץ תגובות מהירות ונמהרות שכאלו. האפשרויות הן אין-סופיות - ומבהילות. מחר טראמפ יגיד משהו על קידוחי נפט, ויזניק/יפיל את מחירה של הסחורה החשובה ביותר בעולם. מחרתיים הוא יקרא משהו בעיתון על סין, ימתח עליה ביקורת ויפיל את הבורסה של הונג-קונג. בעוד שבוע יגיע תורם של בנקאי ההשקעות בניו-יורק, ואז יאבד הדאו ג'ונס כמה אחוזים. אחר כך יתמוך טראמפ ביציאתה של בריטניה מ
האיחוד האירופי, ויגרום לאירו לאבד מערכו. כאשר הוא ידבר בשבחה של ג'נרל מוטורס - שערי המניות שלה יזנקו. ומי יודע כיצד יגיב קנאי מוסלמי אם טראמפ יזרוק משהו נגד הנביא מוחמד.
זה לא שלנשיא ארה"ב אסור להביע דעה. להפך. חובתו לעשות זאת וחובתו לפעול כדי ליישם את דעותיו ומדיניותו. אלא שאת כל זה צריך לעשות אחרי בחינה, אחרי מחשבה, אחרי התייעצויות - לא ב-140 תווים בשעה 3 לפנות בוקר.
משפט אחד בן שש מילים היה חסר לי בנאום ההשבעה: "אני סוגר את חשבון הטוויטר שלי". היה נעים מאוד, עשיתי הרבה רעש, אולי גם זכיתי בלא-מעט קולות - אבל עכשיו אני נשיא ארה"ב. אני לא מועמד שצריך להגיע משום מקום; כבר הגעתי למקום החזק ביותר בעולם. מעכשיו אני נוהג באחריות, בממלכתיות. מעכשיו אני קודם חושב ואחר כך יורה.
המשפט הזה לא נאמר וגם לא ייאמר. בגיל 70-פלוס, כאשר הצליח בניגוד לכל התחזיות לעשות את מה שעשו רק 44 אנשים לפניו, טראמפ לא ישתנה. זהו אחד משני קווי האופי המטרידים ביותר אצל טראמפ. השני הוא העדר חוש הומור - מה שאומר שהוא מתקשה לקבל ביקורת חיצונית ונעדר לחלוטין ביקורת עצמית. כן לטוויטר ולא לבדיחות - זה מה שעלול להביא לארבע שנים של סערות, עימותים ומחלוקות. כך לא מנהלים מדינה.
