בעת כניסתו לבית הלבן הצליח טראמפ להפתיע ולהפעים אותי. התרחש שם, לדעתי, מאורע שעוד יהיו לו הדים עצומים בעולם הזוטות שלנו. המציאות כמו התעוררה לחיים אחרי כ-100 שנים של בדידות. מיד עם כניסתו לחדר הסגלגל שאל טראמפ את אנשיו, היכן צ'רצ'יל? כידוע סולקה הפרוטומה המפורסמת אחר כבוד על-ידי אובמה, נשיא העידן החדש שאחרי צ'רצ'יל המהוה. טראמפ ציווה להחזיר אותו למרכז זירת המאורעות. מעתה יהיה צ'רצ'יל סמוך לקו האש של הכרעות והחלטות בגורלו של העולם. זה לא פשוט, חברים וחברות. מסך הברזל של שקרי הפוליטיקלי-קורקט יהפוך למסננת באקדחיו של דיווי קרוקט.
צ'רצ'יל המנצח האולטימטיבי, האימפרטור האדיר של האנושות הנאורה (יש גם אחרת) בזמנים המודרניים, יצא כביכול מובס, עם הזנב מקופל בין הרגלים, ירד מושפל ומנוצח בשפל מדרגות חלקלקות. אלא מאי - יש, בתוכנו, מישהו שלא שמע, או קרא, על ניצחונם המפואר של צ'רצ'יל והאנושות הנצורה שהתקבצה נחרדת סביבו?
אני בספק אם השמן הזללן, השתיין והסובא, הגוץ המדושן הזה, היה מסוגל לחצות בכוחות עצמו רחוב בקו ישר - אבל הוא, יחיד ומיוחד, הוביל (בכוחות עצמו) את העולם כאילו כל הכוחות של זורו, פלאש-גורדון וחסמבה פורצים באון מהזרת שלו. תחשבו לרגע, אם הוא היה נמצא במינכן באותה שנת (כולם ישנו אז) 38 אומללה - האם גם הוא היה 'מוכר' (כדי להציל את העולם, כמובן) את צ'כוסלובקיה להיטלר? התשובה כמעט ברורה, גם למי שיש ספק. אולי - וזה בספק גדול - היטלר היה מעז לתקוף את הצבא הצ'כי המבוצר במרומי הסודאטים המפלצתיים, אבל הצ'כים, בהנהגתו של צ'רצ'יל, עם הפולנים והצרפתים המזדנבים היו מנקנקים אותו בהסתערות הראשונה או השנייה. את השאר היו הגנרלים הגרמניים משלימים ומסלקים בחרפה את הנאצים מאירופה. אז מה בעצם היה לנו פה, חל שינוי כלשהו במציאות או בצפיפות כדוריות הדם שלה?
מה הביס את צ'רצ'יל?
היה לנו פה מנהיג של שומרונים טובים בתוך עולם מוסרי וצודק באופן גורף, דוגמן צמרת מבריק ומנומס להחריד, שלא היה מוכן להחריד את מנוחתו ושלוות נפשו של מטורף צמחוני גחמני. מדובר במנהיג מורם מעם, יפה ונאצל, מחונך לפי הפרוטוקול, דיפלומטי, נאור, תרבותי, אירופי, הממזג את המטריה שלו עם זרוע המונפת בגאווה מול מצלמות. זוכרים את אווירת ההתלהבות הסוחפת, את אנחת הרווחה המופלאה, שפשתה כרקב בעצמות העולם כשצ'מברליין המלהיב והמטריה הניפו את פיסת הנייר שעליה חתם גם שותפו המשופם היטלר? המרדף של הציביליזציה המתקדמת בעקבות צ'רצ'יל הבולדוג, הגיע אז לשיאים חדשים כשהטיימס הלונדוני ושאר גיבורי שלום-עכשיו הנאצלים, המליצו להוציא אותו להורג (לפי חוק, כמובן) כבוגד ומחרחר מלחמה. אז למה הוא יצא כל-כך מובס מהחיים הציבוריים? כי מחליפו היה איש אפור ומקומט, קטנוני, פיסת קרטון לחה בשם אטלי. לחשוב שבעטו בענק הזה החוצה רק כדי להכניס פנימה גזר-גמדי. כאילו שכולם הפכו ברגע לצמחונים. כשהאיש הזה הגיע להשתכן במעון ראש-הממשלה בדאונינג 10, העיר אדוננו צ'רצ'יל: דלת מכוניתו של ראש הממשלה נפתחה CAME OUT - (כלומניק) AND NOBODY.
אובמה, שיא של מנהיג מבריק, דוגמן כריזמטי, פרופסורליסט דיפלומטי, אקדמן, שרמנטי, נאור, גבה-קומה, מצוחצח, אנושי, רהוט, מכביר ומסוגנן, אפילו תרבותי, הנהיג את אמריקה (וגם אותנו) שמונה שנים. איזה יופי של איש – תאווה לעיניים, אפולו להמונים עם שיניים זהב-פרוויים. אבל מה, עמוק בסתר ליבו, הס מלהזכיר את סתר ליבנו – ילד כאפות נימוח, רחמנא ליצלן. אין מה לעשות, גבירותי ורבותי - הסינים יודעים, הערבים יודעים, הרוסי המתיימר יודע, גם הצפון-קוריאני, כל מורטי הנוצות באירופה יודעים. כמעט כל העולם ידע את אובמה. כי לאובמה יש כשרון אדיר להסביר את כל מה שהוא עושה או לא עושה בתבונה כובשת ומשכנעת. הוא פשוט מסוגל לצחצח כל חרא. תראו איך הוא מסביר את החרפה בסוריה. צ'מברליין היה ישר ממנו פי אלף מונים. הוא אמר ישר בפרצוף - מה יש לנו לחפש בארץ רחוקה (צ'כוסלובקיה) שאנחנו בקושי יודעים איפה היא בכלל? לבריטניה היה, כידוע, חוזה וברית עם הצ'כים וגם עם הפולנים, אבל מי סופר. אם צ'מברליין היה ממשיך בדרכו - שהייתה דרכנו – הוא היה מפקיר גם את הפולנים, הצרפתים ואת האימ-אימא שלו. זה היה הסגנון וזו הייתה המורשת. אם אובמה היה ממשיך, הוא היה מוכר גם את
זהבה גלאון ביחד עם בוז'י שבכיס החליפה שלה ואת
שלום עכשיו בלי או עם בצלם. נו, לך תבנה ככה אמריקה לתפארת...אז מה, כשהגיע צ'רצ'יל – המציאות השתנתה? קדחת. זו אותה מציאות שכולם ידעו אותה. בסך-הכל - צ'רצ'יל שינה אותנו.
מאה אלף טילים לתפארת
תאמינו לי, שום מציאות לא השתנתה מאז 36 כשהיטלר, עם פלוגת יחפנים שלו, פלש לחבל הריין. ממול ניצבו כוחות מזדיינים של הצבא הצרפתי – חבילת נופש של 80 דיביזיות - ועישנו בסבלנות את מנת הסיגריות החודשית שלהם. זהו. אם רק היו מכוונים את עשן הסיגריות לעבר הפרחחים הגרמנים שצהלו ברחובות – כל המלחמה הארורה הייתה נמנעת. זו עובדה חשוכת מרפא שרק זהבה והדובים סביבה לא מוכנים לקבל, כי הם נגד אלימות ומלחמה.
אם היה פה בסביבה שלנו איזה צ'רצ'ילון בלבד – היינו מקבלים לבנון עם 100 אלף טילים? או חמאס עם קסאמים-שמאסמים? זה משהו שאמריקה הייתה מוכנה לקבל מקאסטרו? אובמה מטיף לנו שנים לחיות עם זה בשלום. לך תעשה שלום עם מאה אלף...הוא הלך כבר ועשה הסכם אינטליגנטי (שאף אחד חוץ מקרי לא מבין) עם הספונסר של לבנון באירן. כלומר, הטילים ימשיכו לאיים עלינו בלבנון ואנחנו נעשה איתם שלום. הוא מטפח במשך שנים את אונרא כדי להנציח את בעיית הפליטים המשרתת את הסכסוך הערבי אך ורק משום שהם טוענים כי זו ליבת-סיבת המאבק שלהם ביהודים.
ומה איתנו? למה אנחנו מסכימים להמשיך ולחיות עוד רגע אחד עם הטילים? מדוע, עם או בלי
אמנון אברמוביץ' וזהבה, אנחנו לא מעמידים אולטימטום של 48 שעות לפני ממשלת לבנון וצוות ההנהגה שלה בוותיקן ובאיחוד האירופי? איני סבור כמוכם שהבעיה שלנו היא עם התרבות המערבית ביבשת (או עם המציאות) - כי עם ההנהגה המושחתת שלה (ושלנו). כולם מחכים לאיזה צ'רצ'יל. מה לדעתכם הוא עשה – שינה את המציאות? קדחת. המציאות לא השתנה במילימטר ברגע שהוא תפס את כיסא ראש הממשלה. להפך, היא השתכרה. מה שהשתנה – זו תפיסת העולם שלנו. פתאום, לפתע, תפסנו. הכל נעשה מובן. והנה התרחש פה, ממש לנגד עינינו - פלא. נאד אחד של טראמפ מעיף את כל הנאורות המכושפת הזאת קיביני. אחריו לא צריך את פישר בשביל מאט. לא היה ערך אחד בארסנל האנושי שצ'רצ'יל לא נפנף בו כדגל כדי לעשות מלחמה. כי הבעיה הכי חמורה של הנאורות האנושית העכשווית היא ההבנה העמוקה של סדר העולם, הערכים, והיחסיות של החיים. לא היה ואין כמובן ערך אחד בארסנל המלחמה של אובמה או נציגיו במעצמות המערב שלא ינפנפו בו כדי להביא עלינו את חזון השלום שלהם. על זה הולכים גם יהודים מאמינים כמו אמנון אברמוביץ, זהבהבה, ציפי ובוז'י. אבל הם תמיד יגידו לכם דברים אחרים ויטענו שביבי מבלבל לכולנו את המוח.
אובמה מנהיג את העולם
אובמה עושה כמובן כרצונו. הוא מצביע באו"ם או נמנע כרצונו וכך הוא מוביל את העולם במלחמתו למען השלום והתקווה. יש קורבנות במלחמה הזאת אבל דווקא
שמעון פרס היהודי הוא שהכשיר את הקורבנות האלה. הם קורבנות שלום, אמר. יש כמובן מחיר לשלום, אבל זה מחיר הוגן – מלחמה. על שלום צריך להילחם, לא לוותר. זה מזכיר לי סיפור חסידי, גלותי, ששמעתי ברשת ב' מפיו של השחקן-המספר הנפלא שלמה ניצן.
יהודי מספר לחבריו שהפריץ רצה לתת לו חמש סטירות לחי מצלצלות. תהו החברים, כיצד אתה יודע שרצה לתת דווקא חמש ולא שש? ספרתי, ענה היהודי. ספרת? אמרו היהודים, זה אומר שהוא נתן לך אותן. למה אתה אומר שהוא רצה? צחקק היהודי, פריץ גוי נותן משהו שהוא לא רוצה לתת?
הקוסם בראי המציאות
לפני שבוע ראיתי בטלוויזיה את אורי גלר מסביר את חשיבותה של המציאות. אורי, בן שבעים, מספר כי גויס בצעירותו לעבוד במסגרת שירותי הריגול של אמריקה. הרקע להפעלתו היו מסמכים חסויים של המוסד האמריקני CIA שנגנבו על-ידי הרוסים. המסמכים הועברו לשגרירותם במקסיקו סיטי ומשם היו סוכנים רוסיים מיועדים להעבירם בטיסה לפריס. בפריס המתין להם מטוס אירופלוט מיוחד. תפקידו של אורי היה לשבת מאחורי הרוסים במטוס שהמריא ממקסיקו לפריס (
מחלקה ראשונה) ולשבש באמצעות גלי מוחו את הפלופי (תקליטון) שעליו כל קבצי הסודות הנוראים... הייתה שתיקה באולפן והמראיינים חייכו במבוכה. אורי הבחין בתהייתם ומיהר להוסיף, איך אני יודע שזה הצליח? כי הזמינו אותי לבצע זאת שוב ושוב...
ובכן, לא עלה על דעתו שאם הרוסים מתעקשים להשתמש באותה שגרת בלדרות שוב ושוב – ייתכן שהמסמכים הגיעו בשלמותם, ללא פגע... בני אדם משתנים – המציאות לא.
