שבת במיון

אני לא יודע לכמה מכם יצא 'לבלות' שבת שלמה בבית חולים ולאלה מכם שבילו זה ככל הנראה לא היה במחלקת המיון,אז כפי שאתם הבנתם, אני מאמין, אני הייתי במיון בשבת, אך למזלי לא בתור חולה. ביום שישי שבוע שעבר סבא שלי (בן למעלה מ-90) הובהל לבית החולים שערי צדק שבירושלים, לאחר בדיקה הוגדר מצבו "קל" אך הוחלט להשאירו בבית החולים למשך השבת ולכן התנדבתי להעביר איתו את השבת (אציין שמשפחתי ואני דתיים). בתחילה, מיטתו של סבי הוצבה במסדרון המיון היכן שנמצאת כל ההמולה אך שפר עלינו המזל ומאוחר יותר (לקראת הלילה) ניגשה אלינו אחת מאחיות המחלקה ואמרה שהיא רוצה להעביר אותנו למקום שקט יותר. בעוד האחות מגלגלת את המיטה במסדרון, דמיוני הרשה לי לפנטז על חדר נחמד לסבא שלי ולי אבל כמה שניות אחר כך גיליתי ש"המקום השקט יותר" נמצא בקצה המסדרון ומכונה "מיון-פנימי",חדר לא קיבלנו אבל לפחות היה וילון סביב המיטה.

כשהגעתי למיון הפנימי הסתכלתי סביב וראיתי שלרוב החולים יש חדרים ורק מעטים נותרו ללא חדר. על המחלקה היו אחראיות שתי אחיות בלבד(מסורות בצורה יוצאת דופן לעבודתן) וכשתי נשים המכונות "כח-עזר",את תפקידן אסביר בהמשך.נכנסנו אל תוך הלילה וכבר הספקתי להבחין בכמה מצבים לא נעימים. אני דווקא אתמקד פחות בסבא שלי כי למזלו אני הייתי שם לעזור לו בכל רגע שהיה צריך ולו לדבר הקטן ביותר(מכוס תה ועד לקרוא לאחות). במחלקה היו לא מעט אנשים מבוגרים שנותרו לבדם במהלך הלילה שלא יכלו לעזור לעצמם. עם כל הרצון הטוב של האחיות, והיה כזה, אי-אפשר להספיק להכין כוס תה לכל חולה מה גם שזהו כלל לא תפקידן.

אספר מקרה שקרה בלילה, בחדר שעל יד המיטה של סבי שהה אדם מבוגר לבדו ולפתע אני שומע אותו צועק "כח-עזר", זה המקום להסביר שתפקידו של כוח העזר הוא לעזור לחולים לגשת לשירותים ו/או להחליף להם חיתול. לאחר כדקה שקולו לא נענה ניגשתי לחדרו ושאלתי אם הוא מעוניין שאקרא בשמו לכח העזר, מיותר לציין שהוא נענה בחיוב.הדוגמה האחרונה לא נשמעת כל כך סנסציוניות אך מה היה קורה אם לא הייתי שם וחמור יותר מה היה קורה אם החולה היה צועק "אחות" במקרה חרום.

לסיכום, חשוב לי לציין שאינני בא בתלונות כלפי הצוות הרפואי (מכח העזר ועד הרופאים) שמסרו את כל כולם בשביל לנסות ולספק את צרכיהם של החולים. אך כן אנסה לצעוק את צעקתם של החולים ולהגביר את המודעות במחסור בכוח אדם ובמחסור בחדרים כי בסוף מי שסובל מכך הם האנשים שגידלו אותנו ודאגו לנו, אותו אדם מהחדר הסמוך, הקרובים שלנו וסבא שלי גם.