שפע התערוכות במוזאון ישראל, עושה למבקר בו חוויה שנמשכת כל היום, ועדיין לא יספיק להינות מכל הטוב שבו. מעבר לתערוכות המלבבות באגף הנוער, מרגשת מעל לכל - תערוכת גויה.
האמן שעבר תהפוכות היסטוריות בחייו - מישטר הכיבוש של נפוליאון בספרד, בו אחיו ג'וזף היה המושל; המלוכה, כשלצידה - האינקוויזיציה הספרדית רודפת כל מי שמעז להעביר ביקורת, ואת זה עשה גויה בסתר, מבלי לפרסם, וכמה מרישומיו הנודעים ביותר כמו " תרדמת התבונה יוצרת מפלצות" ואחרים מוצגים בתערוכה במוזאון ישראל.
לעומת ציוריו גדולי הממדים שוודאי נשארו במוזאון הפראדו במדריד, הגיעו לכאן שמונה ציורים בצבע שמן, שגם אם אינם גדולים ברובם, הריהם פרי מכחולו של המאסטר הנערץ, שעד היום לא קם לו מתחרה. חלקם היו ציורי הכנה לשטיחי קיר, אך הינם מלבבים כשלעצמם:
ילדים משחקים כחיילים, השימשיה, מלחמת שוורים חובבנית - שהוזמנה ע"י הנסיך האוסטרי תוך בקשה שיהא מלא שמחת חיים;
רועה מחלל בחליל; טוביאס והמלאך - על-פי המיתולוגיה הנוצרית שהושפעה מהתנ"ך; ו"המשפחה הקדושה" ששני האחרונים התגלו ליודעי אמנות רק בהתגלותם ב-2003.. כל ציוריו אלה מקסימים באיכותם הנדירה, ובביטוי הכה נדיר בשל יכולתו של גויה בשימוש במכחול. יכולת שרק ענקי האמנות נחונו בה. ציורו
"ליצן הקש" שצייר ב-1793 היה האחרון בסדרה של הנזכרים לעיל, כי ב 1794 חלה בכמה מחלות קשות, ובסופן נשאר חירש. בציור זה בו נראות ארבע נשים משתעשות בהקפצת בובת קש על יריעת בד שהן אוחזות, כל אחת מקבלת בידיו המיומנות של גויה את כל פרטי הפרטים ש לבושן המסורתי של ה"מאיה", האישה העירונית. לדמות המאיה הקדיש את שני ציוריו (שאינם מוצגים כאן) "המאיה השוכבת" והמאיה העירומה" - שניהם היו ציורי אהובתו, אך את ציור העירום החביא היטב, לבל יבולע לו רע. מה שלבסוף כן הגיע. הוא עבר ב-1824 לבורדו בצרפת, ושם סיים את חייו באפלה גמורה, בנפש מעונה ובסוף עצוב.
אותי תמיד שבו רישומיו עוד יותר מציורי דיוקנאות האצולה והמלוכה שהוזמנו ממנו, ושהיוו את מקור מחיתו מהיותו הצייר האהוב על האצולה. אך בסטודיו שבביתו, נהג לצייר ומיד להחביא, את רישומיו ותחריטיו, בהם צייר את בני האדם כמפלצות, מלאי רוע ואכזריות, ובכל אחד מהם הוא מתאר חולשת אופי אחרת של בני האנוש המקוללים. התעוזה שלו להעביר ביקורת ברישומיו על כל החולשות האנושיות, שהספרדים כה בורכו בהן התגלמו בארבעה קבצים של תחריטים שנושאיהם היו:
מוראות המלחמה, מלחמות השוורים, השגעונות והקאפריצ'יוז. זוהי תערוכה שרוצים לשוב ולראותה עוד ועוד, בטרם תחזור במהרה לספרד ולשאר המשאילים.
ארבעה אמנים שפעלו במקומות ובזמנים שונים, היו מעמודי התווך של הציור המופשט ומוצגים בכפיפה אחת בתערוכה
"צל הצבע" שבמוזאון ישראל. אוטו פרוינדליך הוא הידוע שבהם. בהיותו מהדור הראשון של אמני המופשט, שיצר במקביל לפיקאסו ובראק, והוצג בזמנו בתערוכת הענק במוזאון מרכז פומפידו "פאריס-ברלין", שהיוותה זרקור למודרניזם בכל תפארתו. יחד עמו מציגים לן לאי העכשווי, יליד ניו-זילנד:
ליז'יה קלארק מברזיל, שציוריה משנים את צורתם באמצעות הצופים; ו
לינקי פלרמו, שיצירותיו מבוססות על בדים צבעוניים המשמשים לו כמכחול. ההתבוננות ביצירות אמנים אלה, גורמת לצופה, (מבלי להיזדקק למשקפיי תלת ממד שנהוגים כיום) - לראות את הדו ממדי כתלת ממדי. רבגוניות שכולה מבוססת על צורות, צבעים וצלילים.
תערוכה שנגעה ללב כל אוהב אמנות ישראלי היא החדר הקטן "חדר אמן" (שאסור להחמיצו בכל ביקור במוזאון) שהוקדש ליצחק דנציגר, מגדולי הפסלים הישראלים של אי-פעם. אולם לאחרונה הוחלפה התערוכה ומוקדשת לגדול ציירי ישראל של המאה ה20 וה 21 - מרדכי ארדון. כמו-כן מוצגת תערוכה המוקדשת לביטויו של ישו באמנות הישראלית - ברמות שונות של איכות. ושפע של תערוכות נוספות של צילום, רעשנים (לכבוד פורים הקרב ובא) ועוד ועוד.
ביקור חובה במוזאון מהגדולים והחשובים בעולם שמעבר לתערוכות הקבע שפע התערוכות המתחלפות ראויות לביקור מדי פעם.
