בשנת 1978, החלה סדרה של מחאות אלימות, שהוצתה בעקבות כתבה בעיתונות הפרסית אשר תקפה את ח'ומייני בהיותו סוכן בריטי ו"משורר הודי מטורף" הפועל בשירות המערב, במגמה להפיל את משטר השאה. לחציו של נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר, ממציאי ה"פוליטיקלי קורקט" הבינלאומי, על השאה, להימנע מהפרת זכויות האדם מצד המשטר, היוו למעשה כבילת ידיים לשלטון וגרמו לשאה להימנע מלהורות על אמצעים אלימים לפיזור ההפגנות. למרות עצות יועציו הצבאיים. המחאות צברו אט אט תאוצה כשיותר ויותר אזרחים מצטרפים אליהן. נוצר גל מחריף של אלימות קשה, ההסתה הארסית של ח'ומייני ותומכיו נגד השאה, השביתה הכללית שפרצה באירן, וההתנגשויות האלימות בין מפגינים לחייליו של השאה הלכו וגברו.

ב-12 בדצמבר מילאו יותר משני מיליון איש את רחובות הבירה. חלק גדול מהמחאות רוכז בטהרן. הצבא החל להתפורר, כאשר חיילים סירבו לפתוח באש כנגד מפגינים ואף החלו לשתף עמם פעולה. השאה סמך על ארצות הברית שתגן על שלטונו ולא היה מודע לחומרת המצב, (מוכר ממדינות אחרות?), הוא הסכים להציג חוקה מתונה יותר, אך הדבר היה מאוחר מדי. הציבור האירני כבר היה "נעול" על שאיפתו להפיל את שלטונו המערבי של השאה תוך קריאה להביא לסופה של המונרכיה. השאה, בעצת שגרירות ארצות הברית, בריטניה וצרפת, עזב את אירן ויצא לגלות, ב 16 בינואר. הוא הותיר את המדינה בידי ממשלה זמנית בראשות שאפור בח'תיאר. בח'תיאר ביקש להפעיל את הצבא נגד המפגינים, אך נכשל. נסללה הדרך לשובו של חומייני לאירן.

ואכן ח'ומייני שב לאירן. ב-5.2.79, לפני 38 שנים, נחת מטוסו בטהרן, ונתקבל בגילויי שמחה של מיליוני אנשים. מאז, מדי שנה, כל בתי הספר, הרכבות והספינות מפעילים את הצופרים והפעמונים בשעה 9:33 בבוקר, לציון הרגע המדויק בו נחת מטוס "אייר פראנס" שהחזיר את ח'ומייני לאירן, לאחר 15 שנות גלות.

המדינה המוסלמית החדשה הוכרזה ב-11 בפברואר, 1979. אחד ממעשיו הראשונים של האייטוללה, היה לבסס מוטיבים דתיים קיצוניים. ה"אימאם", ביקר בבית העלמין בטהרן, "בֵהשת זַהרא", כסימן כבוד של המהפכה אירנית" לשהידים. בנאומו, מלבד תקיפת הממשלה שמינה השאה, הוא הבטיח לאזרחים אפשרות להתמודד על משרות בכירות, ועל-ידי כך להרכיב ממשלה שתייצג אותם. הוא קבע כי המולות לא יתערבו בענייניה של הממשלה. הבטחות אלו לא כובדו. יתר על כן, נסיונות של מפלגות ובודדים להתארגן ולהתמודד בבחירות ובמסגרות פוליטיות כל שהן, דוכאו ביד קשה ורוב פעיליהן מצאו עצמן בכלא לשנים ארוכות. ח'ומייני מינה את עצמו למעשה לדיקטטור, ובממשלות העתידיות איפשר רק למולות (כהני הדת), להיבחר. בנוסף הוא הבטיח מספר הקלות לאוכלוסייה, ובכלל זה שירותי מיים, טלפון, חשמל, תחבורה ציבורית בחינם, אספקת נפט, ללא תשלום, עד פתח הבית. ועוד. אף אחת מההבטחות הללו לא קוימה.

המשטר שביסס האייטוללה/האימאם, היה למעשה משטר פאשיסטי לכל דבר ועניין. משטר זה מעוגן בתורתו ובדעותיו של איש אחד. נשללה לחלוטין זכות הוויכוח. כל התארגנות פוליטית הוגדרה כבלתי חוקית. לאחר המלחמה בעירק, ריכז המשטר את מאבקו, המילולי בשלב הזה, כדי להשיג לגיטימציה מוחלטת וגיבוש לאומי, למאבק ב"שטן הגדול" (ארה"ב), וב"שטן הקטן" (ישראל). אירן החלה גם בהתחמשות מואצת. החלה בפיתוח נשק גרעיני. כנראה בסיוען של פקיסטן וקוריאה הצפונית. סנקציות שהוכרזו נגדה על-ידי המערב בעיקר, השהו את הכנותיה, אך אירן משלימה עתה את החסר בפיתוח טילים לטווח בינוני וארוך, מתוך מגמה מוצהרת לפעול להשמדת ישראל. הדבר נעשה תוך כדי עצימת עיניים של ברק אובמה הנשיא לשעבר של ארה"ב.

הנשיא הנוכחי של ארה"ב, דונלד טראמפ, כבר הבהיר כי הוא רואה בפיתוח הטילים מבית היוצר האירני, הפרה של ההסכם שנחתם בין אירן לבין מעצמות המערב. ישראל מצדה החליטה, על-פי פרסומים זרים, להצטייד בנשק של "המכה השנייה" - צוללות. בתקווה שהן אולי יאפשרו לה להתמודד עם אירן ביום הדין.

שריפה בכרמלית

לפני מספר ימים למדנו מאמצעי התקשורת על שריפה גדולה שפרצה בתא המנועים של ה"כרמלית". הרכבת התחתית הראשונה בישראל. הקמתה של הכרמלית החלה במאי 1956, והסתיימה במרץ 1959.
לכרמלית נגרם נזק גדול ומומחים העריכו כי תיקון הנזק יארך חודשים.

לפני שלושה חדשים בערה חיפה. הבערה הגדולה הזו לא הייתה התחלה של משהו חדש. יערות וחורשות נשרפות אצלנו בקצב הולך וגובר. בו-זמנית אנו שומעים על מעט מאוד דליקות באזורים המיושבים על-ידי בני דודינו. בין אם מדובר באזורים פלשתינים ובין אם מדובר בשטחים המאוכלסים בערבים בישראל. עובדה זו מעוררת סימני שאלה. הרבה מאוד סימני שאלה.

הנושא הזה חייב מזמן בדיקה מעמיקה במיוחד. קשה עד בלתי אפשרי, לאתר מציתים הנטמעים מיד לאחר מעשה באוכלוסייה ממנה באו, בעוד אופנוע פועם ממתין להם בסמוך. גם התקשורת הכפותה וכבולה באזיקי ה"פוליטיקלי-קורקט", מתכחשת למסקנה היחידה ההכרחית: לרוח הקודש תפקידים אחרים, ולא דווקא לשרוף יערות בישראל. עכשיו נשמעת טענה דומה גם לגבי השריפה בכרמלית. עיריית חיפה חייבת לעשות בדיקה קפדנית: אם מדובר בהצתה, עליה לדווח על כך לציבור. אם לאו כלומר אם מדובר ברשלנות, עליה להעמיד לדין את האחראים לכך. אין דרך ביניים!.