תולדות הימים מזמנים לנו לעתים מה שקרוי בעגה הנדושה דהיום "חלון של הזדמנויות", או בלשון אחרת - הזדמנות היסטורית לחולל שינוי, לעתים אף מרחיק לכת, שבכוחו לשנות את פני ההיסטוריה. ישנן דוגמאות הרבה להזדמנויות כאלה - חלקן נוצלו וחלקן בוזבזו בשל סיבות שונות, על-פי רוב בשל קוצר ראות והעדר חזון.
כך למשל ניחן דוד בן-גוריון בחזון ובכוחות הנפש הדרושים והכריז על הקמת המדינה למרות התנגדות האמריקנים ובניגוד לעמדת רבים ממנהיגי היישוב שחששו מהתוצאות. כך נהג גם בגין בהחילו את החוק הישראלי על רמת הגולן. לעומתו, כשלו מנהיגי המדינה לאחר מלחמת ששת הימים עת לא השכילו להבין את גודל השעה ובחדלונם לא החילו ריבונות ומיד על כל חבלי הארץ ששוחררו, מסרו את מפתחות הר-הבית לוואקף, וכיוצא באלה טעויות עליהן אנו משלמים בדמים הרבה עד עצם היום הזה.
ברוך השם לא אלמן ישראל ובתוך עמנו אנו מוצאים אנשים עם חזון ואמונה המקדישים את חייהם לכיבוש הארץ, בניינה ופיתוחה וזאת ללא מורא, בדבקות ובאמונה גדולה וכנגד כל הסיכויים ה"ריאליים" בין אם אלה כוחות פוליטיים מבית ומחוץ, בין אם אלה יהודים עקשנים ולמרות קשיים מרובים - פיזיים, כלכליים ואחרים. מיהודים אלה המפארים את ארץ ישראל בהתיישבות, בלימוד תורה ובמסירות נפש על ארץ ישראל על כולנו ללמוד.
בעוד השמאל ההזוי,
נתניהו החלש, תקשורת עוינת ומנהיגי העולם עסוקים בבישול "שתי מדינות לשני עמים" קמו לפני מספר שנים שתי נשים אמיצות, חרוצות, מאמינות ובעלות חזון והניחו על סדר היום את נושא הריבונות של מדינת ישראל על כל חלקי ארץ ישראל. באותם ימים המילה ריבונות הייתה ממוקמת אי-שם בירכתי התודעה. היו שחלמו עליה והיו כאלה שדברו בה - על סדר היום הציבורי המילה לא עלתה ואיש לא עסק בה.
בעבודת נמלים עקבית וללא לאות פעלו יהודית קצובר ונדיה מטר לקדם את הרעיון. לא אלאה בהתפתחויות - כנס ראשון, חוברת עם מאמרים בנושא, פעילות רבה בקרב מנהיגי ציבור, מאמרים, שלטי חוצות, כנס נוסף, חוברות שהיו לשגרה מבורכת, עוד כנס עם פוליטיקאים מובילים, הופעות בוועדות כנסת והנה היום נושא הריבונות בראש הנושאים המדוברים ולא רק בימין ה"סהרורי" והימין ה"שפוי" אלא גם אצל מנהיגי ציבור, אנשי שמאל ורבים נוספים בעמנו.
והנה, כמו משום מקום לכאורה מגיע לפתחנו חלון ההזדמנויות הגדול כמוהו לא היה למעלה משני דורות. לאחר הכישלון המהדהד של חוסיין אובמה (ולעניות דעתי במידה רבה כריאקציה לו לאיוולתו ולמדיניותו) בחר העם האמריקני נשיא חדש המוכר לכולנו. וראה זה פלא - טראמפ שלאחר הבחירות מתגלה כאותו דונלד שלפניהן. התחייבויות פומביות, הצהרות ורעיונות, קו תקיף נגד תקשורת שמאלנית ועוינת כמו גם הכבדת יד על האיסלאם והטרור שעמו - כל אלה מלווים בפעולות נשיאותיות ועוד היד נטויה.
נזכיר, טראמפ הצהיר על מחויבותו לביטחון ישראל. טראמפ הבטיח להעביר השגרירות לירושלים, טראמפ הצהיר שיפעל להחזיר את ישראל למעמדה הראוי באזור תוך השבת כבודה שנרמס על-ידי אובמה, טראמפ הצהיר שהתנחלויות אינן מכשול לשלום, טראמפ התגאה בבתו היהודייה (התגיירה...) ומקרב מאוד את בעלה היהודי המאמין לו הוא מייעד גדולות ונצורות. טראמפ לא הסתיר ולו לרגע את סלידתו מהמוסלמים, מתרבותם ומהרצח שהוא טבע ראשון להם.
למה עוד אנו זקוקים, למען השם?
על זה אמר מי שאמר - הגיעה העת לאחוז את השור בקרניו, שפירושו לטפל באומץ ובגילוי לב בנושא רגיש שבדרך כלל מעדיפים לא לעסוק בו, בצורה ישירה, בלי לסטות מהנושא ובלי להרבות בגינונים מיותרים.
האם אנו או מנהיגינו אכן נוהגים באופן זה? בדיחה טובה הייתי אומר אלא שעצב בצידה. הכותרות בעיתונים ומעקב אחר החדשות המקומיות שלאחר בחירת טראמפ מלמדים על ההפך. באופן בלתי נתפש כמעט אנו שומעים כיצד ליברמן ונתניהו "מרסנים" את אנשי טראמפ או "עוקפים אותו משמאל" כפי חלק מהדיווחים. השניים הנ"ל ממשיכים, באופן מאוד מדאיג יש לומר, ללהג על פתרון "שתי המדינות" לו "אנו מחויבים", משתרכים בין מנהיגי העולם עם המנטרות התפלות והמיושנות, חוטאים בדקלומים ריקים על אודות שלום, פרטנר, משא-ומתן ישיר ועוד... זאת תחת להחליף דיסקט, להבין את גודל השעה ולצאת בהצהרה המתחייבת - זו ארצנו!
הצהרה כזו נכונה היסטורית, אמיתית, משקפת מציאות, תואמת את העובדות בשטח ואת תפילות היהודים בכל הדורות והחשוב מכול - נובעת מהבטחה אלוקית לעמו ישראל משחר ההיסטוריה. הבטחה זו אינה עניין של מה בכך שכן חלק גדול מאוכלוסיית העולם רואה בתנ"ך "מקור מכונן היסטורי ואמוני" שכולו אמת, ומכוחו מכיר בפשטות בזכות העם היהודי על ארצו. אינני מדבר כמובן על אינטרסים פוליטיים, כלכליים ואחרים, בוודאי שאינני נדרש לאומות המאוחדות. "או"ם שמום" הצהיר בן-גוריון בעל החזון. כאז כן היום הוא צדק, בגדול!
לסיכום, מה יש לנו היום? ארץ יפהפייה שמרחביה מתגעגעים לבעליה שיישבוה ויפריחו אותה, רבבות ומאות אלפי יהודים הששים אל המשימה, כמה וכמה אנשי ונשות חזון כמתואר לעיל, פוליטיקאים רבים אשר מתוך לשמה ואולי אף שלא לשמה מבינים כי השעה יפה להחיל ריבונות ואקלים ציבורי ויהודי האוהד את העניין וחפץ לקדמו.
מנגד (לצערנו), ראש ממשלה ושר ביטחון רופסים, מפוחדים, מאוימים, ונעדרי חזון יהודי. יועץ משפטי לממשלה המועל בתפקידו ומאיים לטעון נגד מעסיקתו הממשלה בבג"ץ (לעניין חוק ההסדרה), שאריות היסטריות של שמאל מתועב המפיל בנו חללים בשל הזיותיו, תקשורת עוינת מתמיד ו"מערכת עוול" במקום מערכת משפט כשבראשה "בית המשפט הגבוה לעוול".
בהתחשב בהזדמנות שנוצרה עם בחירת טראמפ לנשיא, במצב הגיאו פוליטי המפורר את מדינות ערב וממליך את ליבת הטרור האיסלאמי במקומות רבים בעולם, בהסתמך על חזון הנביאים ומתוך אמונה בצור ישראל וגואלו, תורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל - על כולנו לעוט על המציאה שנקרתה בדרכנו בני אברהם יצחק ויעקב ולממש בכוח אמונתנו ובכוח מעשינו את הריבונות בארצנו.
הגיעה השעה ויעשה כל יהודי את מיטב מאמציו בתפילה, בהתיישבות, בלימוד תורה, בחסד ובמעשים טובים על-מנת לקדם הגאולה בארצנו.
הגיע זמן ריבונות!
