אחד העקרונות החשובים לגבי פשיטת רגל הוא, שההפטר לא פוטר את החייב מכל החובות שחלים עליו. חוב מזונות מוחרג מהצו. אך האם ישנם מקרים בהם מצבו של החייב הוא כה קשה, עד כי יש מקום אפילו לפטור אותו מתשלום מזונות ילדיו? זוהי השאלה שעמדה במרכז דיון מרתק שנערך בפני השופטת
נועה גרוסמן בבית המשפט המחוזי בתל אביב.
סעיף 69(א)(3) לפקודת פשיטת הרגל קובע, כי חוב מכוח תובענת מזונות הוא מהחובות שאינם כלולים בצו הפטר. על כן, חייבים שהוכרזו פושטי רגל נדרשים לשאת בתשלום מזונות ילדיהם כתמול שלשום. אולם, הסעיף הזה כולל גם פתח צר לבית המשפט לקבוע שחוב מזונות ייכלל בהפטר, בהתאם לשיקול דעתו ועל-פי תנאים שייקבעו.
במרכז המקרה שנדון הפעם עמד שיקול הדעת הזה למבחן, כאשר החייב הוא נכה קשה שעבר פגיעה מוחית, מתגורר בהוסטל, מתקיים מקצבת נכות שמשלם לו המוסד לביטוח לאומי ועובד בשכר של פחות מ-11 שקלים לשעה (עבודה שהיא יותר למטרות שיקום מאשר פרנסה).
הנכה הגיש לבית המשפט בקשה לפטור אותו מתשלום המזונות במסגרת צו הפטר. גרושתו של המבקש הסכימה בסך-הכל לתנאים אך המוסד לביטוח לאומי, שמשלם את המזונות בפועל, התנגד. "סך החובות של החייבים במזונות לקופת המדינה עומד על 4.8 מיליארד שקלים", הדגיש הביטוח הלאומי. "יתרה מכך, הפטר על חוב מזונות יוחל במקרים נדירים ויש לזכור, כי לא מדובר בחוב עצמאי אלא בחוב שנוצר מכוח דיני שיבוב שכן המל"ל נכנס בנעלי הזכאים למזונות". בא-כוח הביטוח הלאומי הוסיף, כי ויתור על החוב יהווה "פגיעה בקופת המדינה". לאור הנסיבות האישיות החריגות של החייב, המוסד הסכים לקבל את התשלום בדרך של קיזוז עשירית מקצבת הנכות שמשולמת למבקש מדי חודש.
השופטת גרוסמן ציינה בתחילת החלטתה, כי אין ספק שמצבו של הנכה במקרה דנן הוא קשה במיוחד. האחרון מתקשה מאוד להתבטא ואף לא בדיוק מצליח להבין מה מתבקש ממנו. הוא לא יוצא מדירתו ללא ליווי וסובל מקשיי תקשורת ושכחה. בית המשפט קבע, כי מדובר במצב קיצון והפתרון לכאורה שהוצע על-ידי הביטוח הלאומי, איננו אלא פתרון דמה. לא מדובר במענה שיוכל לכסות את חוב המזונות באופן ממשי, נכתב בהחלטה, ויש לדחות את הניסיון לייצר קונסטרוקציה בין מערכת המזונות למערכת פשיטת הרגל. "כל מקרה נבחן לגופו", אמרה השופטת לנציגי הביטוח הלאומי. "יש להבדיל בין חייב שמצבו הכלכלי והבריאותי אינו שפיר, לבין חייב כבענייננו שמצבו ירוד ממש".
הביטוח הלאומי טען, כאמור, כי מדובר בכספי ציבור משום שהוא הגוף שמשלם את המזונות דה-פקטו. בית המשפט דחה גם את הדברים האלה, שכן החייב בעצמו מתפרנס מהקופה הציבורית, ועל כן "מה יועיל לקופה הציבורית אם תעביר את הכספים מכיס לכיס?".
הודגש, כי מטרת הליכי פשיטת הרגל איננה להטיל על חייבים עול שהם לא יכולים לעמוד בו. להפך: בשים לב לרפורמה בפשיטת הרגל, תכליתו של ההליך היא גם שיקומית, ומאחוריה ניצב מסר סוציאלי שיש לאפשר לחייבים מחיה הולמת בכבוד. "הגנה על אוכלוסייה מוחלשת לא צריכה להיות על חשבון אוכלוסייה מוחלשת אחרת", סיכמה השופטת את הדברים.
בית המשפט השמיע שוב את דעתו בעניין, ומגלה גישה חדשה, פתוחה יותר, בה שוב לא שלטת הגישה "יקוב הדין את ההר", אלא לוקחים בחשבון את כל השיקולים האפשריים, ובסופו של דבר שוקלים את טובתו של החייב.
