... ועכשיו גם יצחק לבני. כל הילודים למות. מי אדם ואינו יודע. אולם, בהתאסף עליך שנים הרבה, דומה כי יותר ויותר אנשים מממשים את הבלתי נמנע, ונפטרים להם לבית עולמם כהולכים לפני המחנה אליו שייכו אותך הזמנים שלך. הזקנה עושה לנו פנאי לזכור מאין באנו, בחבורה, בקהל עם, ועושה לנו פנאי להפנים לאן נלך, כל אחד לבדו להצטרף אל מי שבא בשעתו עמנו. פרידה היא מי שנשאר. על מי שהולך איננו יודעים דבר.
