ברשימתו, מיום אתמול ("
מחלקה ראשונה" - תאריך 12.2.2017) חושף העיתונאי,
איתמר לוין דבר קיומה של המחלוקת הקיימת בין חברי הוועדה לבחירת שופטים, כאשר תמונת המצב המצטיירת הינה, כי ציבור הפוליטיקאים בוועדה לבחירת שופטים, התחבר עם נציגי לשכת עורכי-הדין, כדי לקדם מועמדים משלהם לבית משפט העליון -
ואפילו מינויים אלה אינם מקובלים על דעתם של שופטי בית המשפט העליון ונציגיהם בוועדה לבחירת שופטים. בואו ונתחיל בעובדות היסוד. הוועדה לבחירת שופטים מורכבת מתשעה חברים, כאשר שלושה מתוכם הינם שופטי בית משפט העליון ובראשם מי המכהן/המכהנת כנשיא/נשיאת בית משפט העליון; שני שרים, שאחד/אחת מהם הוא/היא שר/שרת המשפטים; שני חברי כנסת ושני נציגי לשכת עורכי-הדין, כאשר שר/שרת המשפטים משמש/משמשת בתפקיד יו"ר הוועדה לבחירת שופטים.
למרות ששר/שרת המשפטים עומד/עומדת בראש הוועדה לבחירת שופטים, הרי מקובל היה - משך שנים הרבה - על חברי הוועדה לבחירת שופטים, כי אין ממנים לבית משפט העליון שופט או שופטת שאינם מקובלים על ציבור השופטים המכהנים, אותה עת, בבית משפט העליון. הגישה והתפיסה, בעבר, הייתה כי מאחר ששופטי ושופטות בית משפט העליון אמורים לעבוד, בהרמוניה ובצוותא חדא, זה עם זה, הרי אין לכפות עליהם מינויים של מועמדים/מועמדות שאינם מקובלים עליהם, שכן דבר זה עלול לפגוע במלאכת השפיטה השוטפת של שופטי ושופטות בית משפט העליון.
בשנים האחרונות נפרץ הפרץ ושוב אין הגישה של העדפת תפישתם הערכית של נציגי השופטים, בוועדה לבחירת שופטים, בקשר לזהות המועמדים/המועמדות לתפקידי שפיטה, בבית משפט העליון, מקובלת על שאר חברי הוועדה לבחירת שופטים, שאינם שופטים מכהנים, אלא הינם פוליטיקאים מן השורה (בין אם מדובר בשרים ובין אם מדובר בחברי כנסת) והדבר נכון אף באשר לנציגי לשכת עורכי-הדין, בוועדה לבחירת השופטים. שלושת נציגי השופטים בוועדה לבחירת שופטים - ובראשם נשיא/נשיאת בית משפט העליון - מוצאים עצמם, יותר ויותר, במציאות דברים שעמדתם הינה עמדת מיעוט והם חייבים להילחם, בכל כוחם, כדי שמי שאינם מקובלים עליהם, לא ימונו לתפקידי שפיטה, בבית משפט העליון והם יפגשו בהם - מעשה של שגרה ויום יום - בעבודתם השיפוטית השוטפת, בבית משפט העליון.
התפישה שהוביל, בשעתו, נשיא בית משפט העליון, לשעבר, פרופ'
אהרן ברק, שהיה חזק דיו למנוע בחירתה של פרופ'
רות גביזון לתפקיד שופטת בית משפט העליון, מול תפישתה של שרת המשפטים דאז,
ציפי לבני, שתמכה במינויה של גביזון לבית משפט העליון, בנימוק לפיו: "האג'נדה של רות גביזון אינה מתאימה לבית משפט העליון", אינה פועלת עוד, בכל הכבוד הראוי. דומה, בכל הכבוד הראוי, כי - היום - במציאות הדברים הקיימת, לו הייתה נשיאת בית משפט העליון המכהנת,
מרים נאור, מתנגדת למינויה של פרופ' רות גביזון לשופטת בית משפט העליון, הרי עמדתה לא הייתה נשמעת ופרופ' רות גביזון הייתה מתמנה לשופטת מן המניין, בבית משפט העליון.
על-רקע זה יש להבין המחלוקת הקשה שנתגלעה בין שרת המשפטים,
איילת שקד לבין נשיאת בית משפט העליון, מרים נאור, עד כדי שליחת מכתב חריף בידי נשיאת בית משפט העליון לשרת המשפטים, בנושא ההצעה של ח"כ
רוברט אילטוב, לבטל הצורך ברוב של שבעה חברי הוועדה לבחירת שופטים, כדי שניתן יהיה למנות מועמד או מועמדת לבית משפט העליון. אם וככל שתתקבל הצעת החוק המוצעת של ח"כ רוברט אילטוב, ניתן יהיה למנות מועמד או מועמדת לבית משפט העליון ברוב של חברי הוועדה לבחירת שופטים, קרי ברוב של חמישה חברים מול ארבעה חברים בוועדה זו.
במצב דברים זה, תאבד, לנציגי השופטים בוועדה לבחירת שופטים, קרי שלושת שופטי העליון ובראשם נשיאת בית המשפט העליון, "יכולת הוטו", בכל הקשור למינוי מועמד או מועמדת לבית משפט העליון וניתן יהיה למנות מועמדים או מועמדות לבית משפט העליון, בניגוד גמור לדעתם וחרף התנגדותם של שלושת שופטי העליון החברים בוועדה.
לכן, בכל הכבוד הראוי, נראית התנגדותם של שלושת שופטי בית משפט העליון - ובראשם נשיאת בית משפט העליון, מרים נאור - למינויו של נשיא בית משפט המחוזי, בחיפה,
יוסף אלרון, כשופט בית משפט העליון, בנימוק שהוא: "לא קורץ מהחומר של שופט עליון", כהתנגדות תמוהה, אם לא פתטית וחסרת כל סיכוי, כלפי העתיד. נכון הדבר, כי במציאות הדברים החוקית הקיימת, לא ניתן למנות את נשיא בית משפט המחוזי, בחיפה, יוסף אלרון, לשופט בית משפט העליון, כל עוד לא תושג הסכמתם של שבעה מחברי הוועדה לבחירת שופטים.
עם זאת, נראה כי שופטי בית משפט העליון - בכל הכבוד הראוי - מערערים היסודות של התנהלות הוועדה לבחירת שופטים, שהתנהלה עד כה, בהסכמה ולא ירחק היום שבו ניתן יהיה למנות מועמדים ומועמדות לבית משפט העליון, ברוב רגיל של חברי הוועדה ולעתים - בשל היעדרות חברי ועדה, ביום שנועד לכינוס הוועדה לבחירת שופטים, ניתן יהיה לבחור מועמדים ומועמדות לבית משפט העליון, ברוב רגיל של שניים מחברי הוועדה, מול חבר ועדה אחד.
בכל הכבוד הראוי, שופטי בית משפט העליון ובראשם, נשיאת בית משפט העליון, מרים נאור, טרם הפנימו וטרם הסכינו לכך, כי מעמדם הציבורי התערער בציבור הרחב, עד כדי כך שהציבור אינו מוכן עוד שקולם של נציגי השופטים בוועדה לבחירת שופטים, יהיה "שווה יותר", מקולם של שאר חברי ועדת הבחירה לבחירת שופטים.
דומה, כי אם לא יתעשתו השופטים, בכל הכבוד הראוי, ויסכימו מרצונם, לעובדה שאין להם כל עדיפות על שאר חברי הוועדה לבחירת שופטים וקולם שווה, לחלוטין, לקולם של ייתרת חברי ועדה זו, הרי שאר חברי הוועדה - שישה במספר - יביאו לשיתוקה של וועדת הבחירה,
שיתוק שימצא פתרונו, בשינוי חקיקתי, שיאפשר מינוי מועמדים ומועמדות לבית משפט העליון, ברוב של חברי הוועדה לבחירת שופטים, ולעתים אפילו, ברוב רגיל של שניים מחברי הוועדה, מול חבר ועדה אחד . ובכלל, מי חכם יבוא ויסביר לנו, מה הוא "החומר" ממנו אמור להיות קרוץ, מי המועמד לבית משפט העליון? בכל הכבוד הראוי אמירה כזאת, משלבת בתוכה יהירות והתנשאות ומבהירה לכל, כי רק שופטי בית משפט העליון - רק הם! - והם בלבד, יקבעו מי ימונה לבית משפט העליון, בלא לתת הדעת על עמדתם ושיקול דעתם של שאר חברי הוועדה לבחירת שופטים.
בכל הכבוד הראוי, המחוקק לא התכוון - בעת שהקים הוועדה לבחירת שופטים - לתת עדיפות לקולם של שופטי בית משפט העליון החברים הוועדה לבחירת שופטים, על-פני קולם של שאר החברים, בוועדה לבחירת שופטים. דרך, אופן ותפישה זו, סותרים, בכל הכבוד הראוי - בעליל - תפישתו ומגמתו של המחוקק. דומה, כי לא עניין שכזה היה מגיע אל שולחנם של שופט או שופטת מן השורה, היו הם פוסקים, על דרך הפרשנות המשפטית, כי לשלושת שופטי בית משפט העליון - ובראשם, נשיאת בית משפט העליון, מרים נאור - אין, בכל הכבוד הראוי, כל קול כפול, ביחס לשאר חברי ועדת הבחירה לבחירת שופטים. כל מילה נוספת - מיותרת.
