חתימה על תצהיר היא מתן עדות

העו"ד הכתיב לנו מה לכתוב בתצהיר

תארו לעצמם עובד בכיר בחברה פרטית, מהנדס, אשר נחקר בחקירה נגדית על תצהירו המקצועי בתחום ההנדסי, ואז הוא נשאל "אתה שם לב אדוני שפרט זה וזה בתצהירך איננו עולה בקנה אחד עם המציאות"? ואז משיב המצהיר, "כן אני יודע, מלכתחילה כתבתי אחרת אבל אז בא היועץ המשפטי של החברה ואמר לי שאנחנו צריכים להביע אותה דעה, לישר קו אחד של כל חמשת המהנדסים שהגישו תצהירים ואז על-פי הנחיות היועץ המשפטי יישרנו קו של התצהירים ואז חתמתי", "והאם כך קרה גם עם שאר מגישי התצהירים"? שואל העו"ד החוקר "ודאי, עונה העד, ישבנו כולנו ביחד בחדר ישיבות והוא הכתיב וביקש לשנות קצת שזה לא ייראה מועתק".

השופט מתפוצץ על הדוכן

"מוזר" אומר השופט בלחש, ואז שואל העו"ד החוקר "ומהיכן הבאת את הפרשנות המשפטית הזו אשר לדעתי היא מוטלת בספק, ולדעתי נוגדת את ההלכות הכי ידועות אפילו למהנדס צעיר, ודאי למהנדס ותיק שכמוך"? "תקשיב," עונה העד, "אני מהנדס מאוד ותיק, נותן כבר שנים רבות חוות דעת לבתי משפט, מילתי היא כמעט קודש בבתי משפט, יש לי תמונה משפטית די מגובשת בתחום ההנדסי בו אני עוסק, ואני ראיתי את התמונה לגמרי אחרת אבל היועץ המשפטי של החברה שעוד לא ניקה את החלב מהשפתיים, כולה קיבל הסמכה לפני שנתיים, אמר לי שחייבים לישר קו, אז הוא הכתיב לי ולאחרים מה לכתוב, כשדיבתי אתו על ההלכות שאפילו מחייבות את בית המשפט העליון ואנחנו כעת בשלום, הוא אמר לי שההלכות האלה לא משרתות את האינטרסים שלנו".

השופט שיושב בדין מאדים לא יכול יותר לשתוק, ושואל את העד "אם כך מדוע חתמת על התצהיר?, במצב שאתה מתאר אפשר לקחת את כל התצהירים שהגשתם ולעשות מהם עפיפון, די היה בתצהירו של היועץ המשפטי של החברה אשר אין לו כל מושג בתחום ההנדסי שלך ושל חבריך ולכן גם לתצהירו לא היה כל ערך ממשי עבורכם".

פראבדה?

האם כך מתנהלת פרקליטות המדינה? האם ייתכן שזה במצב בכל שדרות מערכת אכיפת החוק? פראבדה? האם ניתן כלל לשער כמה אנשים יושבים בכלא על לא עוון בכפם אם המערכות האלה מתיישרות על-פי קו ואז כולם חייבים ללכת על-פי אותו קו בין אם מסכימים לו ובין אם לאו?

"לא תענה ברעך עד שקר"

דיבר מאוד חשוב בעשרת הדיברות הוא "לא תענה ברעך עד שקר", ומדוע לא נאמר שם פשוט "לא תשקר" כמו "לא תרצח", "לא תגנוב" "לא תחמוד", "כבד את" והסיבה היא שלו היה כתוב "לא תשקר" היינו מסיקים שערך של אמירת אמת הוא ערך אבסולוטי, ערך מקודש, ולא היא, האמת היא חשובה אך אין לה ערך אבסולוטי, לעומת זאת בהליך משפטי, עולה ערך אמת לרמה של ערך אבסולוטי, שם ורק שם תקף הכלל של "לא תענה ברעך עד שקר", ורשויות החוק של מדינת ישראל אומרות לנו שהן מנתצות באופן קבוע את עשרת הדברות וסוגדות לעגל הזהב של "אמת" המוכתבת מלמעלה, ומחייבת את כולם.

מזכיר קצת שלטונות מאוד אפלים.

ומהי הדרך

תצהירו של אדם הוא תצהירו, כל בדיקה של תצהיר על-ידי גורמים אחרים, כל הערה חייבת להיות מאוד מאוד בזהירות על-מנת לוודא שהיא באה מראשו של המצהיר ולא מראשו של זה הבודק את התצהיר לפני שהוא מוגש.

ככל שתצהיר מוגש על-ידי אדם מטעם גוף, ולגוף בודק את התצהיר ויש השגות, וככל שהן משמעותיות, נכון וראוי שהמצהיר יפרט בתצהירו את חילוקי הדעות, ואז יכול בא-כוח החברה להחליט אם להגיש את התצהיר אם לאו, כאשר אי-הגשה של מידע חיוני המשפיע באורח משמעותי על התיק תמיד עלולה בסופו של דבר להיחשב כשיבוש הליכים, ודאי שאין לכפות על המצהיר לא ראיה עובדתית וגם לא פרשנות משפטית, ומי שעושה כן מחורר חורים ביסודות הדמוקרטיים של המדינה.

המצב מאוד מדאיג

העובדה שפרקטיקה מאוד קלוקלת ומסוכנת השתרשה ברשויות החוק בישראל איננה רק שלילית, אלא גם מאוד מאוד מדאיגה, חייבת להדיר שינה מעיני כל אחד ואחת מאתנו, ומעלה את החשש המאד כבד, שהיבטים משמעותיים של היותה של המדינה מדינה דמוקרטית, אינם מוקפדים דווקא על-ידי רשויות אכיפת החוק.