נוהל של הנהלת בתי המשפט פוגע בצורה בלתי חוקתית ובלתי חוקית בזכויות יסוד ובחופש העיתונות - עולה מניתוח News1.
מדובר ב"נוהל צילום והקלטה בבתי המשפט", בחתימתו של מנהל בתי המשפט,
מיכאל שפיצר. במקור הוצא הנוהל במאי 2011, וכעת (15.2.17) הופץ נוסח מתוקן שלו, שייכנס לתוקפו ב-1.3.17. הנהלת בתי המשפט הבהירה, כי משמר בתי המשפט הונחה לפעול בהתאם לנוהל - כך שקיימת סכנה מוחשית, שמי שלא יציית לו, ימצא את עצמו מסולק מבית המשפט ואולי אף מעוכב לחקירה. זאת, למרות שכאמור ניתוח הנוהל מעלה, כי רבים מפרטיו הם בלתי חוקיים.
הנוהל מתיימר להתבסס על חוק בתי המשפט, ולפיו "לא יצלם אדם באולם בית משפט ולא יפרסם תצלום כזה אלא ברשות בית המשפט". הפסיקה קבעה, מציין שפיצר, כי הוא הדין לגבי הקלטה. הפרשנות המקובלת היא, שמדובר על צילום והקלטה בזמן הדיון. אולם הנהלת בתי המשפט מרחיבה את החקיקה ואת הפסיקה הרבה מעבר למידותיהן, וכך פוגעת ב
חופש הביטוי, בחופש העיתונות, בחופש העיסוק ובזכויות רבות אחרות.
על-פי הנוהל, צילום לפני הדיון ובסיומו מצריך את אישור השופט, ויש לבקש מראש אישור זה באמצעות דוברות בתי המשפט. זהו הנוהג שגם מקוים בפועל, אם כי יש לתמוה האם יש לו מקום בעידן הסמארטפונים. ואכן, בפועל נוהגים רבים - עיתונאים ואחרים - לצלם לפני דיונים ואחריהם, לרוב ללא התערבות מצד אנשי מערכת בתי המשפט, אם כי כבר היו מקרים בהם נעשו נסיונות למנוע צילומים כאלו. הדבר מלמד מצד אחד על חוסר האפקטיביות של האיסור, ומצד שני - על איפה ואיפה העלולה להיות מופעלת בעת יישומו.
בניגוד לחוק הגנת הפרטיות
בהקשר זה יש להזכיר, כי חוק הגנת הפרטיות אוסר לצלם אדם ברשות הרבים רק אם יש בכך כדי להביכו. מאחר שכלל היסוד הוא, שלאזרח מותר כל דבר שלא נאסר עליו במפורש בחוק - הרי שמותר לצלם כל אדם בכל מקום ברשות הרבים, אם אין הדבר מביך אותו. בתי המשפט הם רשות הרבים מובהקת, הן מכוח היותם שטח ציבורי והן מכוח עקרון-העל של פומביות הדיון, לפיו רשאי כל אזרח להיות נוכח בכל דיון (למעט אלו המתנהלים בדלתיים סגורות). לפיכך, ספק רב אם יש תוקף לנוהל פקידותי, המתיימר לגבור על חקיקה ראשית.
באותה צורה יש לראות את סעיף 4 לנוהל, הקובע: "כל צילום בבית המשפט שלא במסגרת הליך, בשטחים הציבוריים וצילום חזותי (ויז'ואל) באולמות שיפוט (בעת שהאולם ריק), כתבות רוחב, תחקירים, ראיונות, סרטים דוקומנטריים וכיו"ב מותנה בקבלת אישור מראש ובכתב של מערך הדוברות וההסברה של בתי המשפט". כאמור, שפיצר אינו יכול למנוע זכות המוקנית בחוק כאשר מדובר בשטח ציבורי. כמו-כן, אין הוא יכול להסתמך על חוק בתי המשפט, המדבר במפורש על "אולם בית משפט" - ולהרחיב את האיסור גם לשטחים הציבוריים של בתי המשפט.
גם הסעיפים הבאים בנוהל הם בעייתיים, בלשון המעטה. סעיף 5 אוסר בצורה גורפת על צילום במזכירויות בתי המשפט, וסעיף 6 קובע: "ככלל חל איסור על צילום שופטים ועובדי מערכת בתי המשפט בבתי המשפט ללא קבלת אישור מראש ובכתב של מערך הדוברות וההסברה של בתי המשפט". ראשית, ככל שמדובר בשטחים ציבוריים - ההוראה כאמור אינה חוקית. שנית, לא ברור מדוע מתיימרת הנהלת בתי המשפט להעניק לשופטים ולעובדיה חסינות שאינה ניתנת לכל עובד ציבור אחר.
למה לא לצנזר כתיבה?
הערה נוספת היא לגבי סעיף 11, האוסר "כניסה של אנשי תקשורת, עם מצלמות או מכשירי הקלטה, לבתי המשפט לנוער ולבתי המשפט לענייני משפחה". בבתי משפט רבים - בעיקר בערי השדה - פועלות מחלקות נוער ומשפחה באולמות סמוכים לאלו המאכלסים תיקים אחרים. הקפדה על הנוהל כלשונו, תביא לכך שלא ניתן יהיה כלל להכניס מצלמות ומכשירי הקלטה לאותם בתי משפט, ויש בכך פתח להתעמרות פסולה מצד הנהלת בתי המשפט ואנשי המשמר.
מעבר לחוסר החוקיות שבנוהל זה, הוא מוביל לשורה של מצבים אבסורדיים ונציג מספר דוגמאות.
1. עיתונאי שיבקש לערוך תחקיר על המצב הפיזי של בית משפט זה או אחר ולתעד ליקויים בו - יזדקק לאישור מראש של הנהלת בתי המשפט כדי לצלם אותם. מובן, שהדבר עומד בניגוד חזיתי למהותו של תחקיר.
2. עיתונאי שיראיין אדם כלשהו במסדרון בתי המשפט ויצלם אותו - יימצא עובר על הנוהל, למרות שאין לכך כל קשר לתפקודם של בתי המשפט ולהליכים המתנהלים בהם.
2. אזרח שייפגע פיזית בבית משפט ויבקש לתעד את המכשול שגרם לפגיעתו, כדי לתבוע פיצוי - יידרש לקבל אישור מראש מהגורם שאותו הוא מתכוון לתבוע.
3. מי שיורחק שלא כדין מבית המשפט בידי איש משמר ויבקש לצלם את אותו אדם - אינו רשאי לעשות זאת.
4. מי שיבקש להתלונן על שירות לקוי במזכירות כלשהי או על תורים ארוכים בה, לא יוכל לצלם את המתרחש כתמיכה בטענותיו.
לבסוף ניתן לתמוה, האם הנהלת בתי המשפט מתכוונת לעצור "רק" בצילומים ובהקלטות. אפשר לשאול בציניות, מדוע להגביל רק את אלו, שמטבעם ניתן לבדוק את רמת הדיוק שלהם. מדוע לא תבקש הנהלת בתי המשפט גם לקבוע, מה יימסר על הדיונים המתנהלים בהם? מדוע לא לקבוע, שניתן יהיה לדווח רק מתוך הפרוטוקול הרשמי, כדי למנוע טעויות או סילופים? שאלה צינית זו מוכיחה עד כמה הנוהל הוא בעייתי, אינו מותאם למאה ה-21 ובעיקר - אינו מתאים למערכת משפט פומבית במדינה דמוקרטית.
