חיסול ממלכת יהודה והגלייה למסופוטמיה

סנחריב (705 - 681 לפנה"ס) יורשו של סרגון ה-2 ערך מסע לארץ ב-701 לפנה"ס כדי לדכא מרד שבראשו עמד חזקיהו מלך יהודה. הוא הביא חורבן על שפלת יהודה, כבש את לכיש, ביצע טבח בשבויים והגלה מתושבי העיר. לאחר מכן שם מצור על ירושלים אבל נאלץ להפסיק את המצור ולחזור לארצו. על-פי כתובת אשורית הגלה סנחריב 200,150 מארץ יהודה הכבושה. סנחריב אכן לקח גולים מלכיש לאשור אך לדעת החוקרים ברושי, פינקלשטיין ונאמן מספר המוגלים הוא מוגזם. גם אברהם מלמט (Avraham Malamat) העריך שסנחריב הגלה רק כמה אלפים.

ב-598- 597 לפנה"ס נערך מסע כיבושים נוסף ליהודה ע"י האימפריאליזם הבבלי, יורשו של האימפריאליזם האשורי. המסע נערך בעקבות המרד של הווסאלית יהודה נגד נבוכדנאצר מלך בבל (605 - 562 לפנה"ס). המרד דוכא, והסתיים בגל הגלייה שני המכונה במקרא "גלות יהויכין". בגל הגלייה זה הוגלו לדעת מלמט למעלה מ-30,000 איש מתוך העילית של החברה (הערכה זו מבוססת על כך שהגולים הוגלו עם משפחותיהם) וכללו את המלך, מקורביו, הסריס, אנשי צבא, שומרי הסף של בית המקדש וכל מי שהיה לו קשר למקדש וסופר העם.

ב-586 לפנה"ס נערך מסע בבלי נוסף נגד יהודה לאחר שהמלך צדקיהו מרד בבבל, שהביא לסופה של ממלכת יהודה ולחורבן בית המקדש. בגל הגלייה זה הוגלו בעיקר תושבי יהודה מהמעמד הבינוני ומעלה.

ב-582 לפנה"ס הייתה הגלייה נוספת. יוספוס פלביוס כתב על כך בספרו (קדמוניות היהודים י', 181 - 183). הוא כתב שבשנה החמישית לחורבן ירושלים, היא שנת עשרים ושלוש למלכות נבוכדנאצר יצא מלך בבל למסע והגיע עד מצרים. בדרכו הוא עבר באזור בנימין בשל רצח גדליהו בן אחיקם נציגו והגלה יהודים נוספים . בו-זמנית הייתה גם הגירה למצרים.

המקור המקראי

מסע סנחריב - מל"ב י"ח, 13, 17 - 18, כתוב: "ובארבע עשרה שנה למלך חזקיה עלה סנחריב מלך אשור על כל ערי יהודה הבצרות ויתפסם: וישלח מלך אשור את תרתן ואת רב-סריס ואת רבשקה מן לכיש אל המלך חזקיה בחיל כבד ירושלם ויעלו ויבאו ירושלם ויעלו ויבאו ויעמדו בתעלת הברכה העליונה אשר במסלת שדה כובס: ויקראו אל המלך". בהמשך מתנהל מו"מ.

במל"ב י"ט, 35 - 36 כתוב: "ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך יהווה ויך במחנה אשור מאה שמונים וחמישה אלף וישכימו בבקר והנה כולם פגרים מתים: ויסע וילך וישב סנחריב מלך אשור וישב בנינוה".
בדה"ב ל"ב, 1, 9-10, 21 כתוב:" אחרי הדברים והאמת האלה בא סנחריב מלך אשור ויבא ביהודה ויחן על הערים הבצרות ויאמר לבקעם אליו: אחר זה שלח סנחריב מלך אשור עבדיו ירושלימה והוא על לכיש... לאמר, כה אמר סנחריב מלך אשור על מה אתם בטחים ויושבים במצור בירושלם... וישלח יהווה מלאך ויכחד כל גבור חיל ונגיד ושר במחנה מלך אשור וישב בבשת פנים לארצו".

גלות יהויכין - מל"ב כ"ד 10 -, 14,12 כתוב: "בעת ההיא עלה עבדי נבוכדנאצר מלך בבל ירושלם ותבא העיר במצור: ויבא נבוכדנאצר מלך בבל על העיר ועבדיו צרים עליה: ויצא יהויכין מלך יהודה על מלך בבל הוא ואמו ועבדיו ושריו וסריסיו ויקח אותו מלך בבל בשנת שמונה למלכו:והגלה את כל-ירושלם ואת כל-השרים את כל-גבורי החיל עשרה אלפים גולה וכל החרש והמסגר לא נשאר בארץ זולת דלת העם". בפסוק 16 נכתב שאנשי החיל מנו 7,000 והחרש והמסגר 1,000.

במל"ב כ"ד, 14 כתוב: "והגלה את-כל-ירושלם ואת -כל-השרים ואת כל-גבורי החיל עשרת אלפים גולה וכל-החרש והמסגר לא נשאר זולת דלת עם- הארץ".

קיצה של ממלכת יהודה - תדמור בדעה שהגליית 745 הייתה ב-582. זוהי גם דעת נאמן ששליט בבל הגלה יהודים נוספים בעקבות רצח גדליהו בן אחיקם. בו- זמנית הייתה גם הגירה למצרים.

במל"ב כ"ה, 1-2, 11 -12 כתוב:"ויהי בשנת התשיעית למלכו (צדקיהו) בחדש העשירי בעשור לחדש בא נבוכדנאצר מלך בבל הוא וכל-חילו על ירושלים ויחן עליה ויבנו עליה דיק סביב: ותבא העיר במצור עד עשתי עשרה שנה למלך צדקיהו". העיר נפלה והמלך ואנשיו ברחו אך נתפשו. בניו של צדקיהו נשחטו לעיניו, עיניו נוקרו והוא הועבר לבבל אסור בנחושתים. "ואת יתר העם הנשארים בעיר ואת הנפלים אשר נפלו על המלך בבל ואת יתר ההמון הגלה נבוזראדן רב-טבחים: ומדלת העם השאיר רב-טבחים לכרמים ולגבים".
במלכ"ב כ"ה, 18- 19 כתוב:"ויקח רב-טבחים את שריה כהן הראש ואת צפניה כהן משנה ואת-שלשת שמרי הסף: ומן העיר לקח סריס אחד אשר הוא פקיד על אנשי המלחמה וחמשה אנשים מראי פני- מלך אשר נמצאו בעיר ואת הספר שר הצבא המצביא את -עם הארץ וששים איש מעם הארץ הנמצאים בעיר: ויקח אתם נבוזראדן רב-טבחים וילך אתם על מלך בבל רבלתה: ויך אתם מלך בבל וימיתם ברבלה".

בדה"ב ל"ו, 10 - 20, 11 כתוב: "בן שמונה שנים יהויכין במלכו ושלושה חדשים ועשרת ימים מלך בירושלם... ולתשובת השנה שלח המלך נבוכדנאצר ויבאהו בבלה ...וימלך את צדקיהו אחיו על יהודה וירושלם". צדקיהו מרד "ויעל עליהם את מלך כשדים ויהרג בחוריהם בחרב ...ולא חמל על-בחור ובתולה זקן וישיש...ויגל השארית מן-החרב אל בבל".

בירמיהו נ"ב, 30- 28 כתוב: "זה העם אשר הגלה נבוכדנאצר בשנת שבע יהודים שלשת אלפים ועשרים ושלושה: בשנת שמונה עשרה לנבוכדנאצר מירושלם נפש שמונה מאות שלשים ושנים: בשנת שלש ועשרים לנבוכדנאצר הגלה נבוזראדן רב-טבחים יהודים נפש שבע מאות ארבעים וחמשה כל-נפש ארבעת אלפים ושש מאות.

הכתובות האשוריות והבבליות

בכתובת של סנחריב נכתב: "ואשר לחזקיהו היהודאי (אשר לא נכנע לעולי), את 46 עריו החזקות, מוקפות החומה, ואת הערים הקטנות ללא מספר אשר סביבותיהן ...לכדתי. 200,150 נפש, קטן וגדול איש ואשה.. הוצאתי מתוכן ומניתי עם שללי".

בכתובת נוספת שעסקה במשלוח המס של חזקיהו לנינווה נכתב"...והוא שלח אחרי לנינוה עיר ממשלתי את צבא האורב ואת החיל הנבחר שלו....יחד עם בנותיו, פילגשיו, משוררים ומשוררות ואת שליחו שלח אחרי לנינוה עיר מלכותי לעשות עבדות". באחד האנלים של סנחריב נכתב שהוא לקח שבויים. בתבליט בנינוה תואר כיבוש העיר לכיש בידי צבא סנחריב ושבויים שיצאו משער העיר בדרכם לגלות.

בכרוניקה בבלית נאמר: "בשנה השביעית, בחודש כסלו, כינס מלך אכד את צבאותיו, התקדם אל ארץ חת וחנה מול עיר יהודה. ביום ב' באדר לכד את העיר ואת מלכה תפס. הוא המליך עליה מלך כלבבו, מס כבד ל(קח)ושב אל בבל". בכרוניקה לא הוזכרה הגלייה.
בכרוניקה הבבלית שתארה את מסעות נבוכדנאצר אין איזכור של חיסול ממלכת יהודה בימי צדקיהו. אין גם איזכור למסע ב-582 לפנה"ס על-רקע רצח גדליהו בןאחיקם ועל הגלייה נוספת.

הממצאים הארכיאולוגיים

ערב מסע סנחריב ב-701 לפנה"ס חיו בממלכת יהודה על-פי הערכות הארכיאולוגים ברושי ופינקלשטיין כ-110,000 תושבים על-פי החלוקה הבאה:

בהר בנימין היו 100 יישובים שהשתרעו ע"פ 900 דונם וחיו בהם 22,500 תושבים. בירושלים ששטחה היה 300 דונם חיו 7,500 תושבים. בהר יהודה היו 65 יישובים שהשתרעו ע"פ 2,000 דונם וחיו בהם 30,000. בשפלת יהודה היו 100 יישובים שהשתרעו ע"פ 2,000 דונם וחיו בהם 50,000 תושבים.

בוסתנאי ותדמור בדעה שהממצאים הארכיאולוגיים מעידים על חורבן נרחב. עיר דוד חרבה ברובה. לפני החורבן חיו בירושלים כ-25,000 תושבים ובתקופה הפרסית חיו בה כ-3,000. היישובים בסביבות ירושלים ומדרומה, רמת רחל, גזר, בית שמש, לכיש, עזקה, מראשה, תמנה, תל אל-חסי, ערד, תל בית מירסים, בקעת באר שבע, אזור יריחו- עין גדי חרבו ורק בשטח בין בית לחם לבית צור נותרו כמה יישובים קטנים. התרוקנות חבל הארץ שמדרום לבית צור הביא לחדירת אדומים מאדום שנושלו ע"י הערבים ואזור זה הפך לאידומיאה. בשפלת החוף חרבו מצד חשביה, עקרון, לבנה, תל ג'מה, תל שרע ורוקיש.

אבל, לעומת ההרס ביהודה קיימת הסכמה בין החוקרים שאזור בנימין כמעט לא נפגע. הערים בית אל, מצפה וגבעון שרדו. אוכלוסיית אזור בנימין אף גדלה כתוצאה מבריחת תושבים מירושלים ומיהודה לבנימין. הממצאים הארכיאולוגיים מעידים על פער יישובי ביהודה עד לחידוש השיבה לארץ לאחר הצהרת כורש ב-538 לפנה"ס. פאוסט הסתמך על הסקר שערך אבי עופר (Avi Ofer) לפיו 50% מהאתרים הקטנים מצפון לבית צור לא היו קיימית בתקופה הפרסית. עד עכשיו נחקרו למעלה מ-40 אתרים כפריים מצפון לירושלים ועד לבקעת באר שבע וברובם לא נתגלו ממצאים, כתב פאוסט ורק בכשבעה מהם התגלו ממצאים דלים כלשהם מהתקופה הפרסית. עודד ליפשיץ (Oded Lipschits) מסכים שבעקבות הכיבוש הבבלי ירושלים וסביבתה נחרבו ונותרו ריקות כמעט לגמרי מתושבים. שפלת יהודה שנפגעה באופן קשה במסע סנחריב והתאוששה ספגה מכה נוספת והתרוקנה מיושביה. בקעות באר שבע-ערד חרבו וננטשו אף הן. מדבר יהודה, בקעת הירדן ואזור ים המלח התמוטט אף הם. דרום הר יהודה מחברון דרומה נהרס וננטש אבל צפון הר יהודה מצפון לחברון ואזור בנימין כמעט לא נפגעו.

היקף ההגלייה מממלכת יהודה

יש חילוקי דעות בין החוקרים לגבי היקף החורבן ומספר הגולים. אבל, קיימת הסכמה שאזור בנימין כמעט לא נפגע.

על-פי המקור המקראי נתוני הגולים הם:

מסע סנחריב: לא הוזכרה הגלייה (על-פי הכרוניקה האשורית הייתה הגלייה).

גלות יהויכין: 3,023, 10,000 או 7,000 גיבורי חיל, 1,000 חרש ומסגר.

גלות צדקיהו: 832, 745. לא ידוע אם וכמה הוגלו ב-582 לפנה"ס.

בסה"כ הוגלו על-פי המקור המקראי: 15,600 או 15,300.

על-פי כתובות סנחריב: סנחריב טען שהוא לכד 200,150 במסעו נגד חזקיהו.

על-פי כתובות נבוכדנאצר: היו הגליות אבל לא הובאו נתונים.

יש חילוקי דעות בין החוקרים לגבי היקף החורבן ומספר הגולים. אבל, קיימת הסכמה שאזור בנימין כמעט לא נפגע. מלמט כמו חוקרים אחרים דוחה את הנתון של סנחריב שהוא הגלה 200,150 איש. אולי מדובר היה ב-20,150 או 2,150. לדעת מלמט מדובר בכמה אלפים. ההגלייה הגדולה ביותר הייתה בימי יהויכין. על-פי ירמיהו הוגלו 3,023 ואילו ע"י מל"ב הוגלו 10,000 על-פי גירסה אחת ו-7,000 + 1,000 על-פי גירסה שנייה. לדעת מלמט תחילה הוגלו 3,023 ולאחר מכן הוגלו אנשי הצבא ובעלי המלאכה. מאחר שהם הוגלו עם משפחותיהם הגיע מספר הגולים ל-30,000 לפחות. ההגלייה בימי צדקיהו הייתה מצומצמת ונעשתה, לדעת מלמט, בשני שלבים. השלב הראשון כלל כ-832 שכנראה ערקו מהעיר ירושלים בעת המצור. הם הוגלו ע"י נבוכדנאצר ואילו השלב השני נעשה ע"י נבוזראדן לאחר נפילת העיר. ההגלייה האחרונה מנתה 745 גולים. אבל מספר ההרוגים והנרצחים היה כנראה גבוה.

תדמור בדעה שהגליית 745 הייתה ב-582. זוהי גם דעת נאמן ששליט בבל הגלה יהודים נוספים בעקבות רצח גדליהו בן אחיקם. בו- זמנית הייתה גם הגירה למצרים. מלמט קבע שעיקר ההגלייה בימי צדקיהו הייתה מאזור נחלת יהודה ונחלת בניינימין לא נפגעה מאחר שתושביה נכנעו בפני הצבא הבבלי. תזה זו תואמת את הממצא הארכיאולוגי מהערים מצפה, ענתות ורמה שלא נפגעו במלחמה. מלמט מצא חיזוק לדעתו בעובדה ששבי ציון לאחר הכרזת כורש ב-538 לפנה"ס התיישבו בבנימין מאחר שערי בנימין לא חרבו. בארון העריך שלפחות 1/3 מכלל האוכלוסייה הוגלה אבל, אלפים נהרגו או מתו מרעב ואלפים ברחו מהארץ. הארץ התרוקנה מיהודיה.

בממלכת יהודה לשעבר נותרו על כן על-פי ליפשיץ כ-40,000 יהודים. מספר תושבי יהודה ערב מסע סנחריב היה על-פי הסקר של ברושי / פינקלשטיין 110,000. אחוז הירידה בשטח המיושב בין שלהי תקופת הברזל לתקופה הפרסית היה בממוצע 69.3%. בתקופה הפרסית מנתה אוכלוסיית פחוות יהוד כ-30,125 תושבים.

המספר 42,360 בספר עזרא ב' אינו כולל את הגולים ששבו, לדעת ליפשיץ, אלא את מספר היהודים בפחוות יהוד הפרסית. המונח "עם הארץ" בספרי עזרא ונחמיה מתייחס לאלה שלא גלו לעומת "קהל הגולה" שהם אלה שגלו ושבו. בממלכת יהודה לשעבר נותרו על כן על-פי ליפשיץ כ-40,000 יהודים. אם מספר תושבי יהודה ערב מסע סנחריב היה 110,000 הרי מספר ה"נשארים" ששרדו את החורבן ונותרו בארץ בתקופה בבלית היה, לדעת ליפשיץ, כ-40,000 נפש.

להערכת פינקלשטיין / סילברמן ממלכת יהודה מנתה לפני החורבן כ-75,000 תושבים 15,000 מתוכם גרו בירושלים, 15,000 נוספים חיו בסביבה הכפרית של ירושלים והשאר בחלקי הממלכה האחרים. על-פי הערכתם הוגלו מממלכת יהודה בין 15,000 ל-20,000 שהם כ-25% מהאוכלוסייה. באזור שמצפון ומדרום לירושלים, באזור בנימין מצפון ובית לחם מדרום נותרו % 75 מהתושבים. חוקרים אלה מבחינים בין תיאורים כללים במקרא על "הארץ הריקה" לאחר נפילת ממלכת יהודה לבין הנתונים המספריים הנמוכים של הגולים במקרא, ובעיקר אצל ירמיהו ובכתובות האשוריות והבבליות. בפחוות יהוד הפרסית הייתה אוכלוסייה בת כ-30,000 איש והנתון בספרי עזרא ונחמיה לגבי מספר שבי ציון (כ-42,000 נפש) משקף את מספר כל תושבי הפחווה ולא רק של שבי ציון.