לפני מספר ימים הופיעה השגרירה החדשה של ארה"ב בנאום חוצב להבות אותו נשאה בפני מועצת הביטחון של האו"ם. בנאום הזה הוקיעה ניקי היילי, את היחס של מוסדות האו"ם כלפי ישראל.
אנו מעלים כאן על קצה המזלג, מקצת מן הדברים שהושמעו בנאום חשוב זה.
היילי מתחה ביקורת חריפה במיוחד על הנוהל המשונה של המוסד, לעסוק אך ורק בביקורת על "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון": "מועה"ב לא עסקה בעובדה שארגון טרור כמו החיזבללה, עוסק יום ולילה בהכנת מאגר טילים בלבנון להתקפה מרוכזת על ישראל. מועצת הביטחון לא עסקה מעולם במעשיו הנפשעים של
בשאר אסד, בעקבותיהם נטבחו למעלה מחצי מיליון תושבים בסוריה. ...עם כניסתי לכאן למדתי שבאו"ם יש מחלקה מיוחדת העוסקת אך ורק בנושאים פלשתינים, ובהם בלבד. אף מדינה אחרת לא זכתה לטיפול כל כך מסור... החלטה 2324 גינתה את ישראל. הייתה זו החלטה שערורייתית. החלטה שהציגה את ההתנחלויות כמכשול לשלום, בניגוד גמור למציאות.
לצערי לא הטלנו על כך וטו. אני רוצה להודיע כאן, באופן חד-משמעי, כי לא נחזור על הטעות ההיא. ארה"ב נחושה לעמוד על כך שהצדק ייעשה, ולא כפי שהוא "נעשה" היום. רק לפני כמה ימים ביקשה ארה"ב, ממועצת הביטחון, לגנות התקפה של פלשתינים על אזרחים ישראלים שהמתינו בתור לאוטובוס. מועצת הביטחון סירבה לקבל החלטה כזאת..."
דברים אמיצים והיפוך ברור של המהלך שסיכם את תקופתו של אובמה, גינוי ישראל במועה"ב. אבל אצלנו, עולם כמנהגו נוהג... התקשורת "שלנו" ממשיכה בהתנכרותה, במיוחד כאשר מדובר באירועים המחזקים את עמדות הימין. המדיה התעלמה מנאום חשוב זה לחלוטין (חוץ מערוץ 20 שמסר על כך דיווח מצומצם).
מה בדיוק קורה כאן? גניבת הדעת של הציבור? ואולי "סתם" רשלנות?
הכלל הבסיסי, עליו מושתתת התקשורת, אפילו לטענתה היא: זכות הציבור לדעת, הפך להיות מייסוד מוסד לעבודתה, למושג בזוי, נתון לזלזול, מרמס לרגלי מדיה דורסנית במיוחד כלפי מי שאותם היא מזהה כאויבי השמאל (מבקרי ביהמ"ש העליון, משפחת נתניהו ועוד). מדיה בלתי מקצועית בעליל, המערבבת ערבוב גמור בין כללים יסודיים של דיווח אלמנטרי, לאלה של פובליציסטיקה מוטה באופן קיצוני.
ומעניין לעניין באותו עניין: מדוע אין "לאטמה" בתקשורת
את אותה צנזורה טוטאלית, המופעלת באופן "התנדבותי" על-ידי התקשורת בכל הנוגע לעמדות הימין, מפעילה התקשורת גם כלפי תוכניות סאטירה ואחת מהן "לאטמה" המצויינת, שרצה כבר כמה שנים במסגרות שונות. לאטמה מודרת מהתוכניות ה"רגילות" של המדיה (מוצלחות אגב הרבה יותר מארץ נהדרת, שמציגה שוב ושוב את צרור הלעג הנקוב לעייפה והשחוק כנגד הימין). זה לא שאין סאטירה ימנית. השמאל פשוט החליט להחניק אותה. לא לתת לה לפרוץ. זכות הציבור לדעת, כבר אמרנו?
לאטמה זכה בפרס ביקורת התקשורת של האגודה לזכות הציבור לדעת בשנת 2011. בהודעת הזכייה נאמר "אתר לאטמה עוסק בסאטירה וביקורת תקשורת בגוון ימני. האתר מפרסם ביקורות כתובות על כל אמצעי ואנשי התקשורת בישראל, קטעי וידאו סאטיריים בנושא וכן ידיעות מעניינות שהתקשורת לא דיווחה עליהם. לאטמה נחשב לפורץ דרך בתחום ואף זכה לתודעה עולמית בעקבות קליפ של שיר סאטירי שהופק כתגובה לנושא המשט לעזה וזכה למיליוני צפיות באינטרנט, בכל רחבי העולם. "יש לציין כי השמאל הישראלי הצליח (שוב), להכשיל שידור לאטמה מערוץ 1. התוכנית הופסקה גם בטענה של חוסר מימון.
אלאור אזריה
ואיך נסיים בלי
אלאור אזריה.
לאחר שהתקשורת כמובן דיווחה על פסק הדין (18 חדשי מאסר, שנה על תנאי), במהלך צוהרי יום שלישי האחרון, כל ערוץ על-פי הלך רוחו, ונושא זה יהיה נתון לדיון אינטנסיבי במהלך הימים הקרובים, נסתפק רק במשפט מטריד מאד, אותו אמרה ראש הרכב השופטים, אלוף-משנה מאיה הלר, ואשר שוב, לא זכה להתייחסות הראויה במדיה. הכוונה היא באמירה ש"היה סביר שבכירים במערכת הביטחון ימתינו בביטוי דעותיהם, עד לאחר הגשת כתב אישום". כוונתה של השופטת הייתה, ללא כל צל של ספק, בביקורת על אמירותיו של שר הביטחון, דאז, משה בוגי יעלון, שלא הצליח להתאפק, מיד לאחר היוודע דבר הירי של ליאור, ושחרר אמירה אומללה על "החייל שסרח", ושל הרמטכ"ל
גדי איזנקוט ששחרר אמירה אומללה אף יותר ("ילד בן 18 שמתגייס לצה"ל הוא לא הילד של כולנו"). הציבור סבר אז וסובר היום אחרת. אנו נחזור לנושא זה, לאחר פסה"ד על הערעור הצפוי, כפי שהודיעה המשפחה.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
