בחודש אפריל 1967, חודשים ספורים לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, נערך בארץ מצוד משטרתי נרחב ביותר, מהגדולים שידעה המדינה עד אז, אחר צעיר בן 35 רוצח סידרתי תושב שכונת סלמה ג' (כפר שלם) ברמת גן, שותף בדוכן למכירת פלאפל בפארק הלאומי ברמת גן בשם אנואר מנשה.
אנואר מנשה שכונה בפי מכריו "נורי", רצח בזה אחר זה, שלושה אנשים שונים במקומות שונים וניסה לרצוח אנשים נוספים. המצוד והחיפושים אחריו נמשכו כארבעה ימים עד שהתגלה מתחבא בבונקר צבאי ישן בשטח 9 באזור רחוב ריינס בגבעתיים. סביר להניח, כי לוליי נתפס היה ממשיך במסע רציחותיו.
מסע הרצח
את מסע הרצח שלו החל אנואר, בשעות הבוקר של יום ראשון 9 באפריל 1967. הוא נכנס לבית שכנתו כרמלה יונה צעירה בת 16, שהתגוררה ברחוב אחד העם 38 ברמת גן, הוא הסיע אותה במכונית ששכר זמן קצר לפני מסע רציחותיו מדגם "סטיישן ויליס" (מס' לוחית רישוי 218-803) לחורשה סמוך לשכונת "עזרה וביצרון" בראשון לציון, שם בחורשה הלם בראשה במפתח כבד לברגים ואחרי כן ירה בראשה ובכתפה מאקדח 9 מ"מ שנגנב קודם לכן מבית קרוב משפחתו. אחרי שרצח את כרמלה יונה, גזר את שערה והשאיר את גופתה בחורשה.
באותו היום, בסביבות השעה 1 בצהריים, ביקר בדירתו של שותפו לדוכן הפלאפל משה חג'מה, ברחוב מתניה 1 בסלמה גי. הוא אכל בביתו של חג'מה ואחר כן הציע לחג'מה לבא אתו כדי לקנות סחורה עבור דוכן הפלאפל המשותף שלהם. הוא הסיע את חג'מה במכונית ה"ויליס" השכורה לכיוון חוף ראשון לציון. בדרך ליד בית העלמין של חולון, ליד עמוד חשמל עצר את הרכב, שלף אקדח ירה בראשו של חג'מה והרגו. נהג רכב בשם אהרון בן עמי, שעבר במקרה במקום הבחין באנואר כשהוא גורר את הגופה מהמכונית והאט נסיעתו כדי לראות במה מדובר. אנואר הבחין בו וירה לעברו שתי יריות באקדחו לכיוון גבו. אחד הכדורים פגע בשמשת הרכב אך בן עמי לא נפגע הוא נמלט במהירות מהמקום עם רכבו והודיע למשטרה על האירוע. בינתיים החזיר מנשה את הגופה למכונית ונסע עמה דרומה לכיוון חולות ראשון לציון שם השליך את הגופה בקרבת חולות ראשון לציון. קבוצת אזרחים גילתה את הגופה ודיווחה למשטרה. משטרת נס ציונה הגיעה למקום וגילתה כי ההרוג הוא משה חג'מה בן 28 מרחוב מתניה1 ברמת גן. גופת ההרוג הועברה לבית חולים אסף הרופא. חג'מה שבנוסף להיותו בעל דוכן לפלאפל היה גם קבלן בניין ועבד ב"סולל ובונה". נמסר כי הותיר אחר מותו את רעייתו הצעירה בחודש התשיעי להריונה. משה חג'מה הובא למחרת היום, יום שני 10.4.67 לקבורה בקריית שאול.
מסע הרצח של אנואר מנשה לא תם ברצח שותפו לדוכן הפלאפל משה חג'מה . מנשה הגיע באותו יום בסביבות השעה 3 אחר-הצהריים במכונית ה"וויליס" השכורה לבית אחותו רחל באקל ברחוב נווה שלם בלוק 20, אם לילדים. הוא היכה אותה ואחר כך ירה בה באקדח ונמלט . רחל בקל הועברה על-ידי שכן לבית החולים איכילוב. בעודה גוססת, סיפרה כי אחיה הוא שירה בה. כעבור זמן קצר מתה מפצעיה. בעלה של רחל יהודה באקל הוזעק ממקום עבודתו וקיבל את הבשורה המרה. רחל הובאה לקבורה בבית העלמין בחולון.
מבית אחותו נסע אנואר מנשה לביתו של יעקב שמש, פקח בפארק הלאומי ברמת גן (השניים, כך דווח, הסתכסכו בעבר מספר פעמים). הוא פגש את בנו הקטן שליעקב שמש וזה הובילו לבית סמוך, בית דודתו של שמש, אחות אביו שם שהה יעקב שמש באותה עת .מנשה קרא לשמש לצאת וכאשר שמש התקרב אליו שלף לפתע מנשה אקדח וירה לעברו שתי יריות. אחת מהם פגעה בבטנו. שכן הגר באותו בניין רץ החוצה לשמע היריות וראה את שמש שוכב מתבוסס בדמו ומכונית נמלטת מהמקום. שמש הובהל לבית תל השומר והוכנס לחדר ניתוח ולאחר בדיקות וטיפול מסרו רופאיו בשעות הערב כי יצא מכלל סכנה וכי אין חשש לחייו.
מצוד נרחב אחר הרוצח
בעקבות גל הרציחות הסדרתי והערכה כי הרוצח אנואר מנשה עלול להמשיך במסע ההרג, החל עוד בשעות אחר-הצהריים של יום ראשון 9 באפריל 1967 מצוד נרחב אחריו באזור תל אביב ואף מחוצה לה, בהשתתפות שוטרים רבים. שוטרים פשטו על ביתו ברחוב מתניה 14 ברמת גן שהיה נעול. התברר כי עוד ביום שישי שקדם למסע הרציחות עזבה אשתו של מנשה, יפה עם בנם את הבית ועברה לגור עם הוריה. יפה, אשתו של מנשה בת ה-25, כך דווח בעיתונות דאז, נעצרה על-ידי המשטרה לחקירה בחשד שידעה על תוכניות בעלה ו"באי נקיטת אמצעים למניעת פשע שידעה עליו מראש", אולם בהמשך שוחררה.
מחסומים הוצבו בכבישים ברחבי הארץ ונערכו בדיקות של נהגים בניסיון ללכוד את אנואר מנשה. כוח משטרה בפיקודו של מפקד נפת רמת גן סגן ניצב זיו- אל ערכו סריקות קפדניות של שטח הפרק הלאומי ברמת גן ופרדסי הסביבה הכוחות נעזרו בשני מסוקים, כלבי גישוש ופרשים. בחיפושים אלה התגלו באחת מפינות הפארק בקבוק קוניאק ריק, קופסת סיגריות "טיים ריקה ושייריי מזון .פריטים אלה נשלחו לבדיקת מעבדה כדי לבדוק אם אכן אלה, שייכים לאנואר מנשה.
בשעות הלילה של יום א' (9.4.67) התגלתה מכונית הויליס ששכר מנשה כשהיא נטושה ברחוב הגר"א בתל אביב, לא רחוק מהתחנה המרכזית. על הרכב דיווח נהג שמסר על כך למשטרה. בחיפוש במכונית התגלו, כך דווח, מספר כדורי אקדח ו... תרנגולות חיות. ככל הנראה נבהל מנשה מהמחסומים שהוצבו בכבישי הארץ, נטש המכונית ונסע באוטובוס מהתחנה המרכזית אל מחוץ לתל אביב .המשטרה איתרה את י. פ פקיד החברה שממנה שכר מנשה את ה"ויליס" וזה סיפר כי ביום הרצח (יום ראשון, 9.4.67) מנשה התקשר אליו בבוקר והודיע לו כי יחזיר את הרכב למחרת.
במשך כארבעה ימים מיום ראשון בבוקר 9.4.1967 עד יום רביעי בלילה 12.4.67 נמשכו המצוד והחיפושים אחר אנואר מנשה השתתפו בו מאות שוטרים והוא הקיף ישובים רבים אף מחוץ לתל אביב וליישובי גוש-דן. למשטרה היה ברור, זמן קצר לאחר מסע ההרג של מנשה, כי לא מדובר ברוצח שנתקף אמוק אלא ברוצח שתכנן מבעוד מועד ובשיטתיות את רציחותיו ומאחר שאין לו למעשה מה להפסיד היה חשש שימשיך את מסע ההרג. העיתונות ומהדורות החדשות ברדיו דיווחו בהרחבה על הרציחות ועל המצוד הנרחב אחר אנואר מנשה. למשטרה הגיעו הודעות מאזרחים הטוענים כי ראו את החשוד.
נהג מונית מחיפה הודיע כי הסיע את הרוצח להדר הכרמל. הודעה אחרת מסרה כי אנואר נראה בירושלים. המשטרה בדקה ההודעות אולם בדיקות אלה לא העלו דבר. תושבים רבים במדינת ישראל עקבו בעניין רב וגם בדאגה וחרדה אחר ההתפתחויות בפרשת המצוד אחר הרוצח הסדרתי. בעיתונות דאז דווח כי בשכונת סאלמה ג' בו נמצא ביתו של הרוצח נמנעים התושבים, לאחר רדת החשיכה מלצאת מבתיהם וכמעט אין רואים איש ברחובות השכונה מחשש מהרוצח הסדרתי.
הרוצח מתגלה בבונקר נטוש בגבעתיים
ביום רביעי 12 באפריל 1967 בשעות הצהרים התקבל במשטרה מכתב בכתב ידו של אנואר מנשה שבו הוא מציע להסגיר עצמו אך חושש כי השוטרים ירו בו. בתגובה למכתב שודרה במהדורת החדשות של "
קול ישראל" הודעה מטעם המשטרה שבה נאמר: "אנואר מנשה קיבלנו את מכתבך אל תפחד ואל תהסס בא אלינו ותקבל יחס הוגן וצודק".
באותו יום, יום ד' 12.4.67 בסביבות השעה 21:45 בלילה מתקבלת במשטרה הודעה מתושב גבעתיים כי שמע יריות מכיוון מחנה צבאי לשעבר בגבעתיים ב"שטח 9" (כיום שוכן במקום קניון גבעתיים)כוחות משטרה יצאו למקום והחלו לסרוק את האזור. הם הגיעו לבונקר צבאי נטוש בשטח 9 בקרבת רחוב ריינס 30 בגבעתיים שמתוכו נשמעה קול אדם. אחד הקצינים שהכיר את קולו של אנואר מנשה, זיהה אותו בוודאות. השוטרים חמושים ברובים ואקדחים דרוכים הורו לו לצאת אך הוא סירב והודיע כי הוא לא יצא וכי הוא מתכון להתאבד. למקום הגיע מפקד משטרת מחוז תל אביב ניצב יעקב קנר בלווית קצינים בכירים אחרים וגם הם ניסו לשכנעו להסגיר עצמו, אולם גם הם ללא הצלחה. רק לאחר כשעה של משא-ומתן מורט עצבים ולאחר שהובטח לו כי יוכל לראות את אשתו ובנו הסכים מנשה להסגיר עצמו. סמוך לשעה 11 בלילה יצא מהבונקר עייף, תשוש ועצבני נושא לידו, כך נמסר, היה טרנזיסטור וכנראה שמע ועקב אחר דיווחי מהדורות החדשות שדיווחו אודותיו. עם יציאתו מהבונקר הוא הוקף ונעצר מיד על-ידי שוטרים והובא על-ידי כוח משטרה לבית מעצר אבו כביר. הבונקר גודר ונמצאו בו כמויות מזון, משקאות חריפים, מיכל מים, סכיני גילוח וכן שמלה פאה נכרית של אישה של אישה ששימשה לו או תוכננה לשמש כתחפושת.
נידון למאסר עולם
ביום ו' 14 באפריל הובא אנואר מנשה תחת משמר כבד בפני שופט שלום להארכת מעצרו. הוא הואשם ברצח שלושה אנשים: כרמלה יונה, משה חג'מה ורחל באקל ובניסיון לרצח, יעקב שמש ואהרון בן עמי. רב-פקד יוסף מנדל ביקש לעצרו ופירט המעשים המיוחסים לו. סנגרו של מנשה עורך דין חיים קאזיס, לא התנגד למעצר ביקש לשולחו להסתכלות פסיכיאטרית כדי לקבוע אם הוא כשיר לעמוד לדין. שופט השלום בתל אביב שלמה רוזנפלד הורה להאריך את מעצרו של מנשה ל15 יום.
המשפט החל ביום שישי 30 ביוני 1967 הופיעו בו עשרות רבות של עדים מהתביעה ומההגנה במהלכו הובאה חוות דעת של הפסיכיאטר המחוזי של מחוז תל אביב ד"ר ז.ירמולוביץ שקבעה כי אנואר מנשה, שפוי בדעתו ומסוגל לעמוד לדין לא היה חולה נפש בזמן המעשה וידע את אשר הוא עושה". במהלך המשפט נטען כי הנאשם הוא בעל מזג חם וכי הורשע בעבר בעוון עבירות אלימות ושיכרות ורוכלות ללא רישיון. את התביעה ייצגה פרקליטת מחוז תל אביב עו"ד ויקטוריה אוסטרובסקי- כהן, לימים שופטת בכירה בישראל. את הנאשם ייצג עו"ד דב צחי.
ביום רביעי, 13 במרץ 1968, כשנה לאחר שמנשה ביצע את מעשי הרצח המיוחסים לו הסתיים המשפט. השופטים ד"ר זצלטנר (נשיא ההרכב)
חיים בנטל וש.קוורט מצאו את הנאשם אשם ברצח שלושה ובניסיון לרצוח שניים וקבעו בגזר הדין כי הנאשם ביצע את המעשים בקור רוח ובתחבולות שונות וגזרו עליו מאסר עולם. הנאשם אנואר מנשה ריצה שנים רבות בכלא וכאשר שוחרר עבר להתגורר ככל הנראה באשקלון. נמסר לי כי הוא נפטר לפני מספר שנים אבל אין לי אישור רשמי לכך.
