חברי להקת המופע של ויקטור ג'קסון מעלים מזה זמן הצגה זו, וממשיכים להכיל את הדור הצעיר והתוסס אל חיק הצגותיהם. זאת - תוך כתיבה (שלהם) עסיסית, קצרה, ישירה וסיפורית, שמושמעת ארוגה לתוך המוזיקה הקצבית שהם כתבו, ומוצגת תוך תנועה וריקוד המשתלבים כולם יחד ליחידה הומוגנית וסוחפת אחת.
הצעירים המוכשרים הללו, שעל ההצגה החדשה יותר שלהם כתבנו כבר במדור זה ("תיכון מגשימים" המצוינת), מחדירים זאת לאט-לאט ובעקביות תחת המטריה של תיאטרון האינקובטור, שהוא תיאטרון הפרינג' הירושלמי אותו מנהל אריק עשת, לשעבר מנהל סטודיו ניסן נתיב ירושלים. וכן, תחת המטריה של "בית מאזיא" בירושלים, שהוא מרכז תרבות מגוון בלב העיר.
הפעם, ההצגה שעלתה באולם צוותא 3 המרווח והנעים, הכילה בעיקר קהל צעיר ורענן, שההצגה לכדה אותו ונעמה מאוד לאזניו ועיניו. כך גם אנו, המבוגרים, מאוד התרעננו למראה הסיפור הבלשי על בלש בעיר הגדולה (?) שמתבקש לחקור מקרה רצח בדרום העיר,לשם נשלח בכוונה כדי שלא יחקור את הרצח החשוב יותר, שהתרחש בצפונה. חוש הריח שלו הפנה אותו דווקא לצפון, ושם גילה תעלומה אותה הוא מפענח דווקא בגלל היותו לא שמרני בקונספט שלו, מקורי וחד.
המופע מלא הורמונים, סקס, חידודי לשון ולשון נוקבת. המוזיקה כובשת, במיוחד הודות לעומר מור המנגן ב כמה כלים, וגם משתתף במופע הראפ. הבימאי הוא עמית אולמן הסקסי, שהוא מופיע בתפקיד הבלש. את תפקיד עוזרו ממלא בחן ובכשרון עומר הברון, ואת תפקיד השוטר שמסתבר בסוף חלקו בפרשה ממלא רוני רוקט.
התפאורה האפלולית לעיתים, כמו בסרטי הפילם נואר, עם תאורה טובה ונכנונה, והתלבושות אותן מחליפים השחקנים, הממלאים כמה תפקידים - כל אלה משתלבים לשואו מרנין ומושך, שזוכה למחיאות כפיים סוערות.
מכיוון שזו כבר ההצגה השלישית במספר שהם מעלים בז'אנר זה, ולמראה תגובות הקהל הצעיר המתלהב, נראה שעולם התיאטרון הנחשב ל"כבד" ורציני מדי עבור הצעירים, עובר לשלב בו גם הדור צעיר ידבוק בהרגל לפקוד את התיאטרון. וכך, משולבים פה שני יעדים: לענג ולהרגיל לתרבות התיאטרון כאחד. ומה שלא עשו דיים ההורים ובתי הספר, עושים זאת כעת תיאטרון "האינקובטור" ובית מזיא יחדיו.
מומלץ ביותר לזקנים וצעירים גם יחד, ובידקו באתר היכן הם מופיעים בכל רחבי הארץ.