להיאחז בקרקע המציאות

"דונלד טראמפ אינו כשיר לתפקיד הנשיא ותוך מספר שבועות הוא יודח או ייאלץ להתפטר. כך או כך כהונתו צפויה להיות השנייה הכי קצרה בהיסטוריה" - זו הערכתו של ההיסטוריון האמריקני הנודע פרופ' רונלד פיינמן (Ronald Feinman) חוקר בכיר של מוסד הנשיאות האמריקני, במאמר שפורסם ב"ניוזוויק". פיינמן טוען במאמרו כי "ההימנעות מדיון גלוי במצבו הנפשי של טראמפ היא בגידה באמון הציבור".

כשהביאו המהפכנים הקומוניסטים את הבשורה לכפר והבטיחו לשחרר את האיכר הרוסי וכל הפרימיטיביסקייה סביבו הם הביאו במזוודה, הס מלהזכיר, את תמצית ראיית-העולם היהודית בכמה מובנים. ראשון, הם ציטטו, בלי משים, פתגם פרבוסלבי עממי: "ואהבת לרעך כמוך". המובן השני - היו בעצם שניים, קארל ומרקס תאום דו-פולרי מופלא, תושב גרמניה ממוצא יהודי בגופו, אבל אזרח-העולם בנפשו. במפגש המרתק שבין הקומיסר הסובייטי לאיכרים נוצרה הלצה שעשתה לה כנפיים בעולם שהתעשת וחזר לעצמו רק כעבור 70 שנה. ראשוני הקומיסרים הסבירו לקהילת האיכרים האדישה: אנחנו נביא לפה טרקטורים הידראוליים, חשמל וקומביין שיחליפו את הבהמות המסכנות ברפתות, את הסוסים באורוות, את מחרשות-העץ המצ'וקמקות. יחדיו נקים פה, חלוצים אמיצים, קולחוז שיתופי-תעשייתי-מודרני, קואופרטיב של שותפות, אנושיות, קדמה ואחווה. 'אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד' (זו אומנם סיסמה צרפתית, מאחוריה רמז גס לעתיד שהקומוניסט מייעד לכולנו – שכולם בשביל אחד). אם הטרקטור שהקולחוז נותן לך, איוון, מתקלקל, למשל, אז הנהלת הקואופרטיב מביאה לך את הטרקטור של גרגור. כולנו מתחלקים במה שיש, כולנו נושאים בעול, כולנו חברים, כולנו נאמנים למטרה, כולם תומכים בכולנו. הממשלה נותנת לקולחוז את הטרקטורים שברשותה. עכשיו כל האיכרים הם הבעלים של הרכוש כולו. אם אתה צריך טרקטור, גרגור, אתה פונה לחברים בהנהלת הקולחוז והם מסדרים שתשתמש בטרקטור שעובד גם בשדה של איוון חברך. ככה כולם משתמשים ברכוש של כולם כי הקולחוז שייך לכו-לם. מבינים? שאל הפוליטרוק את קהל האיכרים שהתאסף במתבן המרכזי (בעבר זו הייתה כנסייה של הצאר העריץ) - ועדין לא אכל מספיק קש. מבינים! מסכימים! ענו האיכרים פה אחד, והזקנים שביניהם בכו מהתרגשות מול האיקונין החדש בעל השפם. עולם חדש נקימה! צרח הקומיסר. עכשיו הכל פשוט, הסביר המשורר הקומוניסטי העירוני המהפכני שנסחף בהתרגשותו (אולי היה זה ידידנו איליה ארנבורג). החל ממחר בבוקר, זרח הפוליטרוק הסובייטי, כולם מעבירים את הבהמות שלהם והסוסים לרשות הקולחוז... דממה השתררה במחסן, ארשת סגפנית וזועפת קימטה את פניהם של האיכרים. אגרופים התנחשלו וסנטרים התריסו לעומת האידיאולוג הרוחני שעל הבמה. רגע, רגע, רגע, עצר האיש את עוצמת תסיסתם, רק לפני רגע הסכמתם פה אחד למסור את הטרקטורים לרשות הקולחוז - אז מדוע לא את הסוסים והבהמות? דממה אפפה כערפל יער-קדומים את הבמה ומתוכה הגיח זקן צולע, פה אחד חסר שינים, קרב אל הקומיסר הנלהב ולחש לו: סוסים ובהמות יש לנו...

העובדה שחוק ההסדרה עבר בכנסת חרף כל הנבואות השחורות והאיום בשוטו של בג"ץ, חשובה ביותר. ראשית, מפני שיש בכך כדי להעיד שהמדינה מתחילה להפנים את האבסורד המתמשך שבהתנהלות המזגזגת שלה כלפי אזרחיה וכלפי העולם. החוק אומנם מוגבל בהיקפו ועוסק בתחום ההתיישבות היהודית באיו"ש - אולם הוא משליך צל ענק גם על המציאות השוררת בתוככי מדינת-ישראל, וחורגת מגבולותיו של מגזר בודד. קיומו של חוק זה משיק למספר תחומי-ייסוד במערכת היחסים שבין המדינה לאזרח: משילות, מדיניות, עקביות, צדק אזרחי, הגיון כלכלי ושיקולי זכויות הפרט מול צרכי הציבור.

ראשית, מילה טובה. ראש הממשלה הותקף ומותקף על-ידי כמה כרוכיות ממפלגת השמאל/תקשורת על כך שמצא לנכון להתקשר אל משפחתו של החייל אלאור אזריה ולחזק את בני המשפחה בתקופה הקשה שאליה נכנסו. גם אם החייל "סרח", כהגדרתו של שר הביטחון לשעבר, הוא עדיין חייל צה"ל ויש להתייחס אליו ולדאוג לו, במקביל לצעדים המשפטיים והמשמעתיים שננקטו נגדו. מעשהו זה של ראש הממשלה היה המעשה המנהיגותי, האנושי והנכון לעשותו, גם אם כאמור לא נשא חן בעיני גורמים בשמאל הקיצוני.

תנועת חמאס ניצלה את חולשתו של אש"פ ושל העומד בראשו ואירגנה ועידה גדולה ביחד עם תנועת "האחים המוסלמים" בטורקיה תחת הכותרת "הוועידה העממית של הפלשתינים בחו"ל". בוועידה שנפתחה באיסטנבול ב-25 בפברואר בחסות ממשלת טורקיה, משתתפים כ-5000 נציגים של הפזורה הפלשתינית.