רשימת המטלות הקבועה של הבית או סתם בקשה חד-פעמית של בן/בת הזוג, אלו דברים שבסופו של דבר צריך לעשות, אי-אפשר להתחמק מהם. אין בכלל שאלה לגבי ה'אם', אך בהחלט יש על מה לדון בקשר ל'איך'.

בפרשתנו "תרומה", אנו נפגשים עם הציווי המיוחד וההיסטורי לבנות משכן, לבנות דירה למלך מלכי המלכים, אך הפרשה מתחילה בתנאי מיוחד: "מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי"¹. כל עניינו של המשכן הוא השראת השכינה כאן בעולם הזה, בתוכנו, וכפי שמדגישה התורה: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם"². חז"ל מלמדים אותנו שהשכינה יכולה לשרות דווקא מתוך שמחה³, אין שום אפשרות אחרת להוריד את האור והטוב האלוקיים אלינו. לכן הקמת המשכן צריכה להתחיל מתוך נדיבות הלב, בשמחה, עם חיוך גדול המתוח מאוזן לאוזן.

גם הבית הפרטי שלנו הוא סוג של משכן, השכינה שורה בין בני הזוג⁴. אך גם כאן התנאי חוזר על עצמו. אנחנו יכולים לעשות את הכל על הצד הטוב ביותר, לתקתק את כל המשימות בזריזות וביעילות מופתית, להגיע למצב חלומי שבו הכל מסודר וכולם מרוצים ובכל זאת העיקר חסר. אם לא נכניס שמחה, אהבה, אושר, פרגון, התלהבות, חיוכים, נשיקות וחיבוקים לתוך העשייה, השכינה לא תשרה בבית, לא נראה ברכה בכל עמלנו. אסור לנו להפקיר את המערכה לאפרוריות, לשקט המתוח, לאי התעניינות, לקרירות האיומה. עלינו לדעת שהם האויבים הגדולים ביותר של הבית שלנו. מה שנדרש מאתנו זה לשמוח, לתת את הלב, להאיר ולאפשר לשכינה להתגלות אצלנו בבית.