דבורה ויעל נלחמו להצלת ישראל

אחרי נאומו הפרוע של הרב יגאל לוינשטיין ראש המכינה הקדם צבאית בעלי, שהרשה לעצמו לבוז וללעוג לחיילות ולקצינות דתיות שהתנדבו לשרת בצה"ל, והשמיע באזני קהל גדול של מאזינים, דברי הבל בזויים, כי נשים כאלה "לא חמות" ותהה "מי יסכים להתחתן איתן" - מעניין יהיה לדעת אם אי-פעם עיין הרב הזה בספר שופטים וקרא את קורותיהן המלחמתיות של שתי נשים: דבורה הנביאה ויעל.

אמנם יעל הייתה אשת חבר הקיני ולכן אפשר לומר שלא הייתה ישראלית. אבל חז"ל והפוסקים התייחסו אליה כבת למשפחת יתרו, שהיו גרי צדק, ולכן היא נחשבת לישראלית שפעלה להצלת ישראל.

נתחיל ביעל ונברר, על-פי סיפורי חז"ל ופרשני המקרא, מה היא הייתה מוכנה לעשות בהתנדבות ותוך סיכון עצמה כדי להציל את עם ישראל מידי צבא סיסרא. לפי חלק מהפרשנויות עולה כי כאשר נכנס המצביא סיסרא הנס מן המערכה שבה ניגף צבאו, אל אוהלה של יעל, שהייתה אישה נשואה, התקיימו בין השניים יחסי מין בהסכמה. דעות אלה נסמכות על שלל פסוקים ופירושם. היו אף פרשנים שהסבירו כי החלב שהשקתה יעל את סיסרא היה חלב-אם שנועד לשכרו ולהרדימו.

אך בכך לא תמה משימתה של יעל. כאשר נרדם סיסרא שהיה מנהיג צבאו של יבין מלך חצור, נטלה יעל מקבת ויתד, קירבה את היתד לרקתו של הלוחם ובמהלומת המקבת נעצה את היתד ברקתו והרגה אותו. על-פי החוק כיוון שיעל זממה מראש לחסל את המצביא סיסרא - המעשה נחשב לרצח.

כאשר הגיע ברק בן אבינועם, מפקד המרדף אחר סיסרא אל מאהל מגוריה של יעל, היא יצאה מן האוהל, הובילה אותו אל גופת מצביא האויב ואמרה לו: "לֵךְ וְאַרְאֶךָּ אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה מְבַקֵּשׁ. וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וְהִנֵּה סִיסְרָא נֹפֵל מֵת וְהַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ". על המעשה הזה זכתה יעל לדברי שבח והלל בשירת דבורה הנביאה.

לכל אלה שהשתתפו בקרבות נגד צבא יבין היה ברור כי דבורה היא המצביאה, המפקדת העליונה של הקרב, ויעל היא הלוחמת המובחרת, המצליחה לחסל את המצביא הראשי של האויב כשהיא מסכנת את עצמה ואת גורלה.

בתרבות היהודית-מסורתית, הפכה יעל לגיבורה ודגם חיקוי ואילו בתרבות העברית החדשה נעשה השם יעל נפוץ בשל ערכי הגבורה שדמותה מסמלת. מאז שלהי המאה ה-19, בעקבות עליית ערכי הלאומיות ורעיון הצבאיות אצל נשים יהודיות, שלצדו התפתחו רעיונות דמוקרטיים כמו שיווין זכויות לנשים, הפכה דמותה של יעל לדגם מקובל לחיקוי. דוגמה בת-ימינו לתפוצה של השם יעל ניתן למצוא בתמונה בעמוד הראשון של "ידיעות" ובה רואים אימא, קצינה בכירה בצה"ל, חובקת את בתה הצעירה - יעל.

אם אלה ההתייחסות של התנ"ך למעשים הייחודיים של שתי נשים לוחמות בעת מצוקה לעם ישראל, מה לו לרב לוינשטיין להתגולל על צעירות דתיות, בנות ימינו, המבקשות להתנדב לשורות היחידות הקרביות בצה"ל ולהילחם למען עם ישראל בעת מצוקתו. אולי התורה שהרב לוינשטיין למד בינקותו שונה מן התורה המוצגת בתנ"ך.