א. מבחן השוויון

אחד המבחנים המדויקים ביותר לאמינות דעה הינו האם הייתם מוכנים לעשות זאת בעצמכם, או רק לשלוח אחרים למשימה. לפי סקר, שערך ארגון ויצ"ו לרגל יום האישה הבינלאומי, 60 אחוזים מצדדים בשילוב נשים בתפקיד לחימה. יפה ונחמד, אך האם היו אותם המשיבים מוכנים, לשלוח את בנותיהם להיות לוחמות?

23 אחוזים מהנשאלים (מדגם מייצג של האוכלוסייה היהודית) התנגדו לשילוב נשים בתפקידי לחימה. למתנגדים היו סיבות רבות. "רבים ציינו כי התנאים הפיזיים, דוגמת שינה בטנק, קשים מדי לנשים. סיבה נוספת שבחרו רבים היא שהתפקיד יכול לפגוע בגוף האישה, ואחרים טענו כי הדבר יכול לפגוע בנפשה העדינה של האישה. סיבה נוספת שעלתה היא שנשים לא צריכות לשרת ביחידות שבהן יש גברים".

בנוסף, 40 אחוזים מהנשאלים סברו, כי עדיף לגייס חיילים חרדים. ולפיכך, כדי לאפשר את גיוסם, יש להרחיק מיחידותיהם חיילות.

שנים אני עוקב אחר הניסיונות לשלב נשים בתפקידי לחימה - בארץ ובחו"ל. הוויכוח פוליטי, חד-צדדי ומתלהם, וכמותו גם קבלת ההחלטות בצבאנו, שאינה מתחשבת בדעת מומחים לרפואה ולפיסיולוגיה, שקבעו שנשים אינן יכולות לבצע את רוב תפקידי הלחימה - בגלל המשא הרב, המועמס על הלוחם. יתר על כן, בארץ ובעולם הוכח מעל כל ספק, כי העומס והמשא הכבד מזיקים מאוד לבריאות הלוחמות.

עם זאת, מי אמר שלצורך השוויון, נשים צריכות לעשות כל מה שגברים עושים ולהפך?! אדרבה, לנשים יש יתרונות רבים, שניתן למצותם בתפקידים רבים בצבא, המצריכים חשיבה, דמיון, התמדה ויצירתיות, ולאו-דווקא כלוחמות. ביחידות אמריקניות, שלא הקלו את הסטנדרטים, כדי לקלוט לתוכן נשים (כמו בית-הספר לרינג'רס, או קורס חי"ר במארינס האמריקניים), התברר, כי רק נשים מעטות מאוד אם בכלל יכולות לעמוד בדרישות הנוקשות, שמפילות גם גברים רבים.

ב. צילומים מביכים

שירות מעורב של נשים ושל גברים יוצר הזדמנויות להתנהגות סוטה - כנאמר במסכת גיטין, "לא עכברא גנב אלא חוֹרא גונבא" (דף מ"ה, עמוד א'). ואם לצטט את חז"ל - הם קבעו, שאין אפוטרופוס לעריות (מסכת חולין, דף י"א, עמוד ב') - משמע אין מי שתהא לו הזדמנות ולא יחטא.

כך, בחיל-הים האמריקני הדיחו לפני כמה שבועות מהשירות קצין - טייס, שניסה לצלם קצינות וימאיות, שהתקלחו במקלחת על סיפון נושאת-המטוסים ג'ון סטניס. ואילו המארינס האמריקניים חוקרים הפצה של תמונות של לוחמות ברשת חברתית של אנשי הנחתים. חלק מהתמונות נגנבו מחשבונות אינסטאגראם של הנשים.

אתר החדשות האמריקני 'רֶוויל' (גילוי) ואתר החדשות 'סוס מלחמה' מדווחים, כי ברשת החברתית 'מארינס יונייטד', שחברים בה יותר מ-30,000 נחתים ונחתים במיל', הופצו עשרות תמונות של נשים ושל לוחמות בחיל בעירום ובלבוש חלקי.

מחלקת החקירות של חיל-הים נכנסה לעובי הקורה, וחוקרת, גם לבקשת חיל הנחתים, את הנושא - למרות שנשים, שמעורבות בפרשה, מתלוננות על אלימות נגד מי שהעזו להתלונן.

ג. ישמור על דרגתו

האם ימשיך לוטננט-ג'נרל הרברט רימונד מקמאסטר, היועץ לביטחון לאומי של הנשיא טראמפ, ללבוש מדים?

ועדת הסנאט לשירותים מזוינים דנה בסוגיה, למרות שמינוי יועץ לנשיא לביטחון לאומי (גנרל של שלושה כוכבים) אינו דורש אשרור של הסנאט. זאת, כיוון שמקמאסטר רוצה להישאר במדים, וזה דורש אישור של הסנאט.

כעת יש חילוקי דעות בין סנאטור ג'ון מקקיין, יו"ר הוועדה, שמצדד בבקשת מקמאסטר, לבין כמה סנאטורים משתי המפלגות, שדורשים שהגנרל יופיע בפני הוועדה לשימוע בעניין הזה. מקקיין מבטיח, שהשימוע לגנרל יהיה ידידותי יותר משימוע רגיל למועמד למינוי בכיר. השימוע למקמאסטר יהיה בתקופה רגישה לממשל טראמפ - עקב החקירה בעניין מעורבות

הרוסים במסע הבחירות לנשיאות לפני כמה שבועות. מקמאסטר נבחר לתפקיד לאחר שהיועץ הקודם, לוטננט-ג'נרל מייקל פלין התפטר עקב עדותו השקרית על יחסיו עם הרוסים.

מקמאסטר הנו הגנרל הראשון במדים, שנבחר לתפקיד יועץ הנשיא לביטחון לאומי מאז שמונה גנרל קולין פאואל לתפקיד בימיו של הנשיא ריגן (בסוף 1987).

הגנרל בן 54, היה סגן-מפקד פיקוד ההדרכה ותורת הלחימה (טראדו"ק) של הצבא האמריקני ולפני כן פיקד על פיקוד המצוינות בתמרון, על כוח משימה בינלאומי באפגניסטן ועל כוח טנקים במלחמת המפרץ.

מקמאסטר הוסמך לקצונה בשנת 1984, עם סיום לימודיו באקדמיה הצבאית בווסט פוינט. שירת כקצין שריון, והתקדם בפיקוד על יחידות טנקים. במהלך שירותו עוטר בכמה עיטורים. יש לו תואר שני ותואר ד"ר בהיסטוריה אמריקנית מאוניברסיטת קרוליינה הצפונית בצ'אפל היל. את מחקרו לדוקטוראט פרסם בשנת 1997 בספר, שבו ביקר את המנהיגות הצבאית האמריקנית בתקופת מלחמת ויטנאם.

ד. אנטישמיות בטורקיה

סקירה מעניינת של האנטישמיות בטורקיה מהתקופה העות'מנית ועד ימי רג'פּ טאיפּ ארדואן - מביאה ד"ר אפרת אביב מהמחלקה ללימודי המזרח התיכון ועמיתה במרכז בס"א באוניברסיטת בר-אילן. ספרה, אנטישמיות ואנטי-ציונות בטורקיה, יצא לאור באנגלית בהוצאת רוטלדג' האמריקנית.

אביב מנתחת את הסוגיה מנקודת מבט מאוזנת, שמנסה להציג גם את מאמצי הטורקים להילחם באנטישמיות ואת דרכי התגובה של הקהילה היהודית. תגובת יהודי טורקיה לאנטישמיות בארצם מגוונת מאוד. חלקם רואים את עצמם טורקים, וחלקם מכחישים שיש בטורקיה גילויי אנטישמיות, ומגדירים אותם כמופעים של שנאת זרים (קסנופוביה), שמכוונים נגד קהילות לא-מוסלמיות במדינה.

אביב מדגישה בסקירתה את העשור האחרון, שבו הגיבה ממשלת טורקיה על פעולות צבאיות של ישראל, ודווח על עלייה בגילויי האנטישמיות בטורקיה. אביב סוקרת ספרים, אמצעי תקשורת, ערוצי בידור ומערכות חינוך, ומנתחת את עמדות הציבור הטורקי כלפי הקהילה היהודית בארצו. היא משווה אותו ליחס הציבור הזה למיעוטים אחרים בארצו וכיצד נתפסים היהודים בעיני המיעוטים הללו.

ספרה של אביב כולל השוואה של מקורות טורקיים וישראלים, המאירים את הסוגיה. זה ספר חשוב בהבנת האנטישמיות, האנטי-ציונות ולימודי טורקיה והמזרח התיכון.