היום - 13.3.17 - הוא היום האחרון בו יכול יורי אושאקוב לשמש כיועצו של
ולדימיר פוטין לענייני חוץ, כי זהו יום הולדתו ה-70 והחוק הרוסי קובע חובת פרישה בגיל זה. אז מה? הוא יישאר בתפקיד לפחות עוד שנה, בשל רגישות היחסים בין רוסיה לארה"ב - צופה פרופ' ולרי סולוסבי מאוניברסיטת AGIMO, המכשירה את הדיפלומטים הרוסים.
עניינו של אושאקוב, כותב פייננשל טיימס (12.3.17), מטיל אור על הקבוצה המנהלת את ענייני החוץ של רוסיה בזמן שיחסיה עם המערב הגיעו לשפל הנמוך ביותר שלהם מאז תום המלחמה הקרה, לפני מחצית היובל. הדיפלומטים הללו מנהלים במכוון מדיניות שמטרתה להחזיר לרוסיה את מעמדה כמעצמה עולמית, ואם השיטות שלהם מזכירות את בריה"מ - אין פלא: כולם התחנכו והחלו את הקריירה שלהם בעידן הסובייטי.
כוחה הגובר של רוסיה אינו נובע רק מיכולתו של פוטין לנצל הזדמנויות בכלל ואת חולשתו של המערב בפרט, כותב העיתון, אלא גם מן המיומנות של הצוות המקיף אותו. מאז 2014 סיפחה רוסיה את קרים, הטתה את הכף לטובת
בשאר אסד במלחמת האזרחים בסוריה, הפכה לחלק מן המו"מ על עתידן של לוב ואפגניסטן, חיזקה את קשריה ברחבי אסיה והעמיקה את קשריה עם מדינאים פופוליסטיים במערב ובראשם כמובן
דונלד טראמפ.
אולם משומנת ככל שתהיה המכונה הדיפלומטית של הקרמלין - יהיה צריך לרענן אותה, וכאן מתעוררים ספקות עד כמה מוסקבה מוכנה לכך. בשנים שלאחר קריסת ברה"מ, עזבו דיפלומטים רבים בדרג הביניים את שירות המדינה ופנו למגזר הפרטי. המגמה הזאת נפסקה, אבל נותר פער שהולך ונעשה מורגש ככל שיש יותר משרות בכירות לאייש.
התוצאה היא, שעשרות דיפלומטים רוסים ממשיכים לשרת זמן רב לאחר גיל הפרישה הרשמי. בראשם עומד
סרגיי לברוב בן ה-67, המשמש כשר החוץ של פוטין מזה 13 שנים. הנשיא אפילו משווה אותו, בהומור משלו, לאנדריי גרומיקו ששימש כשר החוץ של בריה"מ במשך 28 שנים ואשר נוקשותו זיכתה אותו בכינוי "מר נייט".
שגריר רוסיה באו"ם, ויטאלי צ'ורקין, מת בחודש שעבר בגיל 65 אחרי 11 שנים בתפקיד. סרגיי קיסליאק בן ה-67 הוא שגריר ארצו בוושינגטון במשך שמונה שנים; הוא היה אמור לפרוש השנה, אך נותר בתפקידו בשל חילופי הדיירים בבית הלבן. שגרירי רוסיה בישראל, גרמניה, צרפת, סין, יפן, מצרים, ירדן, תוניסיה, מרוקו ומוסדות האו"ם בז'נבה - כולם בני 65 ומעלה. חמישה מבין עשרת סגניו של לברוב עברו את גיל 60, ושליש מן המחלקות במשרד החוץ מנוהלות בידי מי שכבר היו אמורים לפרוש.
לברוב בנה את משרד החוץ כ"רשת של החבר'ה הוותיקים" ושם דגש על קשרים אישיים בני עשרות שנים, אמרו לפייננשל טיימס מקורות המכירים את המשרד. "הוא מכיר את כולם, ופשוט מרים את הטלפון, מדבר עם השגריר או עם המומחה שהוא צריך, והם מבינים מיד מה הוא רוצה". למעלה מ-20 מעמיתיו של לברוב ללימודים ב-AMIGO משרתים עד היום בשירות החוץ הרוסי בדרגת שגריר. במזרח התיכון יש לקשרים הללו יתרון משמעותי מבחינתה של רוסיה: מיכאיל בוגדנוב, סגן שר החוץ הממונה על האיזור, דובר ערבית שוטפת ונהנה מקשרים בני עשרות שנים בבירות מדינות ערב.
דיפלומטיים מערביים במוסקבה טוענים, שהעדר דיפלומטים צעירים יותר במשרות בכירות, מעמיד את הקרמלין בפני סכנה של טעויות שיפוט בהתפתחויות כלכליות או מדיניות. משרד החוץ המקומי דוחה חששות אלו באומרו, שהכשרתם של הדיפלומטים היא המבטיחה את הצלחתם ולאו-דווקא גילם. עם זאת, מומחים שמצטט העיתון אומרים, כי הלהטוטנות הדיפלומטית של רוסיה תקצור פירות רק אם ארה"ב ואירופה ימשיכו להציע לפוטין הזדמנויות.
