ציטוט מנאום הפתיחה של גדעון האוזנר במשפט אייכמן - זה מה שהפריע לשופט בית משפט השלום בתל אביב, עדי הדר, בבקשת רשות להתגונן שהגיש שחר מודן בתביעה של חברת קואנדו מקבוצת וואלה. אלא שקריאת הבקשה מעלה, שהיה מקום להידחות על הסף בשל שורה של סיבות נוספות, וספק אם היה מקום לאפשר למודן להגיש בקשה מתוקנת, כפי שקבע הדר (8.3.17).

סיפור המעשה מתחיל בשנת 2011 בהסכם בין קואנדו, העוסקת בפרסום אינטרנטי, לבין מודן שהפעיל את אתר itoto4 לצפייה ישירה באירועי ספורט. התשלום למודן אמור היה להתבצע על בסיס מספר ההקלקות על פרסומות שישולבו באתרו, אך קואנדו החלה לחשוד שהוא מוליך אותה שולל ומגדיל בצורה מלאכותית את מספר ההקלקות. החברה הפסיקה את ההתקשרות עימו, ומודן פצח במסע הכפשות חסר מעצורים נגדה ונגד בעליה.

קואנדו הגיבה בתביעת לשון הרע, בית המשפט הוציא צווים שהורו למודן להפסיק את ההכפשות - אך הוא התעלם מהם וננקטו נגדו הליכים לפי פקודת בזיון בית המשפט. בספטמבר 2013 נחתם בין הצדדים הסכם פשרה, במסגרתו שילמה קואנדו למודן 48,000 שקל, והוא התחייב להפסיק את ההכפשות ולשלם 10,000 שקל על כל השמצה עתידית.

ביוני שעבר הגישה קואנדו תביעה נגד מודן, בטענה שהוא חזר לסורו ושלח עשרות הודעות דוא"ל מכפישות וצירף אליהם "מסמכים המכילים רצף של איומים וכזבים". מודן השתמש בלשון בוטה ביותר, שיש אף שיכנו אותה "לשון ביבים", ייחס לחברה ולבעליה מעשים פליליים, ואף החל בהגשת תביעות נגדה בניסיון לבטל את הסכם הפשרה. באחד המקרים אף איים מודן כמעט במפורש, שסופם של מנהלי קואנדו יהיה מוות. מודן הרחיב את יעדיו והחל משתלח גם בשופטים שפסקו נגדו, והגיע לשיאו בהשתוללות באולמה של השופטת שרון גלר שהובילה להוצאתו מהאולם בידי המאבטחים ולהגשת תלונה למשטרה.

מודן הרחיב גם את התפוצה שלו, ובין היתר העלה פוסטים משמיצים לדפי הפייסבוק של המשטרה ושל דה-מרקר. הוא שב וייחס למנהלי קואנדו ולמנהלי וואלה עבירות פליליות, ואף טען שהם מצויים בעיצומה של חקירה פלילית. קואנדו ציינה שיש לה עילות תביעה ב-1.7 מיליון שקל, אך לצורכי אגרה תבעה 107,000 שקל.

אחרי מספר דחיות, הגיש מודן ב-3.3.17 בקשת רשות להתגונן, ובה שוב הציג את מיטב הרפרטואר שלו. הוא ייחס לקואנדו ול-וואלה מכל הבא ליד: איומים, רדיפה, השתקה, "פגיעה אנושה בחופש הביטוי", תביעות סרק, עושק ומה לא. הוא גם הצהיר, כי כל פסק דין נגדו יהיה מנוגד להלכה ולכן יבקש מבית דין תורני לבטל אותו.

למודן - הנתבע, כזכור - גם יש רשימת דרישות: להטיל על וואלה הוצאות לדוגמה לטובתו ולטובת אוצר המדינה, לאסור עליה לתבוע אותו במשך עשר שנים, להורות ליאח"ה לחקור "את כל הפרשה אודות הונאת קליקים", לסגור מיידית את אתר וואלה, לעצור מיידית את הבעלים שאול אלוביץ והמנכ"ל אילן ישועה ולחלט את כל רכושו של אלוביץ. את יריביו מכנה מודן "בני עוולה" ו"צוררים שמטרתם השמדת העם היהודי", והוא אף יודע לספר שה-FBI חוקר את הפרשה בעוד בישראל משתיקים אותה.

כאן מגיע מודן לקטע שהקפיץ את הדר: ציטוט הפסקאות הראשונות מנאומו של האוזנר בפתיחת משפטו של אדולף אייכמן. מודן שם את עצמו במפורש במקומו של האוזנר, ואז מגיע לשיאו: "מאז אדולף היטלר ואדולף אייכמן לא קמו צוררים לעם היהודי כמו הצורר שאול אלוביץ והצורר אילן ישועה, הרוצחים את נפשם של עם ישראל בהונאת ענק שלא ברא השטן והכל בחסות החוק". מילה במילה. מאות אלפים איבדו את רכושם, ואפילו ראש הממשלה ושרת המשפטים נפלו קורבן להונאה - ממשיך מודן.

כל אלו נמשכים על פני לא פחות מ-40 עמודים, אבל להדר הפריע משום מה רק הציטוט ממשפט אייכמן: "תהיינה טענות המבקש נגד המשיבות אשר תהיינה, אין לקבל ואין להשלים [עם] השוואה בין משפט אייכמן לבין המחלוקת האזרחית בתיק זה". הוא מחק את הבקשה והורה למודן להגיש אותה שוב, ללא כל אזכור מסוג זה, ואף הזהיר אותו שיחויב בהוצאות לטובת אוצר המדינה אם ישוב לסורו.

השאלה היא, האם הדר קרא או אפילו רפרף בכל 40 העמודים של מודן. שהרי יש בהם די והותר עילות לזרוק את הבקשה לסל המיחזור הקרוב ביותר ולקבל את התביעה, ואולי אף להוציא צווים נגד מודן עצמו כדי להגן על הציבור מפניו. יש גבול בו בית המשפט צריך לבוא ולומר: עד כאן. מודן עבר אותו מזמן-מזמן.