במערכות ציבוריות גדולות, ההיררכיה קובעת את מידת התועלת שמשפיע על סביבתו בעל תפקיד בכיר ולצידה גם את מידת הנזק שנגרם על-ידי תפקוד לקוי. מנהל שאינו מבין זאת, אינו יכול להיות מנהל, גם אם רמתו המקצועיות פנומנלית.
שתי רשימות
1 הנוגעות לניהול ומינהל בשירות הציבור שקראתי לאחרונה, הניעו אותי לכתוב את השורות הבאות. הדברים נכתבים מתוך ניסיון להראות באמצעות שתי הדוגמאות לקות משותפת למגוון רחב של מקרים דומים בשירות הציבורי. דוגמה אחת שייכת למרחב הניהולי-רפואי - המשבר בבית-החולים "הדסה" בירושלים, במחלקה לאונקולוגיה-המטולוגיה ילדים; השני שייך למרחב הכלכלי-תקשורתי - מינוי עורך לעיתון "
גלובס" (עיתון כלכלי מובהק). השונות בין השתיים היא מראית-עין בלבד. בשני המקרים עומדת על הפרק אותה סוגיה - תפקידי ניהול בכירים המשיקים או קשורים קשר הדוק לתחומי-התמחות מקצועית מובהקת; והשאלה היא: האם המנהל הבכיר בארגון הוא בראש וראשונה מנהלן או אותוריטה מקצועית?
סוגיה זו טיפוסית למקרים בהם ארגון מקצועי מתפקד במבנה ארגוני מטריציוני. כלומר: מרכזי ידע מתמחים, שלהם מערכת ניהולית, שירותי-עזר, מבנים ומתקנים ומערכי תמיכה משותפים, תחת הנהלה אורגנית אחת, תקציב אחד, ואחריות ניהולית כוללת אחת. מבנה ארגוני מסוג זה קיים ברוב המכריע של המקרים בהם הארגון מכוון לתת שירות ישיר לבני-אדם. מורכבות הצרכים האנושיים והזיקה ההדדית בין צרכים אלה, מכתיבה מתן שירות במבנה כנ"ל.
מעשית ומוסרית
המשבר ב"הדסה" מעלה אל ראש הדיון את השאלה אם מנכ"ל ביה"ח שהוא מנהלן מעולה ומנוסה, "שנורר" עתיר קשרים שיכול לגייס משאבים עבור המוסד ממקורות ציבוריים ופרטיים מגוונים, יכול להיות רופא מומחה בכל הדיסציפלינות הרפואיות שבמוסד, על-מנת שיהיה רשאי מעשית ומוסרית לקבל החלטות שתוכנן הוא נוגע לתיעדוף וניהול כלכלי תקין, כאשר לעצם ההחלטה עשויות להיות השלכות או תוצאות רפואיות בלתי הפיכות. ברור שבהחלטות שעניינן תיעדוף או בחירה בין חלופות, עמדתו עשויה להתנגש עם דעתם רצונם או עמדתם של ראשי מחלקות או מומחים מקצועיים אחרים. במקרה של "גלובס", המיקוד השאלה הוא מינוי מנהל מקצועי (עורך) לעיתון כלכלי (מקצועי) מרכזי - האם עליו להיות איש מקצוע בתחום הכלכלה עם ניסיון ביצועי נרחב וידע עיתונאי סביר, או עיתונאי עם ניסיון כתיבתי-ביקורתי מגוון (מומחה) וגם בעל ידע כלכלי סביר.
דומני ששני המקרים הנ"ל מדגימים דילמה שכיחה, שלהתרשמותי אין לגביה בשירות בשרות הציבורי שלנו תרבות עשייה ונורמות סמכות ואחריות מוסכמות ומוכרות. אי-בהירות של כללי המשחק היא מקור תמידי לחיכוכים ולמשברים. רוב המשברים הללו מיותרים ומזיקים בעיקר למושאי השירות של המערכת הנדונה.
פרופ' רוטשטיין, מנכ"ל הדסה, מגיע לתפקידו עם ניסיון רפואי עשיר ועם רקורד מוצלח בבית החולים "שיבא" בתל-השומר, ביה"ח הגדול בארץ, שאותו שיקם כלכלית וניהולית בטרם עבר לנהל את "הדסה". לעולם לא יהיה לו או למנכ"ל אחר הניסיון המקצועי והידע המצרפי של כל מנהלי המחלקות בבי"ח גדול. כמנכ"ל, תמיד תעמוד בפניו שאלת העדיפויות בין מחלקות בהתייחס לתחומי: הציוד, השירות, או הקצאת המשאבים. עליו מוטלת האחריות לשקלל ולתעדף קונפליקטים בין משאבים לערכים. בבסיס החלטותיו יעמדו לו אישיותו, יכולתו להשתמש בכל מקורות המידע הזמינים לרשותו לגיבוש עמדותיו, השקפותיו וניסיונו - אולם בסופו של תהליך זו מהות תפקידו כמנכ"ל, לכך נבחר וזו אחריותו המרכזית. שיקולים דומים, ברמת מורכבות שונה, עומדים גם בפני מנהלי מחלקות בבי"ח.
ניהול תקין ואפקטיבי הוא דיסציפלינה מקצועית הדורשת ידע, ניסיון ומבנה אישיות מתאים. במערכות ציבוריות גדולות, ההיררכיה קובעת לצד מידת התועלת שמשפיע על סביבתו בעל תפקיד בכיר גם את מידת הנזק שהוא גורם על-ידי תפקוד לקוי. מנכ"ל בי"ח אינו משפיע בהחלטותיו על פציינט בודד כזה או אחר, אלא על מחלקות שלימות ופציינטים רבים. תמונת האילוצים ומשמעויותיהם הגלויה לעיניו אינה מוכרת בדרך כלל לאחרים באותה מערכת.
לא במקרה הובא פרופ' רוטשטיין להדסה; כמעט "בפקודה" הובא. תפקידו הוגדר כשיקום תפעולי וכלכלי של בית החולים והבאתו לכלל יציבות כמערכת וכארגון. ככלל, לא ייתכן לדרוש ממנהל אחריות ללא מתן סמכות. מנהל שאינו מבין זאת, אינו יכול להיות מנהל, גם אם יכולותיו המקצועיות פנומנליות. ניהול הוא אמנות האפשרי ולא אוטופיה. גם במערכות מורכבות וקשיחות יחסית יש מקום לחשיבה "מחוץ לקופסא", אולם זו אינה יכולה להיות "השיטה" אלא החריג. מנהל אמור למקסם את התאום וההרמוניה בפעולת הארגון שעליו הוא מופקד, כשחלק ממערכת הגורמים שעליו לשקלל במשוואה זו הם גורמי הסביבה.
תיעדוף לקוי
עקרונות אלה חייבים להכריע גם בוויכוח בין המנכ"ל, פרופ' רוטשטיין, לבין ראש המחלקה ההמטולוגית-אונקולוגית לילדים, פרופ' וינטרוב. אני נוטה להאמין שההתפטרות הקולקטיבית של צוות רופאי המחלקה, בגין העימות בין ר' המחלקה למנכ"ל ביה"ח, היא תוצאה של סולידריות מחלקתית של הרופאים שיסודה הערכה למנהל המחלקה ולתפקודו. עם זאת, אני רואה את ההתפטרות כשגיאה של הרופאים בהבנת אחריותם לפציינטים שלהם - תיעדוף לקוי! למקרא השתלשלות העניינים די מפתיע להיווכח שאיש מבין הרופאים לא הבין שהחלטתם שגויה. סולידריות היא ערך חשוב, אבל גם במקרה דנן לסולידריות שתי פנים - הקולגות והפציינטים...
אני מצפה שצמרת משרד הבריאות - השר והמנכ"ל - יוודאו שהוויכוח אכן ענייני, שאם לא כך מדובר בהפקרות, ובכל זאת יעניקו גיבוי מלא למנכ"ל רוטשטיין. קיים חשש רציני שדרך פעולה הפוכה תוביל להתפתחות של תרבות כוחנית שלילית, וכל המאמץ לשקם את ביה"ח ירד לטמיון. להחלטות "חפיפות" בוויכוחים "אמוּניים" ואנטי-משמעתיים מסוג זה יש אופי של "נמק", ומכך צריך להישמר.
במקרה של "גלובס", להערכתי, תהיה הנטייה למנות לעורך עיתונאי, שספק אם מלא תפקיד של מנהל עסקים בגוף כלכלי גדול. הדילמה כאן היא הדגש שעל פיו ראוי לבחור את המועמד המתאים לתפקיד. העיסוק המידי הוא אומנם עיתונאות, אולם הזיקה המהותית היא לכלכלה ולניהול כלכלי-עסקי. "מחלתם" של עיתונים כחלק מהתקשורת הממוסדת, היא ערבוב תחומים בין דעות לדיווח עובדתי, ובין ידע לעמדות אידיאולוגיות אישיות. סבורני שעתידה של התקשורת מותנה בשאלה אם תשכיל להימלט מ"אופק האירועים של החור השחור", שאליו היא מתדרדרת במהירות. עיתונות זקוקה לאמון הציבור, ואמון הציבור מושתת על מהימנות, אמינות ומקצוענות. בעיתון, בדומה לאוניברסיטה, משקלו הסגולי של העורך על דרכו של העיתון, דומה לזה של הרקטור באוניברסיטה. לכן, בעיתון כלכלי, יש להקנות משקל מיוחד לידיעותיו וניסיונו המקצועי.
תפקידו של עיתון כלכלי הוא לדווח ולבקר את פועלן של המערכות הכלכליות לסוגיהן. ולשם כך, אין די בסיום הפקולטה לכלכלה באוניברסיטה, או החוג למנהל עסקים במכללה. נדרש ניסיון כלכלי ומסחרי מעשי בכדי להעריך את החלטותיהם ומעשיהם של אחרים, במיוחד בסביבה דינמית והפכפכה. ניסיון וידע בסחר בינלאומי בפיתוח עסקים וכו' אינו צריך להזיק בתפקיד זה, במיוחד אם לא זה היה המצב בקדנציות הקודמות.
לאור האמור לעיל, הייתי חותר להעדיף בתפקיד העורך דווקא איש מקצוע מנוסה בתחומי הכלכלה והעסקים, ומחליף בעתיד לסירוגין את העורך פעם ב"עיתונאי" ופעם ב"כלכלן". כך ניתן להעניק למערכת את הידע והיכולות שיתרמו לעיתון איכויות משולבות שבהן לדעתי תלויה שרידותו העסקית והמקצועית.
כהשלמה ראוי לציין, אף שאינני חסיד ההיפר-פמיניזם האקטיביסטי, שתחומי הכלכלה והעסקים עתירים כיום יותר מבעבר בנשים בתפקידים בכירים, וראוי לשקול בהזדמנות זו של החלפת עורך, גם את השיקול המגדרי הרלוונטי.
