שחקני כדורגל רבים נכשלים בבדיקות סמים, למרות ששוב ושוב נטען שהסמים המוכרים בעולם הספורט אינם מסייעים בענף פופולרי זה. אז מדוע הם בכל זאת נוטלים אותם? – שואל ועונה (19.3.17) השבועון הגרמני דר-שפיגל.
בשנת 2015 לבדה נתפסו 149 כדורגלנים מסוממים ברחבי העולם, והשבועון חושף את פרטיהן של בדיקות אלו. מתברר, שהסמים התגלו במעצמות הכדורגל ברזיל, אנגליה, ספרד, איטליה וצרפת – כמו גם בתאילנד, מלטה ואסטוניה בהן הכדורגל הוא בעיקרו חובבני. היה גם מקרה אחד בגרמניה, אך כמו כל התוצאות – הדוח שבידי השבועון אינו מספק רמז כלשהו לזהותו של הכדורגלן בו מדובר.
היו מספר שערוריות סימום בכדורגל לאורך השנים, מזכיר דר-שפיגל. בשנת 2004 נשלח הרופא של יובנטוס, קבוצת הפאר האיטלקית, למאסר בשל הזרקת חומרים אסורים לשחקנים. בשנה שעברה נתפס מאמדו סקו, שחקן נבחרת צרפת וליברפול, אשר השתמש בתרופה הממריצה את קצב הלב. ועם זאת, ראשי הענף ממשיכים לטעון שמקור האנרגיה של השחקנים הוא פסטה ומשקאות ספורט. "שני השקרים הגדולים ביותר בכדורגל הם שאין בו הומוסקסואלים ושאין בו סמים", אומר השבועון בציניות.
ניתן לשער, שרוב הכדורגלנים שנתפסו הם מקצוענים, כי בדרך כלל רק הם עוברים את בדיקות הסמים. יתרה מזאת: מאחר שחלק הבדיקות הזמינו התאחדויות כדורגל בינלאומיות, ברור שמדובר באותם מקרים בשחקני נבחרות שנתפסו אחרי משחקיהן. למשל: בספטמבר 2015 נתגלו סמים בבדיקת שתן של שחקן שהשתתף ביום הקודם במשחק של אופ"א, התאחדות הכדורגל האירופית. באותו יום היו תשעה משחקים כאלו, כולל בין הולנד ואיסלנד, בלגיה ובוסניה-הרצוגובינה ואיטליה ומלטה. חשוב לציין, שבאותו מקרה הוכיח השחקן שנטל את החומר האסור לצרכים רפואיים, ולכן לא נענש.
אלו סמים לוקחים הכדורגלנים? כל מה שהם יכולים להשיג, קובע השבועון. הדוח של הרשות הבינלאומית למאבק בסמים בספורט מצביע על סמים ממריצים, תרופות לאסטמה, הורמונים וסטרואידים. חלק מהשחקנים נתפסו בשימוש בחומרים המיועדים להסתיר את החומרים האסורים, ואחרים השתמשו בקנביס או בקוקאין.
הכדורגל המודרני מצריך הרבה מאוד תנועה ומאמץ, ולכן יש שחקנים שאינם עומדים בפיתוי ונוטלים תכשירים אסורים כדי להקל על עצמם. שחקני הצמרת בליגות הבכירות יכולים להגיע ל-70-60 משחקים בעונה, והאימונים קשים במיוחד ותוך תחרות על המקום ב-11 שחקני ההרכב הפותח. ויש עוד סיבה: הסיכוי להיתפס הוא קלוש עד אפסי. פיפ"א טוענת, כי מדי שנה נערכות 30,000 בדיקות סמים לכדורגלנים ברחבי העולם, ורק 0.24% מהן חזרו חיוביות בשנת 2015; רק ב-78 מקרים נמצא שכדורגלנים אכן השתמשו בחומרים אסורים.
רק 78? – תוהה דר-שפיגל. כאמור, הדוח של הסוכנות נגד סמים מונה 149 מקרים – דהיינו כמעט כפליים מהנתון של פיפ"א. לא סביר להניח שהסוכנות טעתה בספירה; הרבה יותר סביר, שמישהו דאג למחוק עשרות שמות – דהיינו, עשרות כדורגלנים לא נענשו [ואנחנו מוסיפים, שפיפ"א היא ארגון הספורט המושחת ביותר בעולם, כך שממש לא מפתיע לגלות שגם בזה ידיה אינן נקיות]. במקסיקו נמצאו לא פחות מ-33 מקרים – אבל אין דיווח אפילו על ענישה אחת. באנגליה, "מולדת הכדורגל", המצב לא הרבה יותר טוב: איש מבין מתשעת הכדורגלנים שנתפסו ב-2015 לא נענש. באנגליה בכלל לא מענישים על שימוש בקוקאין ובחשיש אם הדבר לא נעשה ביום המשחק.
בבונדסליגה – עובר דר-שפיגל לגרמניה – לא נמצא אף מקרה של סימום בשנים האחרונות, אבל כבר כמה שנים שלא מבוצעות בה בדיקות רציניות. עד לפני שנתיים הייתה הבקרה בידי התאחדות הכדורגל המקומית, ורק בתחילת 2015 היא עברה לידי הסוכנות הלאומית למאבק בסמים. לכדורגלנים בליגה הבכירה בגרמניה קשה לקחת סמים, משום שהם נתונים לפיקוח הדוק ולבדיקות פתע. למשל: בשנת 2014 ביקשו אנשי הסוכנות הבינלאומית לבדוק את טיאגו אלקנטארה, שחקנה של ביירן מינכן; הקבוצה מסרה שהוא נמצא במרפאה בברצלונה, אך כאשר אנשי הסוכנות הגיעו לשם – הוא כבר עזב.
יש כמה אינדיקציות המאפשרות לדעת האם ענף ספורט מסוים נאבק ברצינות בסמים, למשל: האם נערכות לספורטאים בדיקות דם. הסוכנות הבינלאומית מציעה לבדוק 10% מהספורטאים, והתאחדות הכדורגל הגרמנית עושה זאת – אבל היא היוצא מן הכלל. פיפ"א ביצעה בדיקות דם ל-3.8% בלבד מבין הכדורגלנים ששיחקו תחת אחריותה בשנת 2015. התוצאות החיוביות שבדוח שבידי דר-שפיגל מבוססות רק על בדיקות שתן, מה שמוליך לחשד שהוא אינו מספר את הסיפור כולו.
