הוועידה השנתית של עמותת
נגישות ישראל, שהתקיימה (יום ב', 20.3.17), בהפקת
אנשים ומחשבים, מפנה את אור הזרקורים לאחת האוכלוסיות היותר מוחלשות בחברה הישראלית. מדובר באותה אוכלוסייה שנכנסת תחת ההגדרה הכוללנית של אנשים עם מוגבלויות, שזקוקה לנגישות כמעט בכל תחום, כחלק מזכות בסיסית של כל אדם ואזרח.
על-פי הסטטיסטיקה היבשה, 18% מתושבי המדינה הם אנשים הם מוגבלויות, אבל ההערכה הרווחת היא שהמספרים הרבה יותר גדולים. בחלק מהמקרים זה לא רק בגלל מוגבלותם אלא גם מפני שהאנשים שאינם בעלי מוגבלות והחברה בכללותה לא מאפשרים להם לתפקד ולהיות כמותם. הסיבה היא לא העדר אפשרות לכך, אלא מפני שבשנתה ה-69, מדינת ישראל היא מדינה לא מונגשת, או,
כפי שהגדיר זאת היטב מנכ"ל
בנק הפועלים, אריק פינטו: הנגשה היא המודל שאליו צריכים לשאוף כולם, אך הדרך לשם ארוכה מאוד.
מדוע זה קורה? אחת הסיבות לכך היא שלמרבית האוכלוסייה הזו אן את הכוח הציבורי והפוליטי כדי להילחם על צרכיה במסדרונות הנכונים. בכל תקופה מסוימת מעלים את הנושא שלהם על סדר היום בכנסת, בממשלה ובתקשורת, אבל זה מתפוגג עד לדרמה של היום שאחרי.
יובל וגנר, שנולד בריא ונפגע קשות בעת שירותו בחיל-האוויר כטייס, שם לעצמו את משימת חייו: לא לתת לנושאים הקשורים בנגישות לרדת מסדר היום. כתוצאה מכך הוא הקים את עמותת נגישות ישראל ויחד עם נציגים אחרים שלה, הוא מתרוצץ בכנסת מוועדה לוועדה, נוסע מאולפן טלוויזיה אחד לשני ומארגן בכל שנה את כנס הנגישות, שמושך אליו מאות רבות של אנשים.
אמש נערכה
ארוחת ערב מיוחדת במינה לפתיחת הכנס, שבה המוזמנים אכלו כשעיניהם או איבר אחר שלהם קשור - תלוי באיזו מנה - כדי שיחושו פיזית מה עובר על אנשים אחרים, כמותם בדיוק, שצריכים לעשות פעולה יום יומית כמו אכילה.
החמרה זמנית - דווקא בגלל האינטרנט
עידן הטכנולוגי והחדשנות, ובמיוחד האינטרנט - דווקא הוא זה שגרם, באופן זמני, להחמרה במצבם של האנשים בעלי המוגבלות. עולם שלם של ממשקים ומערכות שמקלות על החיים של אנשים בריאים היה חסום בפניהם.
החדשות הטובות הן שהמציאות הזו הולכת ומשתנה. זה לא קורה כי נעשינו בני אדם טובים יותר ורגישים יותר, אלא בגלל הדינמיקה של החדשנות, שפורצת מכיוונים שונים, על-ידי אנשים שחווים בעצמם את העדר הנגישות או שיש להם קרבה לאותם אנשים. מספר הסטארט-אפים שמפתחים פתרונות נפלאים לבעלי המוגבלויות הולך וגדל בכל שנה וגם חברות ותיקות רבות פונות לתחום.
גם המחוקקים במדינות שונות, כולל בישראל, הגבירו את הפעילות שלהם, לא מעט בזכות חברי פרלמנט שבעצמם נכים מסיבה זו או אחרת, וגם מאחר שהעולם כולו הולך לכיוון הזה: להיות רגיש יותר וקפדני יותר בכל מה שקשור לצרכים של האחר. ברוב המקרים לא מדובר בהמצאות ששינו את העולם, חלק מהן נראות כמובנות מאליהן, אבל לאנשים שזקוקים לנגישות הן משנות את החיים.
נגישות = טכנולוגיה
לכן, בשנים האחרונות, כשמדברים על נגישות, מחברים זאת מיד עם טכנולוגיה - החל מחקיקת חוקים להנגשת אתרי אינטרנט, דרך עידוד ותמיכה בפיתוח תוכנות ומערכות מחשב לילדים בחינוך המיוחד, כיצד מחשבים אישיים, עם אפליקציות מתאימות, וכלה באספקטים ופיתוחים נוספים.
השרה לשוויון חברתי,
גילה גמליאל,
שהייתה אורחת הכבוד בכנס, היא השרה שאמורה לממש את התוכניות של הממשלה בכל מה שקשור לנגישות - והיו לא מעט החלטות כאלה בשנתיים האחרונות. גמליאל קושרת, בצדק, את הנגישות עם הפער הדיגיטלי ועם חוסר השוויוניות, בעיקר בין הפריפריה למרכז. שני אלה מורגשים היטב בקרב אוכלוסייה אחרת שמשרדה של גמליאל מטפל בה: הגיל השלישי, הקשישים, שבגיל מבוגר נאלצים להתמודד עם מגבלות שרק מחמירות את מצבם. יש לשאוב עידוד, כי יש התקדמות גם כאן, אם כי בקצב איטי.
השורה התחתונה: המסר המרכזי שאפשר לקחת מכנס הנגישות הוא שהגיע הזמן שאומת הסטארט-אפ תהפוך גם לאומת הנגישות. זה אפשרי וכל מה שצריך הוא לשים לכך יותר לב, להמשיך לפתח, לתרום היכן שניתן ובעיקר להיות יצירתיים ואופטימיים. שהרי אותה טכנולוגיה, שאמנם יצרה את הפער הדיגיטלי שבין אנשים בעלי מוגבלויות לאלה שאינם, היא זו שמייצרת את המהפכה, שתקל מאוד על חייהם והתנהלותם. בעצם, היא תעשה את מה שאנחנו לא עושים במשך שנים למענם.
