השר
נפתלי בנט איש ימיני, מתהדר בתקשורת בנוצות טווס לא לו, כאילו הוא זה שמנע, בתוקף סמכותו, את פרס ישראל באמנות הפלסטית מאיש השמאל
יאיר גרבוז. האמת יכולה לדבר בשם עצמה ולהוכיח ש"להצלחה" המיניסטריאלית הזו אין שחר, ובנט יודע זאת בתוקף תפקידו כשר החינוך הממנה את ועדת הפרס.
תקנון פרס ישראל, שאותו ניתן למצוא באינטרנט, קובע שתי הנחיות מחייבות אלה:
- רק המלצה שנתקבלה פה אחד בוועדת השופטים תובא בחשבון לצורך הענקת הפרס.
- אם הוועדה מסיימת את דיוניה תוך חילוקי-דעות בין השופטים, רשאי שר החינוך לבחור ולהרכיב ועדה חדשה לאותו תחום, או לא לחלק את הפרס באותה שנה.
בנוסף לתקנון התראיין ברדיו פרופ' חיים מאור, חבר ועדת הפרס ואמן בפני עצמו, והסביר - תוך מגבלת הסודיות שעליה התחייב כמו כל חברי הוועדה - את הפרטים הטכניים המופיעים בתקנון, שלפיהם עולה כי חברי הוועדה לא הגיעו להחלטה פה אחד, ועל כן, בהחלט על-פי התקנון, העבירו את המידע אל התוצאות לשר בנט, כדי שיחליט מה לעשות. וגם זאת על-פי התקנון. והשר בנט החליט, בתוקף סמכותו, שלא להעניק השנה את הפרס לאמנות פלסטית.
מנקודה זו החליטו עיתונאים "מביני דבר", וכנראה בעלי דעות שמאלניות, כי הרבה יותר מעניין לחטוא לאמת ולהציג תמונה מסולפת, כאילו בנט הוא זה שהחליט לא להעניק את הפרס לגרבוז פעיל השמאל. אשמתו, לכאורה, של גרבוז - כך טענו הזייפנים בתקשורת - שבגללה "נשלל" ממנו פרס ישראל, הייתה שבעצרת ציבורית לפני הבחירות לכנסת העשרים, הוא נשא את נאום "הקומץ", שזכה גם לכינוי "נאום מנשקי הקמעות", ובו ביזה ציבור גדול מבין תומכי הימין.
סביר להניח שבאופן אישי בנט שמח מאוד על ההזדמנות שנקלעה לידיו להשיב לגרבוז מנה אחת אפיים. אבל אם אלה המביישים את אמינותם האישית ומבקשים להיות מאחזי עיניים, היו טורחים לבדוק את מהלך הדברים בוועדת הפרס, הם היו יכולים, בקלות רבה, להגיע למסקנה אחת בלבד: נפתלי בנט לא שלל את הפרס מגרבוז. הוא פעל בדיוק על-פי מה שקובע התקנון.
