השמאל הקיצוני והימין מכירים בזכות ההגדרה העצמית רק של צד אחד בסכסוך הישראלי/ ערבי-ישראלי. השמאל הקיצוני אינו מכיר בזכות ההגדרה העצמית של יהודים והימין אינו מכיר בזכות ההגדרה העצמית של הפלשתינים.
השמאל הקיצוני והימין שותפים לאותה אג'נדה מסיבות שונות זו מזו. השמאל תומך בהחלפת מדינת היהודים במה שהם מכנים "מדינת כל אזרחיה" שהיא מילה מכובסת ליישוב הפליטים בישראל, להפיכת היהודים למיעוט ולהקמת מדינה פלשתינית מהים לירדן. הימין דוגל במדינה אחת יהודית שבה תוגבלנה בדרך זו או אחרת זכויותיהם של לא-יהודים.
דרושים שני צדדים לטנגו
השמאל הקיצוני מטיל את כל האחריות למצב של העדר הסכם והמשכיות הכיבוש על ישראל. הימין מטיל את כל האחריות על המצב על הרשות הפלשתינית.
אבל, האמת נמצאת באמצע:
נתניהו מצהיר שהוא בעד פתרון של שתי מדינות אבל בפועל הממשלות שלו מרחיבות את ההתיישבות היהודית בגדה המערבית והופכות, בהדרגה, את המצב לבלתי הפיך שימנע הקמת מדינה פלשתינית לצד ישראל.
אבו-מאזן וקודמו ערפאת הצהירו לא אחת שהם בעד פתרון של שתי מדינות אבל בפועל שניהם בעלי אג'נדה של חיסול ישראל בשלבים. השלב הראשון: קבלת עצמאות מהאו"ם ולא ע"י מו"מ על-מנת להשתמט מהצורך בוויתור על הדרישה ל"זכות השיבה" שהיא סוס טרויאני לחיסול הרוב היהודי במדינת ישראל ע"י יישוב הפליטים בישראל בלבד. לאחר הקמת המדינה הפלשתינית ללא הסכמים להבטחת ביטחונה של ישראל המדינה החדשה תמשיך לדרוש מהאו"ם ליישב את הפליטים בישראל ותמשיך במערכה לדה- לגיטימציה ודמוניזציה של ישראל. קיים גם חשש לא מבוטל שהטרור ימשך בצורה זו או אחרת. נתניהו ואבו מאזן לא גילו רצון אמיתי לנהל מו"מ למען פתרון של שתי מדינות.
אבל, הרשות הפלשתינית אחראית לכך שלא קמה מדינה פלשתינית לפני שהימין עלה לשלטון בישראל, מאחר שערפאת דחה בוועידת קמפ- דויד ב-2000 את הצעת השלום של קלינטון - ברק ואבו מאזן דחה ב-2008 את הצעת השלום של
אהוד אולמרט.
המחסומים ופעילות צה"ל בגדה המערבית
השמאל הקיצוני והרשות הפלשתינית תולים בצה"ל את האחריות לקיומם של מחסומים, להקמת הגדר ול"פשעי המלחמה" של חיילי צה"ל ומג"ב נגד אוכלוסייה הפלשתינית החפה מכל פשע.
יש מידה רבה של צביעות בטענות אלה. הרשות מנהלת מערכת הסתה נגד ישראל, למרות התחייבות בהסכם אוסלו לחדול מהסתה. הרשות ממשיכה בהסתה בתקשורת הפלשתינית, בהצהרות מנהיגיה ובתוכנית הלימודים במערכת החינוך הפלשתינית. לכן, הטרור פושט צורה ולובש צורה בהתאם לאינטרס הפלשתיני. ערפאת תמך בטרור של מתאבדים ואבו מאזן מתנגד, כביכול, לטרור אבל משלם משכורות עתק, במונחים פלשתינים, לטרוריסטים היושבים בכלא הישראלי ולמשפחותיהם, קורא לכיכרות ורחובות ע"ש טרוריסטים ולאחרונה נותן גיבוי מאחורי הקלעים לאינטיפדת היחידים.
לישראל אין ברירה אלא להגן על אזרחיה:
- המחסומים מקשים על חיי האוכלוסייה הפלשתינית אבל לא זו היא מטרתם. מטרתם היא ביקורת כדי למנוע כניסת טרוריסטים לישראל.
- הגדר לא קמה כדי להנהיג אפרטהייד אלא כדי למנוע חדירת טרוריסטים כדי לבצע פיגועים בישראל. ישראל הודיעה לא אחת שהגדר היא ביטחונית וניתן יהיה לשנות את התוואי שלה בהסכם שלום.
- פעילות צה"ל בגדה נועדה לחשוף חוליות טרור ולעצור מפגעים בטרם יבצעו את תוכניות הרצח שלהם. צה"ל עושה מאמצים לשמור על ערכי המוסר והחוק הבינלאומי. אבל, מאחר שצה"ל הוא צבא העם, משרתים בו חיילים בעלי דעות פוליטיות שונות משל הנהגת צה"ל ומדי פעם מתגלות חריגות מההוראות של הצבא. הדוגמה הבולטת ביותר הוא המקרה של אלאור אזריה שהצהרותיו בפייסבוק שלו חושפות את דעותיו הכהניסטיות. בית המשפט הצבאי מצא אותו אשם בהריגת מחבל שכבר היה פצוע ומנוטרל. חבל רק שהעונש שהוטל עליו לא תואם את פסק הדין. צה"ל עושה מאמצים לשמור על התוקף המוסרי של פעילותו.
מדינה פלשתינית יכלה לקום ב-2000 או ב-2008
הרשות הפלשתינית יכלה למנוע ב-2000 וב-2008 סבל מיותר במחסומים ואת המצב הכללי לו הייתה מסכימה להצעות ההסכם שניתנו לה שהבטיחו, בין השאר, פינוי התנחלויות מחוץ לגושים ופיצוי טריטוריאלי על שטח הגושים שיסופחו לישראל.
לו ערפאת ואבו מאזן הסכימו להמשך המו"מ אפשר היה להגיע להסכם עם ויתורים הדדים. אבל, ערפאת דחה את הצעת קלינטון- ברק ללא הבאת הצעה אלטרנטיבית ופתח באינתיפאדה במטרה להכריע את ישראל באמצעות טרור. הסיבה לדחיית ההצעה הייתה הדרישה "לזכות השיבה". אבו מאזן דחה את הצעת אולמרט למרות שאולמרט היה מוכן להכניס לישראל מספר מסוים של פליטים. אבו מאזן נימק במספר הזדמנויות את סירובו לקבל את הצעת אולמרט בטענה ש"זכות השיבה" היא זכות אינדיבידואלית ורק הפליטים עצמם זכאים להחליט אם לוותר על זכותם ולקבל פיצויים.
בקיצור, השמאל הקיצוני מגלה צביעות וחוסר יושר כאשר הוא תוקף את המחסומים, הגדר ופעולות צה"ל בשעה שכל אלה הם תוצאה של דחיית 2 הצעות הסכם ישראליות ב-2000 וב-2008.
האג'נדה של "שוברים שתיקה"
הרשות הפלשתינית אחראית להמשך הכיבוש משום שדחתה 2 הצעות של ישראל שהיה להן גיבוי בינלאומי. גם לאחר מכן אבו מאזן הציב תנאים ועשה הכל כדי לא להגיע למו"מ כך שלא רק נתניהו אחראי להמשך הכיבוש. לכן, להאשים רק את ישראל בהמשכיות הכיבוש זוהי צביעות וחוסר יושר. אבל, "שוברים שתיקה" לא נותנים לעובדות להפריע להם והם תורמים תרומה וסיוע למערכת ההסתה הפלשתינית למען דמוניזציה ודה-לגיטימציה של ישראל בעולם.
הסיבה למאבק העיקש של ארגון זה נגד "הכיבוש הישראלי" והמאמץ להוכיח שצה"ל מבצע
פשעי מלחמה היא שלארגון יש אג'נדה פוליטית שנחשפה בראיון שנתנה המנכל"ית הקודמת של הארגון לתקשורת. הארגון פועל למען הקמת מדינה אחת בין הים לירדן שבה יהיה רוב פלשתיני וזאת לא תהיה מדינה יהודית. לימין הקיצוני ולשמאל הקיצוני יש אותה מטרה מסיבות הפוכות.
