כבר חלפו שלוש שנים מאז התחלתי לכתוב את יומני הראשון. באותם הימים נערכנו לקראת המעבר לטרזיינשטט, ולא היה אפוא מחסור בחדשות ובדברים מעניינים. באותם הימים ייחדתי זמן רב ליומן, כמו גם למאמרים ולשירים מפרי עטי. בטרזיינשטט נוספה לי עוד עבודה מפני שבית הילדים שבו שוכנתי פרסם שבועון שהשתתפתי בכתיבתו.
בדצמבר 1943 נשלחתי לאושוויץ, ושם הכל נגמר. ספרי האהובים ומחברותי הוחרמו ממני ונשרפו ולא נותרו לי כל זיכרונות מהימים הרעים האלה. לכן אני רוצה להתחיל מחדש ולהיזכר בקצרה במה שעבר עלי בשש שנותיו של הכיבוש הגרמני.
אי=אפשר לתאר את זוועות מחנות הריכוז כמו שהיו באמת, כי ממילים בלבד אין איש יכול לחוש את הקושי ואת האימה האמִתיים. איש ודאי לא יאמין לשיטותיו של הס"ס, אם לא חווה אותן על בשרו. מי יוכל להשתתף בחוויותינו? מי יוכל להבין אותנו?
והאמינו לי: אף-על-פי שהסבל הגופני היה רב ורבים נכנעו לו, הסבל הנפשי היה נורא ממנו. כשאני נזכר עתה במה שאירע, גם אני איני רוצה להאמין בכך. איני רוצה. איני רוצה להיזכר בזוועות שבהן איבדתי את אבי ואת אִמי בהמתיני בעצמי למוות שממנו נמלטתי רק בדרך נס.
בשבע שנות הכיבוש לא ידעו מי שנותרו בנאכוֹד את הסבל והאכזבה כמונו - עשרה או 12 מאִתנו - ששרדו את הגיהינום הגרמני האכזר ושבו הביתה. היינו בחיים, כן, אך לא היה אפשר לומר שאנו בריאים, כי רבים מאִתנו הביאו עִמם מחלות קשות הביתה.
רבות ראיתי ושמעתי בשנות הרדיפה האלה. היה לי חשוב לתעד זאת בקצרה, שכן ככל שחלפו הימים גיליתי שאני שוכח עוד ועוד דברים. כשהתחלתי לכתוב את חלקו הראשון של היומן עדיין זכרתי פרטים רבים. אך שנתיים מאוחר יותר גיליתי שאני זוכר פחות משרציתי לכתוב עליו - אף=על=פי שדי היה ביום אחד כדי לספק נושאי כתיבה רבים לכותב טוב.
ובכל זאת אני רוצה לשמר את כל שעבר עלי בכיבוש הנאצי, כדי שגם צאצאי לא ישכחו לשנוא את האספסוף הגרמני. אני משתמש במילה אספסוף משום שבמאה העשרים אין דרך אחרת לכנות את בני העם המתורבת שהשתמשו בשיטות השאולות מעמים ימי=ביניימיים, לפני 700 שנה.
אני יכול אפוא לכתוב רק את שנותר בזיכרוני: על האירועים החשובים בחיי בימי המלחמה. אני מסיים את כתיבתה של ההקדמה הזאת ומבקש להזכיר את כל מי שלא שרדו את מחנות הריכוז של הנאצים. הם רבים,
רבים כל כך. הם ידעו סבל נורא. הם מתו בתנאים שאין להעלותם על הדעת. הקרבנות האלה אסור שיישכחו. עליהם להישאר כסימני קריאה: הישמרו מן הנאציזם, מן הפשיזם ומפריעות חוק אחרות!
את הרשימות האלה אני מכנה בשם יומן, אך אם יקרא אותן מישהו הרי יגלה מיד שהשם אינו נכון. ובכל זאת אלה הן חוויותי שנכתבו לאחר זמן, ולכן אני משאיר את השם "יומן", גם אם אינו מדויק לגמרי. אין בכוונתי לכתוב בארכנות. אני רוצה לתאר רק את הימים הנוראים ביותר בשלטונו של היטלר.
נכתב בשנת 1945.
