שפע העבודות המוצגות ממיטב הגלריות הישראליות, וגם מחו"ל, יצירות של אמנים עצמאיים שמפתיעות באיכותן, וסך כל האיכות והדמיון הפורה שעם ישראל מחונן בו - כולם הם חגיגה לעיניים. היריד "צבע טרי" המתקיים מזה כמה שנים, בכל פעם באתר אחר, זכה הפעם לחלל נפלא בין קירותיו של המיבנה החדיש של "מוזאון הטבע" המצוי מול "בית התפוצות", כפי שהוא נקרא בשם בעל המטען המאד מחייב באנגלית "NATUTAL HISTORY MUSEUM". שמסקרן יהיה לראותו כהוויתו.
השנה היריד מלא וגדוש בחידושים, כולם איכותיים, ומצטיינים ברבגוניותם. נכון שהווידאו אינו שולט כאן כמו בגלריות ותערוכות בניו-יורק, גם לא מיצבים - אך הציורים, הפסלים, עבודות הקרמיקה הנהדרות והכה מיוחדות ממש מרננים את הלב והם האמנות במיטבה. בניגוד לארגון הצולע של הפתיחה לעיתונאים, משום שלרבות מהעבודות עדיין לא צורפו שמות האמנים מתחתן או לצידן - הרי הצפיה בעבודות דורשת זמן רב כדי לקלוט אותן. מה שלא היה ניתן לעשות בפחות משעתיים שהקציבו המארגנים לעיתונאים. לכן, כל אוהבי האמנות ראוי שיבואו ללא ילדיהם, בנינוחות, למספר לא מוגבל של שעות, גם על-מנת שיוכלו להינות כדבאי, וגם ע"מ שיוכלו לברור מה מוצא חן בעיניהם מתוך ההיצע העצום והרב.
למרות הלחץ הבלתי נסבל של המארגנת/המובילה את הקבוצה לסיור כאל מרוץ, התאפשר לי להבחין ולהתמקד בכמה אמנים מבין כל השפע העצום. יצירתה של
רותי הלביץ כהן "דפנה" ששולבה בין יתר עבודותיה שהציגה הגלריה
"וייטקונספטס" WHITECONCEPT מברלין תפסה את מלוא תשומת הלב. יש באמנית זו יסודות המשלבים זיקה לאתנוגרפיה, למיתוסים קדומים יותר ופחות, (כמו בעבר הקשר ל"רפסודת המדוזה" הנודעת), השימוש בדמויות כהות, מה שלכאורה נראה שצייר שחור עור צייר אותן. כך גם מרתקים הנושאים בציוריה הכה מעניינים, שלהם ראוי להקדיש מאמר נפרד.
הגלריה האתונאית
"אנג'ליקה אנטונופולו" ע"ש בעליה והמנהלת שלה, שהיא אישה מקסימה שתענוג היה לשוחח עמה - היא מציגה מיגוון של עבודות, שביניהן בלטה עבודתה של
דמי קאיה שהייתה של דמויות מצוירות המורכבות על הקיר הלבן וקרויה "LITTLE ARMORED ONES". בציורים נראים ילד הרכוב על גבו של ארמדיל (שפרוש המילה היא חמוש בנשק)וכולו מלא ספקות, ילדה הרוכבת על גב אנטילופ בתנועה של צהלה, ולצידם אנטילופה המרחפת- מנסה להתרומם כאילו למחוזות השמימיים. בציור טמונים רעיונות על מהות הטבע, והשאלה האם הוא נכנע לאדם?
אלכס קרמר בן ה-52 שעלה בגיל צעיר מטג'יקיסטן, למד בבצלאל ובעל תואר שני מאוניברסיטת חיפה. הוא צייר ידוע ומוערך, שהציג במיטב הגלריות והמוזאונים. ציורו הגדול המוצג בקיר הכניסה לחלל של גלריה "רוטשילד אמנות" השוכנת דווקא ביהודה הלוי 48, הוא ציור נוף נפלא בצבעים אדומים בסגנון אכספרסיבי המושך מאוד את העין והלב. אולם לא רק. הוא מרהיב את העין גם בציורי הצבע היפים קטני הממדים שתלויים בתוך החלל הפנימי, שגם בהם משולב וניכר כשרון הרישום שלו. כלל ציוריו הם ההוכחה הניצחת לנצחון האמנות הטובה כנגד הקשקושים חסרי הטעם והכשרון של כל מעריציו ותלמידיו של
רפי לביא, חברי הקליקה ששלטה כאן עשרות שנים - ומכאן מוצדקת ביותר פסילתו של זה שזכייתו בפרס ישראל נדחתה השבוע.
ככלל - כל היריד הזה, שהמילה יריד אולי עושה לו עוול, משום שאינו אך ורק מסחרי, אף כי כל היצירות הן למכירה - הרי החידושים המרעננים שבו, וכמות היוצרים הכה מוכשרים המציגים הם בבחינת קביעת היגד שהאמנות הישראלית אינה קשקוש אלא מימוש הכשרון היהודי לאמנות, שהתעורר רק במאה העשרים בלוא עוזו. וחבל שעד אז שררה האמונה שציור הוא כביכול אסור על-פי עשרת הדיברות, ולא היא.
בקומה בה מציגים האמנים העצמאיים בלטו בין היתר
אלי ברק החי בניו-יורק בצילומיו היפהפיים, שמכילים מסר של אהבה.
רותם מנור יצרה ציורים בסגנון שבישראל כמעט נרמס בשנות הסגידה ל"ארט פוברה", למינימליזם ול"רדי מייד": נופים המערבבים טבע, פיגורציה ותת מודע בצורת סמלים אישיים. מרתק. באולם נפרד מציג הצלם השוודי
יוהאן באומן סידרת צילומי דיוקנות של אבות ותינוקותיהם הרכים, המצויים בחופשת לידה של שנה או 9 חודשים ; משהו שכדאי ללמוד ממנו, במיוחד על-רקע עבודת הנשים הנאלצות לחזור אליה זמן קצר אחרי הלידה. כל התינוקות נראים שלווים ומאושרים עם האבות, מלבד אחד שצורח ולא מרוצה בחיק אביו בעל השם המוסלמי. מעניין למה.
לפוקדים דרך קבע את הגלריות החשובות - אלה יוכלו לראות את תצוגת גלריה גורדון הוותיקה, גלריה דן האיכותית, גלריה זימאק המצוינת, שחבל שלא ראינו בה את שמות האמנים בצמוד ליצירות. כי הן ממש מעולות. כמו-כן את
סדנת ההדפס הירושלמית הוותיקה, שטובי האמנים בארץ ומהעולם הדפיסו בה את העבודות שלהם כמו ג'ים דיין האמריקני בזמנו..כן מציגות גלריה רו ארט המצוינת והמרתקת, גלריה רוזנפלד הוותיקה מכולן והמתהדרת באמנים ישראלים הזוכים להצלחה בחו"ל; גלריה פלורנטין 45 ובה בהחלט עבודות יוצאות דופן ומרתקות, בתוכן אולם המוקדש לפסליה המדהימים של
חנה אילן יונס, ילידת קיבוץ להבות הבשן, ומכאן הקשר העמוק שלה לטבע ולחיות - שמציגה חיות ענקיות חצי מופשטות הנראות כמו עשויות מחרסינה, אך לא. הן עשויות מיציקת פלסיטק ופייברגלאס. מרהיב. גלריה
חזי כהן המשובחת, השוכנת ברח' וולפסון, בניגוד לאחרונות המצויות במיקבץ גדול באזור התעשיה לשעבר שב"שביל המרץ" שהפך לכעין "צ'לסי" הניו-יורקי בת"א.
יריד צבע טרי הוא מעשה ברוך, וראוי לביקור רציני, לא חפיף כמו עבודת ארגון הפתיחה, שאבוי לבושה, הראתה לעיתונאים את הכל עם כל הלכלוך, אי-הסדר והבלגן של עצם עבודת ההכנה. בטוחני שביום ג' אחה"צ -אז היא תיפתח לקהל הרחב, ותימשך עד מוצ"ש - היא תהיה בגדר חוויה מרתקת מהמעלה הראשונה.
