מדיניות "אמריקה תחילה" של דונלד טראמפ תגרום לתוצאה של "סין תחילה" - טוען (28.3.17) השבועון אקונומיסט, בניתוח ממבט הציבור של מדיניות החוץ מאז 20 בינואר.

לפני בדיוק 100 שנה שלחה ארה"ב חיילים להילחם באירופה, ובכך הכריעה את מלחמת העולם הראשונה. 50,000 מהם נהרגו במלחמה שלכאורה לא היה לה קשר לארה"ב. המלחמה הזאת החלה ויכוח שלא הסתיים עד היום: האם לארה"ב יש אינטרס רחב בשמירת היציבות והרווחה העולמיים? או שמא עליה לשמור לעצמה את דמה ועושרה, ושכל יתר העולם ילך לעזאזל?

חודשיים וחצי לאחר שטראמפ נכנס לבית הלבן, ברור שססמתו "אמריקה תחילה" משמעותה שהוא דוגל באפשרות השנייה. הוא רוצה צבא חזק יותר, אבל במקביל מתייחס בבוז לבעלי ברית וחושב שסיוע ודיפלומטיה הם בזבוז זמן. הוא חושב שהמוסדות הבינלאומיים, שארה"ב השקיעה בהם הרבה מאוד חיים וכסף במאה ה-20, מחוררים מרוב עסקות גרועות.

אקונומיסט מצביע על הצעת התקציב הראשונה של טראמפ: קיצוץ של 28% בתקציב מחלקת המדינה ובסיוע החוץ. הוא גם רוצה לקצץ במידה ניכרת את המימון האמריקני לאו"ם ולבנק העולמי, ולחתוך לחלוטין את כל המימון לכל מה שקשור בבעיות האקלים. במקביל, הוא התייחס בקרירות לאנגלה מרקל בעת ביקורה בוושינגטון, וסירב לחזור בו מההאשמה לפיה בריטניה צותתה לו. כל אלו מלמדים לדעת אקונומיסט על שתי הנחות יסוד מוטעות: שארה"ב אינה יכולה להרשות לעצמה לשלם את מחיר הדיפלומטיה והסיוע, ושמוסדות בינלאומיים מחלישים אותה.

אין ספק שחלק מההוצאה על דיפלומטיה היא בזבוז, אבל מדובר על אחוז בודד מהתקציב הפדרלי וקיצוץ בה עלול לגרום לנזק ניכר. הסיוע הופך מדינות עניות ליציבות יותר. "כוח רך זול יותר מכוח קשה", טוען השבועון ומדגים: אחרי שארה"ב תסייע לעירק להיפטר מדאעש, יהיה עליה להפעיל דיפלומטיה ולהעניק סיוע כדי למנוע מהארגון לחזור. שר ההגנה של טראמפ, ג'יימס מאטיס, היטיב לנסח זאת כאשר היה במדים: "אם אתה לא מתקצב כראוי את מחלקת המדינה, בסופו של דבר אני צריך לקנות יותר תחמושת".

כנ"ל לגבי מוסדות בינלאומיים כמו האו"ם, ארגון הסחר העולמי, קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי. ייתכן שמדי פעם הם פוגעים באינטרסים אמריקניים, אבל בשורה התחתונה הם מגבירים את כוחה. המטות של רובם נמצאים בארה"ב, ונכון שהדוד סם מממן חלק ניכר מתקציביהם - אבל זה נתן לו השפעה יוצאת דופן בכל תחום. אם ארה"ב תיסוג - מישהו אחר ימלא את מקומה: סין.