אשפוז כפוי של קטינים - האם חוקתי

תיקון כזה, לחקיקת אשפוז כפוי, נולד בשנת 1995, והוא הוכנס לתוך חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך – 1960. חוק הנוער אינו עוסק במישירן באשפוז כפוי. זהו חוק פטרנליסטי, אשר נחקק בשנת 1960, והוא כולו נודף ניחוח של פטרנליזם שדומה כי פג תוקפו מזמן, ורק בשל טעות או שכחה הוא עדיין איתנו (אבל זהו כבר נושא לסדרת מאמרים נפרדת, ובכל מקרה, ראו את הביקורת על חוק הנוער, כאן).

חוק הנוער עוסק, במהותו, בדרכים להגן על קטינים בסיכון (וזה חלקו הטוב והחיובי), אך גם בדרכים לאלף קטינים סוררים ולהחזירם לתלם (וזהו נושא למאמר נפרד), כמו גם את הוריהם (שוב, נושא למאמר נפרד).

לפיכך, אך טבעי היה להכניס תיקוני חקיקה המאפשרים לפקיד סעד לפנות לבית המשפט במטרה לאשפז קטין בכפייה, דווקא לתוך חוק הנוער, בבחינת "מצא מין את מינו ושכן במקומו הטבעי".

סעיפים 3ב עד 3ו לחוק הנוער, עוסקים, רובם ככולם, בדרכים להביא קטין בכפייה לאשפוז בכפוי, כשהוא "בועט וצורח" (Kicking and screaming), היינו, בניגוד לרצונו. נניח לרגע בצד את העובדה שגם בחוק האשפוז הכפוי מתוארות הסמכויות והדרכים לאשפוז קטין בכפייה, וישנה מחלוקת מלומדים וכן מחלוקת פסיקתית, כיצד מתחלקים ה"תפקידים" בין חוק האשפוז הכפוי לבין חוק הנוער, אך לא בזאת עוסקת רשומה זו.

החשוב הוא, שחוק הנוער, בסעיפים 3ב עד 3ו שלו, מאפשר אשפוז בכפייה של בני נוער, ושהסעיפים האלו תוקנו לחוק הנוער בשנת 1995, היינו, לאחר חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, או במילים אחרות – אשפוז כפוי של בני נוער לפי סעיפים 3ב עד 3 ו לחוק הנוער (ובעיקר, אשפוז כפוי לפי סעיפים 3ג ו- 3ה לחוק הנוער), כפוף גם כפוף, להוראותיו המפורשות של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

למען נוחותו של הקורא, אביא לכאן את נוסח סעיפים 3ג ו3ה לחוק הנוער, הסעיפים אשר מאפשרים הבאת קטין לאשפוז בכפייה (אגב, המחוקק מבחין בין קטין מתחת לגיל 15 לבין קטין מעל לגיל 15, אבל – שוב, זהו אינו נושא הרשומה כעת);

סעיף 3ג לחוק הנוער עוסק בהבאת קטין, בניגוד לרצונו, לאשפוז פסיכיאטרי כפוי לצרכי אבחון, וזוהי לשונו של הסעיף:

• 
  3ג. (א) בית משפט הדן בעניינו של קטין רשאי להורות על אשפוז הקטין בבית חולים שעליו יורה ובתנאים שיקבע, לצורך אבחון מצבו הנפשי של הקטין, אם סבר, על סמך חוות דעת של פסיכיאטר מחוזי, הנסמכת על חוות דעת של פסיכיאטר מומחה לילדים ולנוער שבדק את הקטין, כי קיימת אפשרות של ממש שהקטין חולה במחלת נפש או שיש לו הפרעה נפשית קשה והמחלה או ההפרעה עלולות לסכן את עצמו או את זולתו סיכון פיסי מיידי או להביא לנזק נפשי חמור להתפתחותו, וכי לא ניתן לאבחן את מצבו הנפשי של הקטין אלא בדרך של אשפוז.
  (ב) צו לפי סעיף זה יהיה לתקופה שקבע בית המשפט ושלא תעלה על שבעה ימים, ואולם רשאי מנהל בית החולים, אם נוכח כי הארכה כאמור חיונית לשם אבחון מצבו הנפשי של הקטין, להאריך את האשפוז לתקופה שלא תעלה על שבעה ימים נוספים.
  (ג) לעניין סעיף זה, סעיפים 3ה עד 3ז, סעיף 11 וסעיף 23, "מנהל" ו-"בית חולים" – כהגדרתם בסעיף 1 לחוק טיפול בחולי נפש.
  

סעיף 3ג לחוק הנוער קובע, אם כן, כי ניתן לאשפז קטין בכפייה למשך שבועיים ימים, לצורך אבחונו. המחוקק מניח כי בחלוף שבועיים, יש בנמצא אבחון, ולפיכך, ניתן "לעלות מדרגה" לשלב הבא, אשפוז כפוי, ראשית לחודש בודד, ואז לשלושה חודשים, או כלשון המחוקק בסעיף 3ה לחוק הנוער:

• 
  3ה. (א) בית משפט הדן בעניינו של קטין רשאי להורות על אשפוזו של הקטין בבית חולים, לצורך קבלת טיפול נפשי, אם ראה על סמך חוות דעת של פסיכיאטר מחוזי, הנסמכת על חוות דעת של פסיכיאטר מומחה לילדים ולנוער שבדק את הקטין, כי נתקיים אחד מאלה:
  (1) הקטין חולה במחלת נפש ונתקיימו בו העילות לאשפוז כפוי לפי הוראות סעיף 9 לחוק טיפול בחולי נפש;
  (2) הקטין חולה במחלת נפש או אובחנה אצלו הפרעה נפשית קשה, העלולות לסכן אותו או את זולתו סיכון פיסי מיידי או להביא לנזק נפשי חמור להתפתחותו אם לא יטופל בדרך של אשפוז כאמור, ובלבד שבית המשפט לא יורה על אשפוז הקטין, אלא אם כן נוכח, על סמך חוות דעת של ועדה פסיכיאטרית מחוזית לילדים ולנוער שבדקה את הקטין, כי לא ניתן לטפל בקטין אלא בדרך של אשפוז.
  (ב) בית משפט הדן בעניין אשפוזו של קטין לפי סעיף קטן (א)(2), רשאי להורות לקטין או לאחראי עליו, כי על הקטין להתייצב בפני ועדה פסיכיאטרית מחוזית לילדים ולנוער לצורך בדיקתו.
  (ג) צו לפי סעיף קטן (א)(2) יהיה לתקופה שקבע בית המשפט ושלא תעלה על 30 ימים; בית המשפט רשאי, על סמך המלצה של ועדה פסיכיאטרית מחוזית לילדים ולנוער, לפיה מוסיפים להתקיים בקטין התנאים לאשפוזו לפי סעיף קטן (א)(2), והמלווה בתוכנית טיפול, להאריך את תוקפו של הצו לתקופות נוספות, שכל אחת מהן לא תעלה על שלושה חודשים.
  

ברשומה זו, מפאת קוצר היריעה, לא אתייחס לכל הפגמים הרבים הטעונים תיקון בחוק הנוער בכלל, ובפרט באותם סעיפים בחוק הנוער אשר מאפשרים את אשפוזו בכפייה, וכן לא אתייחס לפרשנויות שונות אשר ניתנו בפסיקה ביחס לחוק הנוער, והיחס בינו לבין חוק האשפוז הכפוי.

ברשומה זו אסתפק בביקורת אחת ויחידה:

חוק הנוער מאמץ את עילות האשפוז הכפוי הננקטות ביחס לאשפוז כפוי למבוגרים, אך מרחיב, ומוסיף על עילות אלו, שתי עילות נוספות: הפרעה נפשית (להבדיל ממחלה במצב פעיל, כפי שנדרש בכדי לאשפז בכפייה אדם בגיר), וכן – בנוסף לעילות שבסעיפים 9(א) ו-9(ב) בחוק אשפוז כפוי מבוגרים, נוספה העילה ולפיה "המחלה ו/או ההפרעה "עלולות להביא לנזק נפשי חמור להתפתחותו של הקטין";

סעיף סל רחב, אשר נתון לפרשנויות רחבות כל כך, כגון "עלולות להביא נזק נפשי חמור להתפתחותו של הקטין", מסכן את חרותם של קטינים, שכן, בהיות העילות כל כך רחבות ועמומות, ניתן לפרשן בכל דרך העולה על רוחו של המפרשן, בכדי להביא לתוצאה של אשפוז הקטין:

לכך יש להוסיף כי אין בנמצא כל אסכולה רפואית/פסיכולוגית מקובלת (לעניין אסכולה רפואית מקובלת, ראו לדוגמה ע"א 2027/94 צביה קליג' נ' קצין התגמולים, פ"ד נ(1) 529(1995)), הקובעת מהי התפתחות תקינה של קטין, ומה עלול לפגוע בה, וכי היעדרה של אסכולה בנדון חושף את עילה זו לפרשנויות רחבות מכל רחבות, מה שעלול להעמיד קטינים רבים אשר עלולים להיכנס אל תוך עילת סל רחבה מכל רחבה זו, בסיכון לשלילה סתמית ולא מוצדקת של חרותם;

אם לא די בכך, הרי שאין בנמצא כל אסכולה רפואית/פסיכולוגית מקובלת, המגדירה "מהי התפתחות נפשית תקינה של קטין", ולפיכך, מה יכול לגרום "נזק" להתפתחות זו:

בהיעדר אסכולה רפואית מקובלת להגדרת פרמטרים אלו, שהם, כאמור, פרמטרים אשר התקיימותם מצדיקה אשפוז כפוי, שהוא הצורה הקשה והחמורה ביותר של שלילת זכויות אדם., מדובר בפרמטרים עמומים, אשר כל אחד רשאי לפרשם לפי הלך רוחו, מה שמעמיד קטינים רבים בסיכון לשלילת חרותם בדרך של אשפוז כפוי;

במילים אחרות, הגם שהתיקון שנחקק לתוך חוק הנוער בשנת 1995, בדמות, בין היתר, סעיפים 3ג ו-3ה לחוק הנוער, ולפיהם, ניתן לאשפז קטין לצורך אבחון, ולאחר מכן לצורך טיפול, אך ורק בשל חשש ממשי ל"הפרעה נפשית קשה" אשר יש בה כדי "לסכן את התפתחותו הנפשית", התיקון כלל אינו עומד במבחני פסקת ההגבלה של חקיקת היסוד, ולפיכך, מרחיק לכת במידת הדרקוניות שבו, הרחק מעבר לחוק האשפוז הכפוי, אשר נחקק בטרם היחקק חוקי היסוד, וגם הוא אינו חוקתי למהדרין, ומעורר בעיות קשות:

למעשה, לאחר היחקק חוקי היסוד, נחקק תיקון לחוק הנוער אשר טומן בחובו פגיעה קשה, מרחיקת לכת וקיצונית בחירותם האישית של קטינים, מטעמים עמומים וערטילאיים, היכולים להתפרש בכל דרך, ואשר טומנים בחובם אפשרות מרחיקת לכת ודרקונית לפגיעה סתמית ושרירותית בחירותו של הקטין.