אלא שעד מהרה נקלע הפרויקט לצרות. יעילות צריכת הדלק הייתה נמוכה מהצפוי. היה צורך להקטין את משקל המטוס בכמה טונות. הזהות בין שלושת הדגמים לא הייתה 70% כמתוכנן אלא 25% בלבד. היה צריך לתכנן שוב ושוב ושוב. הפנטגון קיבל את המטוסים הראשונים ב-2007, אך לוקהיד המשיכה לשנות את התכנון ולהתמודד עם קשיים. בפועל, הצבא האמריקני קנה מטוס עוד לפני שהמריא – בניגוד לכלליו הרגילים.

כאשר נכנס ממשל אובמה לתפקידו ב-2009, נדהם סגן שר ההגנה (ולימים השר) אשטון קוצ'ר לגלות, כי כל מטוס עולה 100 מיליון דולר – כפול מהמתוכנן. העובדה שהחוזים עם לוקהיד היו בשיטת "קוסט פלוס" החמירה את הבעיה: הפנטגון היה חייב לכסות את כל הוצאותיה ולהוסיף בונוס על בסיס הצלחות; למרות כל המכשולים, הצבא החליט שמגיעים לה 85% מכספי הבונוס. קוצ'ר שינה את החוזה למחיר קבוע מראש, כך שהחברה והממשל יתחלקו בהוצאות היתר.

בנקודה זו כבר פיגרה התוכנית בשבע שנים, מציין ביזנסוויק. הפנטגון שיער שהוא יוציא 379 מיליארד דולר במשך 40 שנה על פיתוח ורכישה של 2,400 מטוסים – 38% יותר מההערכה של 2001 במונחים ריאליים. לכך יש להוסיף 600 מיליארד דולר לתחזוקה – והנה לנו פרויקט של טריליון דולר. ללוקהיד זה השתלם מאוד: ה-F-35 אמור להניב השנה 20% מהכנסותיה, לאחר שמכרה 210 מטוסים.

הפרויקט היה גדול מכדי להיכשל, ממשיך השבועון. המטוס מורכב מ-300,000 חלקים המיוצרים בחמש מדינות – אלסקה, הוואי, לואיזיאנה, וויימונינג וצפון דקוטה. 146,000 משרות בארה"ב תלויות בו, במישרין ובעקיפין. הפנטגון מצידו ידע היטב כיצד להתגבר על התנגדויות פוליטיות. בשנת 2011 טען ג'ון מקיין שהפרויקט הוא "גם שערורייה וגם טרגדיה". שנה לאחר מכן הוא שינה את דעתו. מה קרה באמצע? – טייסת בת 16 מטוסים הוצבה באריזונה, מדינתו של מקיין, ויצרה 4,620 משרות. טייסות אחרות הוצבו בוורמונט, קליפורניה, פלורידה, מרילנד, נבאדה ויוטה.

תומכיו של המטוס מצביעים על ביצועיו באימונים. בחודש פברואר הוא רשם שיעור הפלות של 20:1 – על כל מטוס שאבד, הופלו 20 מטוסי אויב – ודיוק של 965 בהפצצות. "המטוס הזה משנה את המשחק, הוא מנצח במלחמה", קבע מפקד הזרוע האווירית של המרינס, גנרל ג'ון דייוויס.

מומחים אחרים טוענים, מציין ביזנסוויק, שטיסות אימון שונות משמעותית מהדבר האמיתי ולכן יש להתייחס בספקנות להתלהבות של הממסד הצבאי. אחד מהם מרחיק לכת ואומר, שאם ה-F-35 יצטרך להתמודד עם מטוסי קרב רוסיים או סיניים – הוא יהיה בר מזל אם יצליח להסתובב ולברוח. מייקל גילמור, שהיה בוחן הנשק הראשי של הפנטגון, מזהיר, שה-F-35 יצטרך עזרה ממטוסים אחרים כדי למלא את משימותיו. לדבריו, המטוס טרם הוכיח שהוא יכול לבצע משימות של סיוע אווירי בדומה ל-A-10 הוותיק, והוא גם מצביע על יכולת נשיאת הנשק המוגבלת שלו ועל שריפת הדלק המואצת שלו, שתקשה עליו להישאר זמן רב מעל שדה הקרב.

הבעיות המטרידות ביותר, אומר השבועון, הן במערכת המידע הלוגיסטי האוטומטית, המוסרת את המידע החיוני לצורך תחזוקת המטוס. כל המידע מכל המטוסים מוזרם למערכת מרכזית אחת, חסרת גיבוי; אם היא תיפול, כל המטוסים יקורקעו. "למטוס הזה יש עוד דרך ארוכה עד שיהיה מוכן לקרב", טוען דן גרייזר, אנליסט הגנה מוושינגטון. "בהתחשב באורך הזמן שהוא נמצא בפיתוח, אני תוהה אם הוא יהיה מוכן אי-פעם".

גנרל כריסטופר בוגדן, האחראי בפנטגון על רכש ה-F-35, דוחה את הביקורת על הפרויקט – אם כי גם הוא מודה, שנותרו בעיות שיש להתגבר עליהן. הוא עומד על התשובות שמסר לטראמפ, שדיבר איתו שלוש פעמים לפני השבעתו: הטענות הללו הן "מיתוסים", "דיסאינפורציה" או "חדשות ישנות". בוגדן מאשר שיש לשפר את מערכת התחזוקה ואף מביע חשש שמא ניתן יהיה לפרוץ אליה, אך אומר שבעיות אחרות שעליהן מדברים מבקרי המטוס יתוקנו בקרוב.

הטענות בנוגע ליכולת התימרון של המטוס, ממשיך בוגדן בראיון לביזנסוויק, נובעות מאי הבנה של שדה הקרב המודרני. קרבות אוויר בהם הטייסים רואים זה את זה, שייכים לעבר. ה-F-35 יכול לחסל מטוס אויב זמן רב לפני שהוא רואה אותו, ולצורך זה – יכולת התימרון שלו מעולה. לעומת זאת, הוא מאשר שלמטוס עדיין אין את כל היכולות הדרושות לתמיכה בקרבות קרקע; המטוסים החדשים יקבלו יכולת לסמן בלייזר מטרות נעות ותותחי 25 מ"מ כדי לשפר את יכולתם.

בינתיים, למרות שהממשל הזמין עוד 90 מטוסים ב-8.2 מיליארד דולר, טראמפ דואג להמשיך ולהלחיץ את מנכ"ל לוקהיד, מרלין הווסון. בביקור בחודש פברואר במפעלי בואינג אמר טראמפ, כי הממשל שוקל ברצינות לבצע הזמנה גדולה של מטוסי F/A-18 שכבר נמצאים בשירות. המטוס הזה כלל אינו בר-השוואה ל-F-35, מציין ביזנסוויק, אבל הנשיא רוצה שלוקהיד והפנטגון יידעו שיש עוד אפשרויות. באמצע החודש שעבר מינה טראמפ את פטריק שנהאן, מנהל בכיר בבואינג, לסגן שר ההגנה. בינתיים, מכין בוגדן את ההזמנה הבאה של ה-F-35: 130 מטוסים בעלות כוללת של 10 מיליארד דולר. ואילו לוקהיד כבר מתחילה לתכנן את מטוס הקרב הבא, לעולם שאחרי 2035.