התקיפה הכימית שהתרחשה בסוריה בתאריך 21 באוגוסט 2013, הייתה האירוע היחיד אולי בו הנשיא האמריקני לשעבר ברק חוסיין אובמה, נפל בלשונו הרטורית ושגה בצורה קשה מבחינתו במדיניות החוץ. אובמה, שיצא לעיתונות והודיע קבל עם ועדה כי הוא אינו מוכן לעבור על מאורע כה חריג כשימוש בנשק בלתי קונבציונלי שיעודו אזרחים, יתקוף את האשמים.
הצהרתו החפוזה לא לקחה בחשבון את התנאים הפוליטים ברמה הפנימית והחיצונית. פשוט מישהו מצוות יועציו התרשל או שהרגש גבר עליו. הצהרה מלחמתית זו גרמה מיד לכל עיני העולם להיות נשואות אליו. עבור רבים היא היוותה היזדמנות לבדוק את הנחישות שיפגין. מיד ניתן להבחין כי גם האיתותים שהגיעו לבית הלבן מרוסיה כנגד תקיפה אפשרית וגם סקרים מהירים שפורסמו בתקשורת מיד לאחר נאומו, ובחובם המסקנה שדעת הקהל האמריקנית מתנגדת לכל מהלך צבאי, גרמו לו לבצע "טיעון נסוג" ביחס להצהרתו האומללה בתקשורת.
נסיגתו ממדיניות של "קו אדום" בשימוש בנשק כימי, התמוססה ונתפסה כרפיסות במערכת הבינלאומית והיא ערערה בקרב בנות בריתה של ארצות הברית את הביטחון בדבר האמון והנחישות שמפגינה המעצמה החזקה בעולם. גם ההצלחה כביכול של הסכם להוצאת החומרים הכימיים, בפיקוח רוסי והאו"ם לא שיקם את הביטחון של השחקנים והרי כולם הבינו כמדובר בבלוף שעזר לנשיא לרדת מעץ התקיפה ותו לא.
בניגוד להתנהגותו הצפויה של אובמה, התנהגות ששחקה את ההרתעה האמריקנית והגבירה את חוסר האמון של בעלות בריתה במזרח התיכון, דווקא נשיאה החדש של ארצות הברית,
דונלד טראמפ, האדם שמוצג בתקשורת האמריקנית כחסר אסטרטגיה במדיניות החוץ, מוכיח כי גם אם היחסים הבינלאומיים מורכבים ושזורים בהזדמנויות ובסיכונים משמעותיים הרי הכללים בהם פשוטים וברורים. טראמפ מבין הייטב שמעמדת החזק והמוביל ניתן להשפיע.
לפעולה של טראמפ בסוריה יש מסר הן לכלל השחקנים והן לדעת הקהל וסביר להניח שגופי המודיעין במדינות רבות עוסקים כעת בנסיון לפענח את המשמעות. תקיפה שעל-פי הדיווחים מנתה שיגור של לא פחות מכ-50 טילי שיוט מסוג טומהוק, איננה מה בכך, בוודאי כשהיא פוגעת בקרבה לחיילים רוסים, ובוודאי כשהיא מתרחשת באבחת חרב וללא השתהות.
תמיכה רבה
אפילו אם בצינורות הדיפלומטיה עבר מסר מקדים לרוסיה שמהווה פטרון התומך בבאשר אל אסד ובאירן על שליחו, עדין ההתנהגות החדה של טראמפ הייתה נחושה. למעשה, טראמפ, שמבקר רבות את מדיניותו הרופסת של אובמה, לא חזר על טעותו ולא הודיע כמו קודמו שיתקוף אלא, יזם, תכנן מהר, תקף והשפיע על כלל השחקנים בזירה המזרח תיכונית. השפעה שבטווח הקצר ניווכח בתועלת שבה. סביר להניח שהנשיא הטרי גם יגרוף תמיכה רבה בדעת הקהל. הנשיא החדש הוכיח לציבור שלו כי הוא אינו בא לפזר הצהרות ולהסתבך המסרים שונים שיבלמו אותו מיישום מדיניותו אלא לבצע cut clear כמו בעת זיהוי עסקה טובה לכל מי שזילזל.
אומנם, ראוי לסייג וסביר להניח כי גם התקיפה האמריקנית, לא תשים קץ למלחמה העקובה מדם בסוריה. מלחמה שמזמן כבר יצא ממרחבי ההגדרה של "מלחמת האזרחים" כפי שפרשנים רבים נוטים עוד להגדירה. התקיפה הגלויה מוכיחה עד כמה המעורבות בה חובקת אינטרסים כלל עולמיים. היא כן משנה את הכללים בנודע למעורבות האופרטיבית והאחריות המוסרית של ארצות הברית בהתמודדות מול המעורבים בלוחמה ומעכשיו גם תשפיע על המתרחש מעמדה של עוצמה.
כמובן שלא רק מוסר מסתרר מאחורי התקיפה ולא רק רצון להראות שהממשל החדש עושה את זה אחרת ובנחישות. הממשל זיהה מהר את הוואקום שיצרה מדיניותו הבדלנית של אובמה. לכן, תחילה יש צורך, לשיטתם, להצר את צעדיה של רוסיה והן את התעצמותה אירן. השיקול האסטרטגי הקשור לנסיונותיה של רוסיה מחד לשקם את מעמדה במזרח התיכון לנוכח חולשה שהפגין ממשל אובמה ומאידך-גיסא, לנוכח מהלכים טקטיים שונים המגבירים את האיום על ידידה של ארצות הברית. דוגמה לכך, הוא הנסיון האירני להתבסס בגולן הסורי או רצונה של רוסיה לשלוט במרחב האווירי מעל סוריה. בנוסף, לאחרונה בוצעו מספר עסקות נשק בין מצרים לבין רוסיה, דבר שאינו התקבל בעין טובה בוושינגטון. בטח שהאיום הישיר מעצם הנוכחות של הצי הרוסי וטילי יאנחוט בחזקת חיבאללה כאמצעי הרתעתי ואיום על מאגר הגז לויתן בו שותפה כמפעילה חברה אמריקנית. איום שמשמש כקלף מיקוח בנסיון וברצון הרוסי להיות שותפים ומעורבים בו. זאת מתוך הנחה שהפרויקט מסכן מנוף השפעה פוליטי בינלאומי, הכנסות יקרות ומעמד לרוסיה באירופה.
אם כך, ובניגוד לדעת מומחים הטוענים שמדובר בנשיא שפועל בחוסר תכנון וארגון במדיניות החוץ, לדעתי אין כך בפועל. הנשיא טראמפ אינו בוחל בהוצאה לפועל של תפיסותיו ובראש ובראשונה מתוך הנחה שמעשים יעילים ומועילים ישפיעו לחיוב גם על דעת הקהל. המסר החדש שהוא שוב ושוב מעביר הוא: "לא התקשורת שתקבע את סדר היום" אלא, הוא כמנהיג אוחז במצפן ונותן את הטון. סון טוסו אמר "ראשית חכמה למנהיג כי הוא שיקבע את הדוגמה" ולאחר הרבה שנים שהתקשורת היא שמעצבת את המציאות, בא מנהיג ומשנה את המשוואה. אני בטוח שגם הסקרים יתמכו בפעולתו המוסרית בסוריה. ומה על השאר וההמשך? ביחסים הבינלאומיים הכללים פשוטים וברורים.
