נוטים לחשוב ששמשון (שמש-און או אולי משמש באון) השופט היה איש בודד, הזוי ומנותק. זו תחושה שהוא עצמו הפגין. חייו התנהלו, לכאורה, בחיקה מצומצם של משפחתו הקרובה, אביו ואמו. אלא שגם אביו היה מנותק מסוד כוחו העצום. שמשון היה מעורב במעשים נוראים של הפגנת כוח אנושי, לכאורה. הוא היה אל במתכונת דגון הפלישתי והכנענים הבינו לליבו יותר מהיהודים. הוא התחכך ללא הרף בגויים ובמובן הזה הוא מייצג את כל היהודים הטובים, המשכילים, המלומדים, היפים, הנאורים, החרוצים והליברליים החיים פה גם היום ומשתדלים להתערות במרחב. היה לו סוד כפול: סודו של יהודי וסודו האישי. סיפורו הוא סיפור טרגי על יהודי שאינו מסוגל לחיות עם המעמס הרוחני האדיר שרבץ על כתפי הענק שלו. קל יותר להעמיס על עצמו את שער-עזה ולהסיע אותו להר חברון. המעשים ששמשון מעולל – בכלל יהודיים וכשרים? איזה יהודי מצוי הורג אריה כשהוא נתקל בו במבואות הכרם?
לשמשון סוד יהדותו הוא בור-סוד. יהודים הגיעו לעולם כדי לקבל תורה – זה סוד גלוי. מה הם יעשו בעולם עם התורה, זה סוד שכבר נפרש על פני ההיסטוריה כ-3,500 שנה ועדין אין בהירות. יש המנסים לברוח. עוד בהיותם במדבר ביקשו היהודים להיות עם 'ככל העמים' בתוספת קצת קישואים ושומים בסיר הבשר. הגורל הפך אותם כחול אשר על שפת הים. אם תתרגמו את זה במובן הפוזיטיבי - הכוונה אולי לחול כחול. גם שמשון הסתובב בעולם עם מועקה של סוד יהודי ונוסף עליה סוד קסמו האישי. הוא ביקש להיות אדם ככל האדם. רק היהודים יכלו עליו, ולכן נזהר מפניהם. הם התקבצו, שלושת אלפים, וכמעט העלו לו את הסעיף ליד סלע איטם. הלוא ידעת כי מושלים בנו הפלישתים? נו, באמת. אני יכול לראות את אישי השמאל הנאורים, ראשי הציבור והתקשורת, מדברים אל ההיגיון בראשו של האיש. כהרגלם, הם מדברים על מוסר וערכים. למוסר היהודי, כידוע לכולנו, אין קשר חד-ממשי לדת. או שאולי זה לא ידוע ולכן דורש הסבר: כשאלוהים מודיע לאברהם שהוא הולך למחוק את סדום ועמורה, אברהם מתייצב על רגליו, מתקומם בתמיהה, מה אתה, האלוהים של הצדק והמוסר - הולך להשמיד צדיק ורשע יחדיו ללא משפט? סליחה, איזה אלוהים אתה - ושל מי?
היהודים מבקשים את רשותו של שמשון להסגירו אזוק לידי הגויים. זה אולי לא כל כך מוסרי אבל נשמע הגיוני למכביר. הם מבקשים ממנו להתנדב כי אין מועמד אחר בדמותו. אחרת תפרוץ מלחמה אכזרית. העולם מסביב רע ועוין. עוד רגע יצמיח העולם גם תנועות דתיות גדולות הנובעות, לכאורה, מחיק יהדות ויהודים והן תפעלנה בהתלהבות שמימית בניסיון להשמיד כל זכר לציביליזציה יהודית. זה נמשך גם היום אבל תחת הסוואה מתוחכמת של עשן בלי אש. עכשיו זה ארגון באו"ם או ועידה עולמית בדרבן, בירת השחורים, נגד גזענות יהודית. כאילו שהיהודים הטרידו את השחורים ומכרו אותם לאמריקה. יהודים ממשיכים לטפח גם את השקר הזה. מעניין אם ראשי שבט יהודה שקלו בכלל אופציה של מלחמה או שאולי תנועת '
שלום עכשיו' כבר בערה בתוכם? לך תדע.
עבודה טובה
האש שהפיץ שמשון מכלה שדות חיטה והאש שמפיצים יהודים מכלה רעיונות. יהודי יודע שרק יהודי יכול להזיק לו ולכן שמשון אומר להם מפורשות: "הישבעו לי פן תפגעון בי אתם". תפגעון בנון סופית לא כציון נכשל אלא להדגיש כי בתוך הקבוצה היו גם 4-אימהות וכמעט כולן נקבות. למען האמת, הפלישתים כאומה הצחיקו את שמשון ולכן שלח נגדם שועלים שעשו עבודה טובה. מבחינה אסטרטגית שמשון היה פצצה אטומית בלחי חמור, או להפך. אם היו נותנים לו מספיק זמן הוא היה מגרש את הפלישתים מחופי ארץ ישראל כבר אז. אבל היהודים כרגיל עשו את מה שהם טובים בו מאז ומתמיד – הם נפחדו ונבהלו.
אהבה – זה מה שמחפש שמשון, זה מה שמחפשים היהודים. שיאהבו אותם בעולם. שיחבקו אותם. גבירותי ורבותי זה לא הולך עם משא התורה על הגב, עם הזיעה הכבדה, המלחמה ביצר ההתבהמות והניסיון המיוסר לא להיכנע לו. כששמשון נמצא בחברתה של גברת שמשתדלת בכל כוחה לדלל אותו הוא אומר לה, "...וחליתי והייתי כאחד האדם". האם מחלה היא התקווה שלו להינצל? עם ישראל, בתקופות של פריחה ועוז, היה גונח ואומר - וחליתי והייתי ככל העמים. בסופו של דבר שמשון מתריס: תמות נפשי אם פלישתים. אבל המחבר ניסה לעדן את הדברים ויצא שהחמיר: עם פלישתים, כתב. כלומר, אם זה עולם של פלישתים – תמות נפשי, כי אין זה מקום ליהודים. כששמשון מת ירדו כל אחיו וכל בית אביהו ויישאו אותו. לשון נס, דגל.
ועוד, כשבני-ישראל באים אליו להסגירו הם מונים לכאורה שלושת אלפים. זוכרים את מחאת ההמונים בת"א, הפגנת המיליון ב-2011? כשהתקשורת נגדך מוטב לטמון את הראש בחול ולהניח לרוח ההגזמה והסילוף הרעה לחלוף מעל לכתובים. נאמר שם, "וירדו שלושת אלפים איש מיהודה...". עד כדי כך ירדו, לא כולם, כמובן, אחוז קטן. כשבני שבט יהודה מתעמתים עם הפלישתים, נאמר, "...ויאמרו איש יהודה, למה עליתם עלינו"? עתה הפכו מאיש אחד הניצב מול האויב לכמה מפוררים ומפורדים הניצבים לפני האוהב. והילדים שאהבו את שמשון והעריצו את עוצמתו, היכן היו? אלה נערי הגבעות, מסוכסכים ומנוערים – הס מלהזכירם.
חייו של שמשון הנצפים על-ידי אחד האדם אולי נראים לכם כמשאלת מוות. אבל זו טעות נפוצה, גם של יהודים. סודו של שמשון ניתן לו כדי לתגבר את כוחם של היהודים ואת תרומת תורתם בעולם. הסוד הוא העול הגדול שאותו יש להסיר מעל הכתפיים ולהפיץ בעולם. זו אינה משאלת מוות – זו משאלת חיים. ניסיונו של שמשון למצוא האהבה בעולם נכשל וכוחו נתדלדל. כפי שכותב דויד גרוסמן, "...אפשר שגם הוקל לו קצת כשדלילה הסירה מעליו את משקלן של שבע מחלפות השיער...שגם הן, בלי ספק, חצצו בינו לבין העולם כולו" (דבש אריות עמ' 129). היה שם עוד זיק אחד של תקווה שדלילה תתעשת משהו ולא תבגוד. מול הזיק הזה אנחנו חיים גם היום – ושופכים דם.
