אחד הפרמטרים הנחשבים חשובים בישראל - לבחינת כוח פוליטי, הם "סיקרי דעת הקהל". אם יש הגדרה קולעת ל"מדע לא מדויק" הרי שאלה הם הסקרים הללו. לא אכנס לכל העניינים ה"מקצועיים" של הערכת הצבעתו של הבוחר אבל לא חסרות דוגמאות עד כמה הסקרים הללו נכשלים, פעם אחר פעם, בצפיית תוצאות הבחירות ו/או כוחן של מפלגות פוליטיות. די אם נזכיר את כישלון הצפי של עלייתו של נתניהו ונצחונו על
שמעון פרס בשנת 1996, את אי-צפיית עלייתה של
ש"ס בבחירות 1996 ובבחירות 1999, את אי-צפיית הפתעת
מפלגת הקשישים בשנת 2006 ועד לבחירות האחרונות ממש, כאשר הליכוד זכה לשלושים מנדטים בעוד שהסקרים דידשו עם הליכוד בתחילת העשרים מנדטים בלבד. ועכשיו הנה פתחו הסקרים הללו בריצה מטורפת אחרי
יאיר לפיד וזה עלה אצלם מאחד עשר מנדטים בפרלמנט הישראלי כיום לצפי של 29 מנדטים, אם וכאשר יערכו בחירות מחדש! יאמרו רבים כי הסקרים הינם דבר לא ברור ובוודאי שלא אמפירי, ותו לא. אבל חוששני שהדברים יכולים להיות מעבר לכך.
עורכי הסקרים - כמו כל בן אדם במדינת ישראל, שייכים למחנה מחשבתי זה או אחר, ואילו הסקרים הפוליטיים מבטאים בבירור עמדה פוליטית זו או אחרת. יתרה מכך, לא פעם גם עולה העניין שמצביעים רבים נוטים להצביע על-פי הרוח הנושבת בסקרים. במיוחד מדובר הדבר בכאלה שאינם חפצים שקולם יתבזבז וילך למפלגה שלא תיכנס לפרלמנט או לכזו שהשפעתה בפרלמנט תהפוך למבוטלת. כך למשל מפלגה כמר"צ חוששת שוב ושוב שמצביעיה יינטשו אותה לטובת מפלגת העבודה או לטובת מפלגת מרכז ישנה או חדשה. כך גם חוששים אנשי ה"בית היהודי" וכמובן אנשי מפלגת "עוצמה לישראל" כי רבים ממצביעיהם יצביעו לליכוד וכן הלאה. אין ספק שתוצאות סקרים בכל זאת יכולים להשפיע על הבוחרים התמימים - המאמינים עדיין בסקר כאילו מדובר במדע מדויק, וכאלה לא חסרים גם כיום, לאחר שנות אכזבה וכישלון מהסקרים הללו.
הפתח הזה - של מדע לא מדויק עם עורכי סקרים בעלי עמדה פוליטית מגובשת, יכול לתת פתח למניפולציות פוליטיות לא קטנות מהגיגי הלב והכיוון מראש של הסוקרים, שגם יכולים לעלות ולהוריד כוחות שאינם מתאימים להם. המחשבה הזו עלתה לי שוב על הדעת כאשר קראתי שוב ושוב את עלייתו המטאורית של יאיר לפיד, בסקרים החדשים. אין ספק שאנשי המרכז - שהסוקרים בדרך כלל נמנים עליהם, מחפשים מישהו שידיח את הימין, ובמיוחד את
בנימין נתניהו. מפלגת העבודה שוב הפכה ל"גוויה פוליטית".
יצחק הרצוג רחוק מלהציג את עצמו כאלטרנטיבה לימין ולנתניהו.
ציפי לבני - כשלון פוליטי מדרדר, בדרך למשרת ניחומים באו"ם, ובכלל הרי שמפלגת העבודה נתפסת יותר מדי כשמאל ולא כמרכז. כחלון הוא שותפו של נתניהו ורחוק מלייצג את אנשי ה"מרכז השבע" ולכן הבחירה נותרה על לפיד. נתוניו האקדמיים והמקצועיים של לפיד פחות חשובים במאבק הפוליטי על ההנהגה בישראל. מה שחשוב יותר הוא שלפיד מתגלה כאיש מרכז עם "פוזה" לאומית וללא חטוטרת שמאלית, הח"כים שלו - גם אלה בעלי הנטייה השמאלית, לא יעזו לצייץ בניגוד לדעתו והכיוון שלו הוא בסביבת האנטי דתיות ה"ליבראלית" ולא האידיאולוגית - סוציאליסטית. נושא גיוס החרדים החל לזוז ממנו ולא ממר"צ, לא ממפלגות העבודה, לא מאלה של שינוי ההיסטוריות על שני גלגוליה וגם לא מ"צומת" המנוחה. לפיד - מפעם לפעם, גם מוכיח פרגמאטיות כמו בענייני ש"ס ובנושא היהדות (שלא כמו מר"צ למשל...), וברשימתו חברים ח"כים עם כיפה ו"מסורת" כמו שאיש המרכז החילוני היה רוצה לראות את הדת היהודית בדמיונו הפרוע. אז למה באמת שעורכי הסקרים לא יכוונו אליו את הזרקור ויחפשו את הקהלים והאזורים שתומכים בו?
אין ספק שהתיזה אותה אני מציג כאן היא די פרועה אבל במדינה שהתקשורת שלה כל כך מניפולטיבית והמילה "אוביקטיביות" הפכה לבדיחה, אזי, מדוע שלא נחשוש שגם סקרים יכולים להיות מניפולטיביים? אין ספק שמאז שכוחו של לפיד החל לעלות באותם סקרים הרי שלא מעט מתלבטים, שבאחרונה הצביעו למפלגת העבודה, ל"כולנו" של כחלון ואפילו לליכוד ולמר"צ מתחילים להתעודד מהסקרים הללו ולחוש כי "יש אלטרנטיבה חדשה" ושמה יאיר לפיד, והרי הללו מאמינים שבכל זאת הסקרים יודעים משהו ממה שהם כותבים, ובוודאי שאין לחשוד בעורכיהם בכשרים...
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
