שר החוץ האמריקני, רקס טילרסון, מבקר במוסקבה (12.4.17) לראשונה מאז נכנס לתפקידו - ארבעה ימים לאחר שארה"ב תקפה בסוריה. טילרסון צריך לדעת, כותבים שני מומחים מנוסים בניו-יורק טיימס, שסוריה היא רק דוגמה למדיניות התוקפנית של פוטין ברחבי העולם מאז השבעתו של דונלד טראמפ.

את המאמר כתבו מייקל מורל, שהיה סגן ראש ה-CIA והמנהל בפועל של סוכנות הביון בשנים 2013-2010, ואוולין פרקש, סגנית עוזר שר ההגנה לענייני רוסיה בממשל אובמה. הם קובעים, שרוסיה מנסה לראות עד כמה רחוק תוכל ללכת מול ממשל טראמפ ומה תהיה תגובתו של הממשל לצעדיה של מוסקבה.

בחודש ינואר תקפו בדלנים פרו-רוסיים את כוחות ממשלת אוקראינה, והביאו את רמת האלימות במדינה לשיא של שנה וחצי, תוך התגרות ישירה בהסכם שנועד לייצב את האזור ואשר נחתם בחסות אמריקנית. חודש לאחר מכן הודיע פוטין, שרוסיה תכיר בדרכונים של שתי ממשלות בדלניות במזרח אוקראינה. בהמשך הכריז החבל הבדלני לוהנסק, גם הוא באוקראינה, על אימוץ הרובל הרוסי. בקיצור: רוסיה ממשיכה לספח לעצמה נתחים מאוקראינה.

ולא רק שם. בחודש ינואר הציבה רוסיה כוחות ליד גבול בלארוס, במטרה ללחוץ עליה להסכים לנוכחות צבאית גדולה יותר בתחומה. בחודש מארס הודיעה רוסיה שהיא מספחת לצבאה את הכוחות המזוינים של חבל דרום אוסטיה, המבקש לפרוש מגאורגיה. הצבא האמריקני דיווח בחודש שעבר על הידוק הקשרים בין רוסיה לבין לוחמי הטליבאן באפגניסטן, ובמקביל מסר הפנטגון על העמקת המעורבות הרוסית בלוב.

לכל הצעדים הללו יש מכנה משותף, סבורים מורל ופרקש. פוטין, הרוצה לשלוט במדינות השכנות ולהפגין עוצמה עולמית, בוחן את טראמפ כדי לראות עד היכן יוכל להרחיק לכת. פוטין כבר הבין שטראמפ אינו יכול לבטל את הסנקציות המערביות שהוטלו על רוסיה בשל סיפוח חצי-האי קרים, אבל הוא עלול לחשוב שטראמפ יימנע מתגובה לתוקפנות רוסית בשל יחסו האוהד כלפיו.

עד כה הסתפק הממשל במילים תקיפות מצד סגן הנשיא, מייק פנס, שר ההגנה, ג'יימס מאטיס, והשגרירה באו"ם, ניקי היילי - אך נמנע ממעשים של ממש. הממשל חייב לגבש מדיניות ברורה כלפי רוסיה, טוענים מורל ופרקש. הוא חייב להבהיר עם מה לא ישלים, וכך לקבוע את עמדותיו למו"מ כדי לדעת היכן ניתן להגיע להסכמה עם מוסקבה. האיתותים חייבים להתחיל מהנשיא. עליו לשאת נאום שידגיש את האינטרסים האמריקניים בביטחון מעבר לאוקיינוס האטלנטי, ושיבהיר את זכותה של כל מדינה לבחור בדמוקרטיה, בשוק החופשי ובחברות בנאטו או באיחוד האירופי - סבורים הכותבים.

מרכיב נוסף במדיניות האמריקנית כלפי רוסיה צריך להיות המשך המימון לפעילות הצבאית במסגרת נאטו, וסיוע באימונים ובציוד למדינות המאוימות בידי רוסיה ושאינן חברות בברית זו. במקביל, יש לחדש את השיחות עם רוסיה בנוגע לפיקוח על הנשק הגרעיני, הנשק הקונבנציונלי ולוחמת הסייבר, כדי להוריד את החום באיזורים של סכנה פוטנציאלית. הממשל גם חייב לגנות את תמיכתה של מוסקבה בבשאר אסד, ולהבהיר שלא ישלים עם התנהגות דוגמת התערבות בבחירות בארה"ב.

"בין אם הנשיא אוהב את זה או לא, רוסיה של פוטין רואה את ארה"ב כיריב והיא פועלת לערער את מעמדה בעולם", מסכמים מורל ופרקש. "פוטין השיג הרבה מאוד בשבועות בודדים. הנשיא טראמפ צריך לומר: עד כאן. הוא יכול להתחיל בכך שמזכיר המדינה שלו יעביר את המסר בביקורו במוסקבה".