זיכיתי את עצמי במתנה יפה לחג הפסח, כשקניתי את ספרו האחרון של
מאיר שלו, "גינת בר". זָכיתי בהאזנה לסימפונית המילים הכתובות, קונצ'רטו לפרח ולטבע, שהחזירו לי את נעימות נופי ילדותי ונעורי, שלצערי, בוטנו כליל בשלמות בטון. בוטנו מרבדי כלניות ופרגים, ואיתם סביון וחמציץ, לוטם וסיפן, תרמוס ונורית, לוע הארי וטופח ששרים היום שירה רכה ומלטפת בגינת הבר של מאיר שלו.
תוך כדי קריאה חשתי ניחוחות סתיו מחצבים, שיצאו אלי הישר מגינת הבר של הסופר. קריאה בספר נגעה בתפרחת פעמי סתיו מרענן ומלטף מילדות רחוקה וגם באותה הזדמנות ביַמּות הנרקיסים שלי, שלא התייצבו בגינת הבר של מאיר שלו, להוציא "נרקיס בודד הציץ פתאום" (עמ' 15) נרקיס בודד ליד רקפות ושפעת כלניות.
ספר שיריו הראשון של אביו, יצחק שלו, יצא כ-70 שנה טרם פרסם הבן מאיר את הספר "גינת הבר". מעניין שספר שיריו הראשון של אביו קשור גם לנוף ולצמחים - "אחוזת ענף שקד".
ברשימה זו אסתפק בנגיעה קלה מאוד בקשר בין שירת האב יצחק שלו, שירה האהובה עלי במיוחד, ובין לחנים של תיאורים, שכבשו אותי כקורא בספרו של הבן.
בתיאור הפרגים מתכתב מאיר שלו עם שירת אביו. "הפרג האחרון ברביעית 'האדומים הגדולים', שמפארת את הטבע שלנו מאמצע החורף עד סוף האביב... סמל לגיבורים צעירים שדמם נשפך..." (עמ' 127). מכאן הוא מגיע לשירו של אביו, יצחק שלו, שכתב את השיר "שלדים אפורים מחלידים", ובו השורה: "הָרֵי אַתֶּם, שְדָמִים הֶאֱדִימוּ צְלָעוֹת חֲזֵיכֶם כַפֶּרֶג" (עמ' 128) ומוסיף להתכתבות את שירו של חיים גורי - "עוֹד נָשׁוּב נִפָּגֵשׁ, נַחֲזוֹר כִּפְרָחִים אֲדֻמִּים" בשיר המוקדש לחללי שיירת נתיב הל"ה.
כשמאיר שלו מתאר פרג הוא נושא אותנו גם לשירת
נתן יונתן - "...שְׁדֵה דָּמִים הָיָה שָׁם קוֹדֶם, וְעַכְשָׂיו הוּא שׁדֵה פְּרָגִים". הוא מעביר אותנו לאנגליה, בה עונדים פרג לזכר חללי מלחמות ואף תורם מנועזותו בתרגמו שיר אנגלי המתאר את סמליותו של הפרג.
כבשה אותי ההתכתבות של מאיר שלו עם השיר "קוץ", שאביו כתב לפני עשרות שנים, בעת טיול באירופה, לה קרא "אֶרֶץ עֵשֶׁב מִתְרוֹנֶנֶת". אביו בשיר "קוץ" מתגעגע לַקּוֹץ שֶׁל כְּנַעַן הָעֲנִיָּה "הוּא אֲשֶׁר אֵלָיו נִכְסַפְתִּי" מאירופה שופעת מים וירק. אבא יצחק מתגעגע לקוץ ולדרדר של כנען. קוץ, שגם מתנחל לו במקומות רבים בגינת הבר של הבן.
מרגשת ההתכתבות של הבן עם מקורות השפה העברית ועם שירת אביו תוך מבט על התאנה שבגינתו הוא כותב: "העשרתי את אוצר המלים שלי ... חשובה הייתה התאנה לדוברי העברית של הבית הראשון ושני ... עושר לשוני נוצר סביבה. כל ילד ידע מהי פגה ומהי דבלה, מה ההבדל בין גרוגרת וצֶמֶל ובין קציעה ובין נובלת - התאנה הראשונה להבשיל - "אֲשֶׁר יִרְאֶה הָרוֹאֶה אוֹתָה, בְּעוֹדָהּ בְּכַפּוֹ יִבְלָעֵנָהּ" (עמ' 180).
ידעתי שאת התאנה אוֹרִים, כקורא חידש לי הסופר ש"הפועל לֶאֱרוֹת בא מהמילה אור, ונקבע משום שאת התאנה פוקדים עם אור ראשון... עם שחר התאנים צוננות וטעימות יותר, והצרעות והזבובים, שגם הם חובבים אותן נקהלים עליהן בשעות החום".
מכאן מגיע הסופר לשיר של האב על התאנה: "הַמְּגַשֵׁשׁ בְּנוֹפָם כְּחוֹתֵר בלבוש אֶל עריָהּ, אֲסוּרָה עֲמוּקָה וּשְׁפוּנָה" (עמ' 183).
בשיר המעמיק של האב נוגע הבן הסופר מתוך הבחנה, שמסיק זיתים הוא אלים, נעשה במגרפות ובחבטות של מקלות "בשיטת הטלטולים והמשיכות" (עמ' 182) ואילו אחרי התאנה כותב מאיר שלו "יש להתחקות, לבלוש ולבדוק, לא רק בנגיעה, אלא באצבעות שלומדות את חשיבותה של עדינות.." (עמ' 182) בדיוק כפי שכתב אביו בשירו - יש לגשש בגופם.
מן הראוי לצאת מהגינה של מאיר שלו אל שירו של אביו - "אור על מי גינוסר". אל השיר הנפלא של אביו מגיע הבן אחרי סיור בשדה פרגים, כשהוא מתוודע לפרחי הפרג הנעים כמעט רוקדים ובעלי הכותרת בפרח מצא חיפושיות זוחלות ומתפלשות במרץ, מניעות ומרעידות אותם. הוא מבחין בחיפושיות הבאות אל הפרחים לאכול ובאותה הזדמנות "אפשר להכיר בהם בני ובנות זוג לשעה של קורת רוח" ובהמשך - "הכלנית, הצבעוני, הנורית והפרג אינם רק מסעדות, אלא גם חדרים ומלונות, שמתמחים בסוג כזה של השכרה" (עמ' 131).
ברשימה זו קיפחתי גלריה מרשימה של פרחים ועצים, החוגגים בגינת הבר של מאיר שלו וגם במרחבי ארצנו. אני מצאתי לנכון להתמקד רק בהתכתבות בין שירה מעבר רחוק של אב וביו תיאורי גינת הבר של הבן, שכתב סימפוניה יפהפייה לפרחים ולעצים. מי שרוצה הנאה מלחנים, הפורטים על כל נימי הלב של הקורא, שירוץ לרכוש את הספר "גינת בר".
גסת רוח
אני מקווה, ש
מירי רגב, שרת התרבות שלנו, לא תתקוף את מאיר שלו שישנם עשרות רבות של פרחים ועצים, המקשטים את נופה של ארץ ישראל, והם לא מצאו מקום בספרו "גינת הבר".
מירי רגב יצאה בהתקפה בוטה וגסת רוח על מאיר שלו, שכתב את סיפורם של ראשוני נהלל ב"רומן רוסי", ולא הכניס לגלריית הדמויות שבספר גם יהודים יוצאי מרוקו ותימן, והתמקד רק בדמויות שהקימו את המושב נהלל - יהודים יוצאי רוסייה.
